ארכיון תג: אהוד ברק

אהוד ברק, הקלטות והצנזורה

לפני כחודשיים פורסמו קלטות של שר הבטחון לשעבר (וקודם גם ראש הממשלה) אהוד ברק, כשהוא רצה לעשות פרסומת לספר הביוגרפי החדש, "ברק – מלחמות חיי". עבר מאז מעט זמן והיו הרבה אירועים בארצנו התזזיתית, אך היחס של ברק לצנזורה עדיין מטריד אותי. מטריד, אבל לא פתיר. כל עוד המוסד הזה מלווה אותנו.

בקלטות נשמע אהוד ברק מספר, בקולו, כיצד בישיבת הממשלה דנו בתקיפת איראן על רקע האיום האטומי.   בוגי יעלון ויובל שטייניץ התנגדו והתקיפה הוכשלה. ביג דיל. אנחנו כבר רגילים, ששרים מספרים לציבור בקול רם ובקולם מה היה בישיבות הסגורות. בעת מבצע צוק איתן הרבו נפתלי בנט ואביגדור ליברמן לדווח על כשלי הממשלה. הצנזורה לא העירה. אז מה אם אהוד ברק מספר לפתע לכל העולם מה היה בישיבת ממשלה לפני כמה שנים?

ברק - כריכת הספראחרי פרסום הדברים, הגיב השר שטייניץ ואמר שהוא "רואה בחומרה רבה חשיפה של ישיבות קבינט מצומצם, ותוהה כיצד דברים מסוג זה עוברים את הצנזורה". ואילו הצנזורה השיבה בהצטנעות, שהדברים אינם חדשים וכבר פורסמו בעבר. אינני זוכר את הפרסומים מן העבר, אבל לא דומות הדלפות לא מזוהות לדברים שאומר בקולו שר, שהשתתף באותה ישיבה.

חשבתי על יחסי אהוד ברק והצנזורה כאשר דוּברוּ הדברים. היה אסון צאלים בנובמבר 1992, שלא כל כך זוכרים אותו. הרמטכ"ל דאז השתתף בתרגיל, שבו נהרגו כמה חיילים מאש כוחותינו. אחרי האסון, הזעיק מסוק ונמלט מהמקום מבלי להשאיר את כלי הטיס לעזרת הפצועים. אחר כך ביקש מהצנזורה להסתיר את המעשה המביש. בשביל מה קיימת צנזורה?

סיפור הקלטות, אף הוא לא חדש לאהוד ברק. בפרשת הרפז, לקחה המשטרה את כל הקלטות מלשכת הרמטכ"ל גבי אשכנזי, תמללה אותן בהרבה הרבה שעות עבודה ומצאה… אפס. המשטרה לא לקחה את הקלטות מלשכת שר הבטחון, אהוד ברק. הן, פשוט, נמחקו. אף אחד לא חקר ובדק כיצד נמחקו הקלטות החשובות כל כך לצורכי החקירה. טוב, זה לא הדבר המוזר היחיד שיש במשרד הבטחון.

כלומר, לקלטות יש שימושים הפוכים. לפעמים, הן מתפרסמות בציבור ולפעמים הן נמחקות.

אגב, לא תמיד הצנזורה הקפידה למנוע פרסומים ופטפוטים של שרים. אני זוכר היטב, ששר בישראל דיבר בינואר 1985 על מבצע העלאת יהודי אתיופיה. היה זה מבצע משה להברחת העולים לארץ, שאיש לא דיבר עליו ולא פרסם דבר. אחרי הדלפה יזומה של השר, הופסק המבצע והעולים נשארו באדיס אבבה לעוד שנים אחדות. הצנזורה לא דיברה אז. היה כבר מאוחר.

הצנזורית הצבאית הראשית, תא"ל סימה ואקנין-גיל, פרשה באחרונה אחרי עשר שנים בתפקיד. היא לא הקדישה זמן לתירוץ, שהצנזורה לא עצרה את הפרסום לספר של ברק. היא אמרה דבר נכון מאד – צריך מודל חדש לפעילות הצנזורה בישראל משום שאינה עומדת בקצב השינויים שהביא עמו האינטרנט. לצערי, יש לצנזורה בעיות מן הסוג הישן. היא עדיין לא פתרה אותן.

בין אמנות לאלימות
מבחן האמנות – כמה זמן תמונה נשארת על הקיר.
מבחן הכוח – שרת התרבות, מירי רגב: "אנחנו קבלנו 30 מנדטים".

למי מגיעה כיפת התהילה

מערכת כיפת ברזל הופעלה בימים האחרונים והפילה שמונה או תשעה טילי גראד שנורו על באר שבע ואשקלון. ראש הממשלה והפרשן לענייני בטחון שלו מופיעים על כל במה ומהללים ומשבחים את המערכת המעולה. קוטפים את התהילה.
מערכת התשבחות מקיפה את כל אמצעי התקשורת ויש כבר מי שעוסקים בחישובים אם הטילים היקרים של כיפת ברזל שווים את מחירם הגבוה בכך שמנעו פגיעות ברכוש ובנפש וכו' וכו'.
בצל, לעומת זאת, נמצא עמיר פרץ, שכפה על צה"ל להזמין את כיפת ברזל – שר בטחון אזרח, לא אחד שצמח מצה"ל. נשכחה כמעט לחלוטין העובדה, שצה"ל התנגד נמרצות להזמין את מערכת ההגנה הייחודית, שפותחה על ידי רפאל ואלתא. באותה תקופה התקיים מסע לחצים קשים מצד המערכת הבטחונית נגד כיפת ברזל עד שהשר הכריח להזמין את המערכת, שהיום כל ילד מכיר את שמה והיא מהווה פתרון יעיל נגד רקטות קצרות טווח בכל תנאי מזג אויר.
גם מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, מתח ביקורת נוקבת על מערכת הביטחון לגבי התהליך הבלתי תקין של קבלת ההחלטות שהביאו לפיתוח ישראלי שעדיין אין כמוהו בעולם. .
ב-2009, לאחר שהושלם פיתוח המערכת, צה"ל לא היה מוכן להקציב לה מימון. מבחינה זו, צה"ל לא שינה את עמדותיו גם היום.
אחרי שהזמינו את מערכת כיפת ברזל ויוצרו שתי סוללות, הן אופסנו אי שם. כל הדרישות של ראשי ערים ויישובים באזור עוטף עזה נדחו על ידי צמרת הצבא בגיבוי שר הבטחון. בתחילה היו הנימוקים (ואולי תירוצים) שהמערכת עברה רק בדיקה נסיונית ויש לערוך עוד בדיקות לפני שיכניסו אותה לשימוש מבצעי. אחר כך נשמעו רמיזות, שיש רק מעט מערכות והן נועדו לשמור על בסיסי צה"ל ושדות התעופה של חיל האוויר החיוניים.
המקור של "נימוקים" אלה היה מאותם גורמים, שבתחילה התנגדו בתקיפות רבה להזמנת המערכת. מאחרי אותם "גורמים" מתנגדים, עמד שר הבטחון בגיבוי שקט של ראש הממשלה. לא בנימין נתניהו ולא אהוד ברק דחפו להזמין את מערכת כיפת ברזל. היום הם משתבחים בה.
זו לא פעם ראשונה, ששר בטחון אזרח כפה מהלכים שהצבא לא רצה. משה ארנס, משרי הבטחון הטובים של ישראל, לא הגיע מן המערכת הצבאית. כתב עליו דובר צה"ל, סא"ל אבי בניהו, בידיעות אחרונות (16.1.2011): "היה זה ארנס, שכפה על צה"ל להקצות משאבים לפיתוח וייצור לוויין צבאי. חיל האוויר ואגף המודיעין דאז, שהיו אמורים להיות הלקוחות המרכזיים של תוצרי הלוויין, התנגדו בחריפות, אבל השר המוזר עמד על שלו וקבע: יהיה לוויין! קשה מאד לתאר היום את ישראל, צה"ל וקהילת המודיעין מצויים בחושך אסטרטגי, ללא לוויין צבאי הפוקח עין באיראן, בסוריה, בלבנון וביעדי מודיעין קרובים ורחוקים".
צה"ל לא תמיד צודק גם בשיקולים צבאיים. לפעמים דרוש אזרח כדי לכוון את דרכם של אנשי הצבא. עמיר פרץ ומשה ארנס לא לבד. שרי בטחון אזרחים היו גם דוד בן גוריון, לוי אשכול ושמעון פרס.
לא אכתוב דוקטורט על פעולותיו של כל אחד מהם, אבל חלקם היו שרי בטחון טובים יותר או תרמו יותר לבטחון מרמטכ"לים לשעבר שנהיו שרים.

עצה של מולטי מיליונרית

בסידרה הבריטית המיליונר הסודי, המשודרת בצהריים בערוץ 8, השתתפה מולטי מיליונרית צעירה יחסית, כבת ארבעים או חמישים. במסגרת התוכנית, המיליונר התורן מגיע לשכונת מצוקה ושוהה בה כעשרה ימים כשהוא מסתיר את זהותו ועליו לחיות מהכנסת מינימום. בסוף התקופה, המיליונר תורם כרצונו למוסד או לאדם שנמצא ראוי בגלל פעילותו הציבורית בשכונה.
המולטי-המיליונרית בחרה לחזור לאיסט אנד בלונדון, שכונת עוני שבה נולדה. בעבודתה כמלצרית זמנית, פגשה מלצריות שעובדות במסעדה מקומית. האורחת והעובדות, בנות גילה, ריכלו על המורים המשותפים שלהן באותו בית ספר יסודי, כשהקבועות אינן יודעות מי עומדת לפניהן.
אחר כך אמרה גיבורת הסידרה למצלמה, כשהתרחקה מעמיתותיה לעבודה:
"כולן רוצות להיות מיליונריות. כמעט נפלט לי 'מה אתן עושות לשם כך?'
"אני יכולה להגיד את זה, כי אני באתי מכאן ועשיתי את זה"…
הדרך למיליון הישראלי
בימים אלה שודרה בערוץ 10 תוכניתו של שרון גל, הדרך למיליון הראשון. המיליונרים הישראלים, שהוא ראיין, חזרו ודיברו על אמונה בעצמם, על נחישות ועל רצון להקדיש הכל כדי להשיג את הכסף – יותר ממשפחה ויותר מכל דבר אחר בחיים.
המולטי מיליונרית של הבי.בי.סי לא סיפרה איך עשתה את ההון, אבל מן המשפט שאמרה, אפשר ללמוד שגם היא גילתה את הנחישות, שאדם מן הרחוב אינו יודע ואינו מסוגל להפעיל. קל יותר לרצות מאשר לעשות.
= = =
ג'יבריש בתערוכה
האם מישהו מוכן לתרגם לי את הטקסט הזה, הכתוב עברית:
…"מציגים אני מאמין אדריכלי מובהק: כולם בניינים שאינם כופים את עצמם על הרחוב, אלא משתלבים בו ברכות בעודם מתכנסים בעצמם בין קונפורמיות לייחודיות חד פעמית, במצרף של מקורות השראה ושפות, העמיד כרמי טיפוסי בניינים ש"נסיגתם" מקו הרחוב ומיצובם המוסתר משהו, באקט אורבניסטי מחושב, מייצרים ממשקי גוף-חלל בקנה מידה דומסטי-ציבורי".
זו פיסקה אחת מדברי ההסבר לתערוכה המעניינת מאד של האדריכל, חתן פרס ישראל, דב כרמי, במוזיאון תל אביב, ביתן הלנה רובינשטיין.
מכיוון שמדובר בתערוכה להצגת פעילותו של אדריכל, ביקשתי ידיד אדריכל, שיתלווה אלי לתערוכה וגם יסביר לי את הטקסט של ההסבר. הוא נכשל.
"זה לא ז'רגון מקצועי של אדריכלים", אמר. "זה ג'יבריש של אוצרי תערוכות. נתקלתי בניסוח עילג כזה גם בתערוכות אחרות, שאינן קשורות לאדריכלות".
שם התערוכה הוא דב כרמי, אדריכל-מהנדס: דומסטיקה ציבורית.
אין מלה עברית ל"דומסטיקה"?
= = =
אהבל
לסידרת המעשים המוזרים של אהוד ברק, נוספה פרשת העוזרת הפיליפינית. עופר עיני, שמכיר היטב את אהוד ברק ואיננו פולט אמירות ללא מחשבה מוקדמת, הסביר: "צריך להיות אהבל כדי לעשות את זה. אמיתי! מי מביא פיליפינית? אתה יודע שזה בניגוד לחוק. אל תביא. מה אתה מקווה שלא יתפסו אותך? הנה, תפסו. ואם כבר תפסו, אז תשלם את הקנס ותגמור".
באוקטובר 2008, לפני שנתיים בדיוק, סקרתי את פעולותיו התמוהות של שר הבטחון בפוסט אהוד ברק – אולי הוא גאון, אבל לא חכם.