Category Archives: Uncategorized

הרמב"ם על הזיקנה ועוד דברים שונים

קבלתי ציטוט מדברי רבי משה בן מימון (הרמב"ם): "מניעת הזיקנה היא דבר בלתי אפשרי, אבל מניעת מהירותה ודחייתה זה אפשרי בהחלט".

על גדר ברחוב גזר בתל אביב

על גדר ברחוב גזר בתל אביב

העברתי את האמירה במייל ובעקבות תגובתה של יהודית קנולר בדקתי ומצאתי:
הרמב"ם היה מאמין גדול בחשיבות התזונה. הוא המליץ להקפיד על תזונה נכונה, רחצה, שינה בריאה וטיולים יומיים קלים. אינספור מחקרים הוכיחו את חשיבות העקרונות האלה לחיים בריאים.

צ'רצ'יל אמר
ווינסטון צ'רצ'יל נשאל האם הוא חושש מהזיקנה, ועל כך השיב: "בהתחשב באלטרנטיבה, אז לא". (נפטר בן 91 בינואר 1965)

אל יגבּה לבבך
 חיילת צעירה סיימה באחרונה את קורס השדרים של גלי צה"ל. היא מיהרה להתפאר בפני דודה, עתונאי ותיק על הצלחתה בתפקיד. "זה לא את", צינן את רוחה. "זה המיקרופון שאת מחזיקה ביד. אליו מדברים המרואיינים".
– אבל יש לי כישרון ועברתי את המבדקים ואת הקורס…
– "אם האגו שלך כזה, היו צריכים לסנן אותך במבדקים. אבל כנראה שיש לך גם כשרון".

שיחה באוטובוס
נסעתי באוטובוס ושמעתי קטעי שיחה עם הנהג של אשה מבוגרת, מטופחת וצבועה למשעי. היא ביקשה לשדך לבנו את בתה הבוגרת. אחרי שסיפרה בשבחי הבת, הציגה האשה לנהג את תמונתה בטלפון וביקשה לראות את תמונת הבן. לנהג לא היתה תמונה בטלפונו.
ואז שמעתי את הנהג שואל: ומה מצבה? היא נשואה?
"לא נשואה, אבל היא גרושה פעמיים", השיבה האם. "אבל אני רוצה לראות תמונה שלו, אחרת זה לא יהיה", המשיכה.
הנהג: אה…
אבל אחר כך נמשכה השיחה.

פתק על עץ בתל אביב

פתק על עץ בתל אביב

 

אמירה
– איך קוראים לאשה מבוגרת, שמתלבשת לפי האופנה האחרונה ומתפדרת בכבדות כדי להיראות למטה מגילה?
– אשה מצטערת…

נופים יפים
בבית הקפה ראיתי כמה נופים יפים ביותר. נשים.

בארץ סגי נהור
כאשר אני שומע בטלפון "שיחתך חשובה לנו" – המשמעות היא, שאנחנו מזלזלים בך. והמוסיקה שאני שומע אינה מרגיעה את עצביי.

בשוק הפשפשים ביפו
 סוחר, לתייר שעומד פעור עיניים מול כוננית יפה: "זה משהו משהו. אנטיקה. השבוע הגיע לארץ. בשבוע שעבר יצא מבית החרושת באיטליה".

היה מבצע. היתה הרתעה?

מערכת הבחירות בעיצומה, פחות מחודש עבר מאז המבצע הצבאי "עמוד ענן" והוא נשכח מלב. צה"ל הציב את כוחותיו על גבול עזה והציבור נחלק בין תומכי הכניסה לרצועה ובין המתנגדים. העניין הציבורי נעלם לחלוטין. נדמה לי שאפשר להעלות הרהורים על הצלחתו של המבצע שהיה-או-לא-היה.
תחילה, הרהור שהטריד אותי כאשר התחיל עמוד ענן בחיסולו של רמטכ"ל החמאס, אחמד ג'עברי. בשבועיים הקודמים הגביר החמאס את ירי הטילים מבודדים לעשרות ביום. הארגון הפסיק להסתתר מאחורי "ארגונים קיצוניים" וקיבל על עצמו את האחריות.
שאלתי את עצמי מדוע? הרי פעולה כזאת לא נעשית במקרה ולא קיצוניים משתוללים הם שמציבים את הגראדים. כלומר, לראשי החמאס היתה מטרה בהגברת הירי לרמה בלתי נסבלת: להכריח את ישראל להגיב ולעורר את צה"ל לפעולה. בכך הצליחו.
חיכיתי לראות או לשמוע פרשנות של מזרחנים או של מומחים צבאיים לשינוי הבלתי שגרתי. עד כה לא מצאתי כל התייחסות פרשנית לכך.
שתי מטרות היו למבצע עמוד ענן: הרתעה והפסקת ירי הרקטות מעזה ובתחומי ישראל.
לכאורה, זוהי מטרה אחת. אני מעדיף לפצל אותה לשתיים: כי את ההרתעה לא השגנו. את הפסקת ירי הרקטות קבלנו ועדיין איננו יודעים לכמה זמן.
מיד אחרי סיום המבצע, חשבתי שהרתעה לא השגנו, כי הפלשתינאים אינם רואים את המבצע ככשלון ועכשיו, משעבר זמן, הם מוכיחים זאת בקול תרועה.

עצרת החמאס בשכם

עצרת החמאס בשכם

בפני הישראלים הוצג המבצע כהצלחה. חוסל רמטכ"ל החמאס, אחמד ג'עברי ומיד הושמדו המאגרים של טילי הפאג'ר האימתניים. אחר כך המשיך חיל האוויר לתקוף את המטרות, שהכין המודיעין בבנק מיוחד. ליבנו התמלא גאווה, עד שהטילים הגיעו לראשון לציון ואחר כך גם לתל אביב. הגאווה קצת פחתה בצד הזה של הגבול. הלב התמלא גאווה דווקא בצד השני של הגבול.
המערכה נמשכה שבוע ולקראת סופה פנו למצרים בבקשה לתווך. מי פנה? אמרו לנו שהחמאס ביקש את התערבות השכנים מדרום. אבל אז פורסם (לא רשמית) שדווקא שליח ישראלי יצא למצרים בנושא זה. הפרסום מיד הוכחש, אבל כעבור יום נתברר שאמנם כן, נציג ישראלי נמצא בקהיר לצורך מו"מ. מדוע הוכחש מה שתוך זמן קצר הוכח?
המו"מ היה קצר ונערך בתיווך מצרי, כאשר ישראל שומרת על העיקרון ש"אין משא ומתן ישיר עם החמאס". המצרים היו אלה, שהתרוצצו בין החדר הישראלי והחדר החמאסי. היתה כאן הצלחה לגישה הדיפלומטית. פחות הצלחה לצד הצבאי.
האם החמאס גילה סימנים של רתיעה? הם המשיכו לירות טילים, כולל על תל אביב, ממש עד הרגע האחרון שנקבע במשא ומתן.  אלה סימני רתיעה?
בעיני, לא.
אין לי מקורות בעזה ובגדה כדי לגלות מה חושבים הפלשתינאים על המבצע הצה"לי, אבל הטלוויזיה מספקת לנו את המראות: הם חוגגים!
אחרי סיום המבצע הגיע חאלד משעל לעזה. הפעם הראשונה שהוא דרך על אדמתה ושם נשא את הנאום המשוקץ נגד ישראל, שבו הצהיר: "על שלום אין מה לדבר". במקביל, חל שינוי בפעילות הפלשתינית. מעזה אין יורים, אבל בגדה חוגגים ומפגינים וגם מוציאים פיגועים וגורמי הביטחון אפילו חוששים לאינתיפדה שלישית.
 הם מקיימים את ההסכם בעזה. אין שום הסכם לגבי הגדה! כתב השטחים של ערוץ 2, אוהד סמו, אמר אחרי ביקור בגדה החוגגת: "תרבות הטרור של החמאס לא מתה. היא פשוט נכנסה לתרדמת".
לי נדמה, שהיא אפילו לא נכנסה לתרדמת. רתיעה? לא אצל החמאס.
כדאי להכיר בכך, שכן אנחנו זוכים למנה גדושה של תעמולה. צריך לעצור ולשקול את העובדות. האמת חשובה יותר מאשר הספינים, שמוכרים לנו במסגרת תעמולת הבחירות.
 

חגיגה אישית
זה הפוסט ה-300 שאני מפרסם בבלוג עניינים יומיומיים.

"אני מבקש, לא בצ'ק"

הפרלמנט של אלוני התכנס ביום ששי, כרגיל, בבית הקפה ברחוב נחלת יצחק לשיחה על פוליטיקה ועניינים אישיים וגם ובעיקר – רכילות. שום דבר לכתוב הביתה.
מתן בסתר 2לא שמנו לב כאשר אחד קם ממושבו ב"פרלמנט" ונעלם לפגישה בפינת הקניון. כעבור דקות אחדות הוא חזר נרגש והיסה את הנוכחים: "אני צריך לספר סיפור.
"נפגשתי עם אדם לא צעיר, לא נער, ידיד נעורים של אחותי. אחרי שנים רבות שהם לא נפגשו, הוא התקשר אליה וביקש עזרה. 'אני במצוקה. תוכלי לעזור לי בהלוואה?'
"אחותי היתה עסוקה וביקשה ממני לפגוש את החבר, שאני זוכר אותו במעומעם. צעירה ממני אחותי ולא גיליתי עניין בחברים שלה, מה גם שמאז עברו עשרות שנים… טוב, קבעתי פגישה עם החבר שמבקש עזרה והבאתי סכום נכבד במזומנים. 'סגרו לי את חשבון הבנק', הוא אמר בטלפון וביקש, 'אם אפשר – לא בצ'ק'.
"הבאתי לו את הכסף והוא שאל: 'לחתום לך?' אמרתי 'לא צריך'.
"'אז מתי אני צריך להחזיר?' – שאל.
"השבתי : 'יש לי תנאי. כאשר תוכל להחזיר, התקשר אלי ותודיע לי. אבל אינני מבקש את הכסף ממך. תן אותו לצדקה למי שייראה לך נזקק'. שמע, הבטיח והלך לדרכו.
"אני מאמין במתן בסתר", סיכם את סיפורו חברנו לפרלמנט, שחמק לפגישה חטופה וחזר מרוצה.
אם מתן בסתר, למה אתה מספר? – שאלנו.
"התרגשתי ממעשה טוב", אמר.

אמירה
"כדי להיגמל לחלוטין מקריאת עתונים, קראו במשך שנה את העתונים באיחור של שבוע".
 מתוך "מיטת סדום, תובנות מעשיות" מאת נסים ניקולאס טאלב (עמ' 31)

בין חתונה יהודית וחתונה הודית

מה ההבדל בין חתונה יהודית והודית?
יו"ד.
ובכן, לא רק. ראיתי, שלא רק אות אחת מבדילה בין שתי החתונות.
השתתפתי באחרונה בחתונה הודית ובחתונה יהודית ולהפתעתי, גיליתי שיש ביניהן הרבה מן הדומה. בכלל, כשמסתכלים על חתונה שאיננו רגילים אליה והיא לא נערכת עם סידור ובשפת הקודש, הטקס נראה קצת מוזר. בזמן המנגינה המונוטונית והבלתי מובנת, היה לי זמן למחשבות משוטטות על משמעותם של טקסים דתיים. לא רק יהודיים, גם זרים.
הטקס ההודי, שבו השתתפתי, נערך במדשאה ענקית, כסוחה ומטופחת בתוך יער עצים טבעי, ליד משעול מחוץ לעיר. שמש אביבית טובה חיממה את האוויר ואת האווירה. המוני מטיילים עברו לא הרחק ממקום החתונה, העיפו עין סקרנית מרחוק והמשיכו בשיטוט של יום ראשון. אל החופה הביאו החברות את הכלה. קצת שונה מן המקובל אצלנו, כאשר להורים ניתן הכבוד להביא את בני הזוג.
מתחת לחופה, שאצל ההודים נקראת מנדבה, עומד הזוג הצעיר כשהם יחפים. עומדים על הדשא ממש, ללא רצפה. בקושי מחצלות קטנות. לי, לבוּר, הסבירה יודעת דבר: אצל היהודים צריכים קשר ישיר לשמיים. מוטב ללא תקרת-בית. אצל ההודים רוצים קשר ישיר לאדמה, ללא חציצת מרצפת.
דמיון בפרט אחד, איננו דמיון – אני חושב לעצמי ולפתע נתקלות עיני במראה מוכר, שממש מזכיר מראה של טלית. האב ובנו, שניהם בבגד הודי מסורתי – עטויים טלית. אריג בד רבוע בצבע אדום-זהב מונח על כתפיהם ולאורך השוליים פס שחור עבה מאד. משונה, ראייתי אינה לקויה – יש טלית.
אני עומד סמוך לחופה ולפני כורע על הרצפה איש הדת והוא ממלמל את המנגינות שאינני מבין והטקס מתמשך ומתנגן ומתמשך ומתנגן. אצלנו טקס נמשך כעשרים דקות. אצלם – כמאה ועשרים…
בין לבין מדליקים אש, מברכים על פירות הפזורים על הרצפה (אין שולחן) והזוג הצעיר שרוי במחשבות טובות.
בני המשפחה והאורחים נוטלים אורז מקערית וזורים מעל ראשיהם של הזוג הצעיר, היושבים שותקים בשילוב ברכיים, ולפעמים גם משליכים פרחים. מזכיר לי שאנחנו זורים קונפטי כדי להרבות שמחה.
באמצע הטקס, הפתעה – החתן, נעול כפכפים ובידו מטריה, החל להסתלק בצעדים מהירים. מיד קפץ כנשוך נחש אחיה של הכלה, מיהר אחרי גיסו לעתיד ועצר אותו. "זה חלק מן הטקס. החתן יכול לשקול אם הוא רוצה להמשיך בכלל. אז הוא בורח, ומחזירים אותו", הסבירה לי יודעת כל. טוב, חשבתי לעצמי. אצלנו זה לא היה קורה. חתן שמבקש לברוח, קשה להחזיר אותו…
אחרי שהשיבו את הסדר על כנו, על פי רמז מכהן הדת בני הזוג הצעיר קמים, עומדים זה מול זה, והחתן מסובב את כלתו שבע פעמים. אחר כך היא מחזירה לו מידה כנגד מידה. אי שם מנצנץ זיכרון במוחי – פעם גם כלתי סובבה אותי שבע פעמים. אבל זה היה מאד מזמן.
וכדי להרבות דמיון בין החתונות, הרים החתן את ההינומה מעל פני כלתו ונשק לה. שם חוֹתם.
הטקס היה ארוך ויש להודות די משעמם ובראשי ניקרה תולעת הסקרנות: יש אצלם טבעות?
כמו בתזמון מדוייק, ראיתי את כהן הדת שולף מכיסו טבעות ומגיש לחתן. בוודאי אחת לו ואחת לה, אני חושב ומביט היטב אל המחזה שלפני. החתן לוקח את שתי הטבעות, כורע על הרצפה לפני כלתו ועונד את שתי הטבעות על… שתי בהונות הרגליים.
בסוף הטקס היהודי יש שבע ברכות ואילו ההודים צועדים שבעה צעדים. לא בדיוק אותו דבר, אבל…
יש דמיון בין החתונות, אבל גם איזה הבדל!

בשולי מחאת הצדק החברתי
היתה מחאת הצדק החברתי, שפרצה משדרות רוטשילד והגיעה אל כל שדרות העם. אז היתה.
הערב עברתי בצפונו של רחוב דיזנגוף. בחלון ראווה של מתווך, ראיתי מודעות-לוח למכירת דירות באזור. היתה שם דירת שני חדרים (40 מ"ר): 2 מיליון ש"ח.
 נראה לי שזה אומר משהו על המצב.

סוף דרכם – זה טוב או רע?

פרשן פוליטי נשאל אתמול בטלוויזיה: מדוע ארבעת חברי הכנסת חברו לאהוד ברק ופרשו ממפלגת העבודה?
הפרשן השיב: הם ידעו שזה סוף דרכם הפוליטית.
השפה העברית משתנה וגם סוף הדרך משנה משמעות ולמבוגרים (שלא לומר זקנים) יש בעיה: האם "סוף הדרך" זה חיובי או לא?
אינני יודע אם שלום שמחון, אלוף מתן וילנאי, אורית נוקד וד"ר עינת וילף, חושבים שאמנם זה הסוף הפוליטי שלהם. חשבתי, האם "סוף הדרך" זה חיובי או שלילי?
הלכתי אל הלשונאי רוביק רוזנטל ומצאתי את ההגדרה "סוף הדרך – ממשיכו הנאמן של חבל על הזמן". חיפוש נוסף ב"מילון הסלנג המקיף" של רוביק גילה את ההגדרה: "סוף הדרך = משובח מעולה". ויש שם גם ציטוט להמחשה:  "פטריות מוקפצות במשהו, ממש סוף הדרך". המסעדות 2004 .
כשנסעתי ברחוב הראשי של אור יהודה, רחוב מרדכי בן פורת, גיליתי שחידושי העברית הגיעו גם לקיוסק. הוא נקרא פשוט "קיוסק סוף הדרך". בעליו בוודאי החליט שזה חיובי.

הקיוסק שרואה בחיוב את סוף הדרך

ומי שרוצה עברית של פעם – לאה גולדברג כתבה את שירי סוף הדרך.
קישור: http://www.education.gov.il/tochniyot_limudim/shira/sh_3.htm

המשתמטים בעם – או מה יגיד הרב אלישיב לדוד המלך?

הממשלה, באחד התרגילים הפוליטיים המכוערים, החליטה על קיצור-עד-ביטול נוסף של שירות החרדים בצה"ל. אני שמח להציג פוסט אורח.
מאת ישראל זכאי
מן הישיבה התיכונית, שבה למדתי, יצאנו לחיים כ-120 בוגרים. רובנו ככולנו הלכנו לצבא ורק מעטים פנו ללמוד בישיבה גבוהה. ביניהם היה אחד, שלום קליין שמו. שנים לא ראיתי אותו. היינו חברים טובים ולא הבנתי אז – ובעיקר כעסתי – איך הוא ועוד כמה חברים "עומדים על הדם" ולא הולכים לשרת בצבא, כמו כולנו שהתחיילנו, עברנו טירונות והתפזרנו ליחידות השונות.
אבל השלום קליין הזה היה תלמיד מעולה: עשר במתמטיקה, בפיזיקה, אנגלית. גם בתלמוד. הוא גם היה בחור אחללה. צדיק, אומרים היום המתחזקים. אך טבעי היה לו, שהוא הולך לשרת בקודש וללמוד תורה.
אז כשהייתי בצנחנים, חשבתי על שלום קליין ואמרתי לעצמי שבשבילו, ובהסכם-עודפים, אני מוכן לשרת בצבא עוד חצי שנה. אני קורע כאן את התחת וסוחב אלונקות – והוא עושה אותו דבר, שם על הסטנדר בישיבה.
שלום קליין הוא הדוגמה, הוא היוצא מהכלל, שאליו התכוון בן גוריון כאשר קימבן עם החזון-איש. והוא גם מעיד על הכלל. את יוסף, שהשתחרר מכלאו במצריים ונתמנה על ידי פרעה "על כל ארץ מצרים", מכנה התורה 'אברך' ועל כך אומר המדרש (בראשית רבה, צ', ג): אב בחוכמה ורך בשנים. אלפי השבבניקים, המאכלסים את הישיבות ובטעות מתכנים 'אברכים', עונים, אולי, רק על הסיפא.
ואלה הטוענים כי הם ממיתים עצמם באוהלה של תורה – במקום באוהל סיירים בגבעתי או בנח"ל החרדי – וכי "תורתם אומנותם"? הרי בביטוי הזה נאמר רק על יחידי סגולה: "…דתניא חברים שהיו עוסקין בתורה מפסיקין לק"ש (לקריאת שמע) ואין מפסיקין לתפלה, א"ר (אמר ר') יוחנן לא שנו אלא כגון רבי שמעון בן יוחי וחביריו שתורתן אומנותן אבל כגון אנו מפסיקין לק"ש ולתפלה" (תלמוד בבלי, מסכת שבת, יא)
שנים על שנים ישב שלום קליין בישיבת מרכז הרב, בצניעות ובתנאים בסיסיים ולמד, ולמד ולימד. הוא משמש כיום כראש מכון תורני ושוקד על ספרים רבים, על פרשנים וראשונים. בימים אלה יצא ספר בעריכתו על הרב צבי יהודה (קוק). קראתי ראיון איתו ובו אמר: "כשאני מוציא בַּמָכון ספר של אחד הראשונים, אני חושב איך הוא יקבל אותי כשאגיע
לעולם הבא: בפנים צוננות או בשמחה, שקירבנו את תורתו לישראל".  
אבל שלום, חברי מן העבר, גם יצא להעיד על הכלל: תחת האיצטלה של תלמוד תורה (ותוך חילול השם מדאורייתא) אלפים רשומים ונפקדים מצה"ל.  
הרי קשה לשבת שעות על גבי שעות ולהתפלפל בהוויות אביי ורבא. רק מתי מעט מסוגלים לכך. שלום קליין הוא אחד מהם ובשבילו הייתי מוכן לעשות עוד מילואים ובט"שים בגבול הצפון ותצפיות בדהיישה. אפילו בַּמלחמות, לימודו היווה לי צינה ומגן פסיכולוגיים.
אז נכון, שהתלמוד הירושלמי (מסכת הוריות) קובע כי "ממזר תלמיד חכם קודם לכוהן גדול עם הארץ" – אבל אין כוונה לממזרים שלא לומדים.
והכוהנים הגדולים – ראשי הישיבות והכוללים וגדולי הדור, כהרב אלישיב והרב עובדיה, שלא מנערים חוצנם ואינם מוכיחים את צאן מרעיתם הסורר – בוודאי לא יוצאים טוב מזה. הם בוודאי יודעים על מה חרבה ירושלים: על קמצא ובר קמצא, שהחכמים לא מיחו.  
מעניין, כשיעברו לעולם שכולו טוב, מה הם יגידו לדוד המלך, שלחם ולמד, ליהושע, שהיה מצביא ועֶבֵֶד משה, ולרמב"ם, שפסק שיש לקבל את מוראה של מלכות ויש לצאת למלחמה להגן על כלל ישראל.

לממשלה יש אתר והוא לא מיותר

ממשלת ישראל הבטיחה לשפר את הקשר עם האזרח – למַחשֵב אותנו. כלומר, במקום להגיע למשרדי הממשלה, נוכל להתקשר באינטרנט. במקום לכתוב מכתבים, נוכל להתקשר באינטרנט. במקום פקס…
כשגידי גוב פרסם את האתר, שכאילו נקרא על שמו – זה נשמע יותר מדי טוב ("הכלה יפה מדי"). אני רגיל להבטחות שאין מקיימים. אז באחרונה ניסיתי ו…זה עובד.
התחלתי בקטן. פניתי במייל למס הכנסה וכתבתי שאילתה. למחרת היתה תשובה. הפלא ופלא. תשובה אפילו עניינית. כאשר נזקקתי למשרד הפנים, והתשובות הגיעו בתוך יום. אחר כך אזרתי עוז וניסיתי את הביטוח הלאומי המושמץ ונעניתי מיד ולעניין.
באתר הממשלה באמת יש קישורים ואפשר למצוא בו טפסים, לברר פרטים, למצוא מתי המשרדים פתוחים (וגם לחסוך את הביקור בהם).
נמלאתי שמחה על השיפור. לא שמעתי על כך מחברים, כי הרי זה לא עניין שאפשר לקטר עליו. על דברים טובים לא מדברים…
אבל לא הכל אפשר לעשות בהתכתבות. לכן השבוע הגעתי למשרד הפנים כדי לרשום נישואין בתעודת הזהוי. הידעתם, שכאשר אשה מתחתנת ומבקשת לשמור על שם נעוריה, היא צריכה לבוא אישית למשרד הפנים כדי לרשום זאת בתעודה? בעניין זה לא די באינטרנט.
אחרי הטיפול ברישום הנישואין במשרד הדחוס, בקומה השלישית של הקניון הדהוי, שאלתי אם אוכל לקבל תעודת לידה. "קח את הטופס, מלא אותו ותשאיר בתיבה. תקבל את התעודה בדואר ואין אגרה. חינם", אמרה הפקידה.
אם אפשר למלא את הטופס בלי להגיע למשרד, מדוע לא מצאתי אותו במחשב, תהיתי. חזרתי הביתה, אל חדר העבודה, הקלדתי את המלה "טפסים" ואמנם – יש. טעיתי בפעם הקודמת, כשדילגתי על האפשרות הזאת.
חיסכון בזמן. חיסכון בנסיעה, חיסכון בעצבים.
למתלוננים, שימו לב – יש משהו טוב.
נ. ב. בין שלושים השרים, המחפשים תעסוקה, יש ממונה על המחשוב. מיכאל איתן. אזכור לו זאת לטובה.

הדשא של השכן עדיין ירוק יותר

הימים החמים חזרו. איום קנס המים אמנם הוסר מעלינו, אבל מחיריהם המריאו. ואתמול הגיעה אלי שיחת טלפון: "לפני שנה כתבת פוסט על חיסכון במים". בצידו השני של הסלולר נמצא, מכר שלימד אותי איך להשקות את הגינה קצת יותר בזול.
"אז סיפרתי לך, שאני אוגר מים מן המגנים ומן המקלחת בשביל הגינה. ובכן, הדשא שלי עדיין ירוק".
על ההמלצה שלו כתבתי בעבר והדברים נכונים גם היום:
https://yairdk.wordpress.com/2009/07/02/%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%94%d7%93%d7%a9%d7%90-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%a9%d7%9b%d7%9f-%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a7-%d7%99%d7%95%d7%aa%d7%a8/

Hello world!

Welcome to WordPress.com. This is your first post. Edit or delete it and start blogging!