ארכיון קטגוריה: אקטואליה

גנבו לי ת'קלנועית

החלטתי לרדת מההגה. התגובות שלי אינן מהירות כפי שמכונית דורשת. אז קניתי קלנועית.
כשהתייעצתי עם חברים, אמרו לי: אל תמכור. תשאיר את המכונית ליד הבית… אבל ידעתי שאם יש מכונית, מכניסים את המפתח ונוסעים. זה כל כך פשוט! אז אין מכונית.
קלנועית טובה לנסיעות ליד הבית. למשל, לקופת חולים. אבל גם לדואר או לבית קפה לפגוש חברים. בכלל כדאי לנסוע בקלנועית מן הסופר הביתה במקום לסחוב סלים בשתי הידיים.
אז קודם כל קראתי את תקנות משרד התחבורה ומצאתי שלא צריך רשיון, אבל צריך לנסוע על המדרכות. לפעמים הן צרות, לפעמים מכונית חונה שלא כדין וסוגרת את המעבר ולפעמים פועלי הגינון מכסים את המדרכה בגזם. לא נעים, אבל צריך לרדת לכביש.
ואם הכל כשורה – דוהרים בקלנועית במהירות של 7 קמ"ש או במהירה שבהן -12 קמ"ש. הטכנאי שלי הסכים להעלות את המהירות ל-13 קמ"ש, אבל הזהיר אותי שזה כבר לא חוקי… העובדה שבתל אביב דוהרים אופניים חשמליים על המדרכה ב-30 קמ"ש ומעלה – זה לא שכנע אותו. יש גם קורקינטים חשמליים, אבל הם לא קלנועיות. ככה.
רשיון נהיגה? לא צריך דבר כזה לקורקינטים, לאופניים וגם לא לקלנועית. בערב תוקעים את השקע בתקע ובלילה המצברים נטענים. בבוקר נוסעים/רוכבים/דוהרים. תלוי במשתמש.
הלכתי לבדוק כמה עולה התענוג. סריקה באינטרנט העלתה שהקלנועית הזולה ביותר – וגם מתקפלת – עולה כ-2,400 ש"ח והמחיר כולל משלוח של הכלי הביתה. היקרה ביותר עולה כ-26 אלף ש"ח ואפשר להסיע בה שני אנשים.
אבל המחיר לא נעצר כאן.
באחרונה החלו להביא לארץ כלי רכב קטן, סגור שחלונות בצדדיו ומזגן בתוכו. מי שישלם 30 אלף ש"ח יכול לנהוג בעיר על המדרכות (אם יש מקום) במהירות עד 12 קמ”ש ולהוביל נוסע נוסף מלבד הנהג. לא ברור עד כמה היא בטיחותית לנסיעה בכבישים צפופים, אבל זה נכון לכל קלנועית, מן הקטנות ועד הגדולות. לכן, יש מי שתוקע דגל על גג הקלנועית שלו, כדי שתיראה על ידי הנהגים. זהירות, סכנה!
הקלנועיות נולדו למען הנכים והמהירות היתה 7 קמ"ש בלבד. בקיבוצים, שם יש דרכים ארוכות מן החדר אל חדר האוכל או אל מקומות העבודה, מצאו עניין בנושא ועל הקלנועיות רוכבים גם קיבוצניקים שרגליהם בריאות. מכאן הדרך לא ארוכה אל העיר, וגם אלי.
כן. גם אני חשבתי שלא גונבים קלנועיות. מסתבר שטעיתי. השארתי את הקלנועית קשורה לגדר בסופי שבוע וגנב ערל לב הבחין בכך ובלילה חשוך גזר את הכבל וסילק את הקלנועית. מצאתי שאפשר לקנות קלנועית משומשת. לומר את האמת, היא טובה ושימושים ועלתה בחצי מחיר.

לבוש צנוע, כלומר?

תמונה, שצולמה לפני מספר ימים בכניסה לבית עלמין, הזכירה לי את טקס הדלקת המשואות והופעתה של לינור אברג'ל בטורבן (בעברית, שביס) זהוב-שחור. מיד יצאו נשים רבות להגנתה של אברג'יל. חשבתי, מדוע בכניסה לבית העלמין יש רק פניה לנשים ללבוש בגדים צנועים. למזלנו, הנפטרים לא נפגעים מאיתנו… הגברים.
אילו הופיע גבר בטקס המשואות, כשהוא לובש ספורטיבי – חולצת טי ומכנסיים קצרים. האם היו פורצות פמיניסטיות בזעקה "זכות הגבר על גופו"?

מודעות פרסומת

לשלם קנס שהוטל ללא יסוד?

לפני כשלושה שבועות נחת בתיבת הדואר שלי מכתב רשום. אין זה שגרתי שאני מקבל מכתבים רשומים וזה, מחברת "מיתר", כלל דרישה לתשלום קנס. הקנס המקורי 730 ש"ח ומכיוון שלא שילמתי אותו צמח ל-1,134 ש"ח. לא שילמתי אותו, כי מעולם לא הגיעה אלי הודעת תשלום הקנס.
במסמך, שהוכתר "דרישה לתשלום מס על פי סעיפים"… וכו' וכו' לא הוסבר לי מה טיב המפגע, שעליו הוטל קנס.
שיחת טלפון לחברת "מיתר", המורשה לגבות קנסות, לא העלתה סיבה ברורה לקנס. אבל נמסר לי שהמכתב נשלח במקורו לרחוב הר חרמון. מישהו יודע היכן הר חרמון זה? אני לא. לכן אין פלא שהמכתב המקורי לא הגיע אלי.

                                                    ביקור בכותל המערבי, המקום המקודש לעם ישראל

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                              הכותל מכובד?
                                                         מי שבא להתפלל אינו רואה, מי שבא לבקר מתחלחל. 

 מיד שלחתי שתי מכתבים רשומים זהים וביקשתי הסבר למהות הקנס. מכתב אחד לחברת "מיתר", שקיבלה יפוי כוח ממחלקת הפיקוח של עיריית קריית אונו. מכתב שני לעירייה. שני המכתבים לא נענו.
חיכיתי מספר ימים וביום  15.1.2019) נסעתי למחלקת הגביה של קרית אונו, שבה אינני גר. כאן הסבירה לי פקידה אדיבה, שהגעתי למקום הלא נכון. היא שלחה אותי לרחוב אחר, לא כל כך קרוב. נסעתי גם לשם והפקידה האדיבה השניה אישרה שהמכתב המקורי נשלח לרחוב הר חרמון. מסתבר, שבמגרש ברחוב סעדיה גאון בתל אביב היה לכלוך ובעליו נדרש לפנותו. את הקנס נדרשתי אני לשלם.
אני מצהיר בזאת שאינני יודע איפה רחוב סעדיה גאון והייתי שמח להיות בעליו של המגרש, אבל אני לא.
בקיצור, מישהו עצל, שהשררה בידו, הטיל עלי קנס בלי לברר דבר. ואני, אזרח שאף אחד לא סופר אותו, לא מוכן לשלם קנס על לא עוול בכפי.
עוד הערה: שתי פקידות (במיתר ובמחלקת הפיקוח בעיריה) שלחו אותי להביא אישור כתובת ממשרד הפנים וזאת אחרי שאני גר עשר שנים בכתובתי הנוכחית… למה צריך אישור משרד הפנים? ככה. מה איכפת להם שאני ארוץ. "לך, תביא".
חיכיתי עם כתיבת הפוסט הזה עד שקבלתי מכתב ביטול.
המכתב מחברת "מיתר שירותים מוניציפאליים מתקדמים" נשלח ביום 28.4.2019 והוא נושא את המספר – ראו זה פלא – של תעודת הזהוי שלי.
וזה נוסח המכתב במלואו. הוא לא ארוך:
"הנדון: חובך לעיריית קרית אונו – פיקוח עירוני בגין דוח פיקוח במענה לפנייתך שבנדון ובהתאם  להחלטת התובע העירוני הוחלט לבטל את תיק מספר 13277410001 נשוא דוח פיקוח 196873."
אינני חושב, שהמכתב המצוטט הינו אמת. אינני יודע על החוב לעיריית קרית אונו, כי לא היה כזה. מה החליט התובע העירוני (מי זה?) ומדוע החליט "במענה לפנייתי".
שמתי לב, שהמכתב גם לא מתנצל על ההתנהגות הבריונית כלפי אזרח. איש גם לא טרח להתקשר אלי כדי להסביר את הפרטים של הפרשה האומללה.  סתם כך, נטפלו אל אדם והטילו עליו קנס. מדוע? כי הם יכולים!
נראה לי שכל אזרח שהרשויות מטילות עליו חובות ללא סיבה – צריך להילחם על זכויותיו. אסור לוותר להם, כשאין לנו סבלנות או כוח להילחם.

הגדרות
צניעות: היכולת להכיר בכך שאתה מושלם בלי להגיד זאת לאף אחד.
כומר: אדם, שכולם קוראים לו "אבי", חוץ מילדיו האמיתיים, שקוראים לו "דוד".

השיפוץ של טבריה  

הייתי בטבריה פעמים רבות (החל מימַי בתיכון) ובפוסט הקודם על העיר, מאוקטובר 2016 כתבתי, בין היתר, "זכרתי שהיתה זו פעם עיר נופש עם הרבה אתרים ובראשם – הכנרת והטיילת שלחופה. היום ראיתי עיר בקריסה, עם בתי מלון גדולים שנראים קצת מרופטים".
עכשיו חזרתי אל טבריה בגלל פסטיבל עין גב לשירים ישראליים ישנים. זו הפעם ה-76 שמתקיים הפסטיבל הוותיק ביותר בארץ. אבל על טבריה רציתי לכתוב היום.

כשיש סיבה – רבים באים לטיילת של טבריה

בניגוד לעבר, מצאתי עיר חדשה. נקיה ומצוחצחת. עיר תיירות למהדרין, שיש לה מה להציע ויש לה עוד מה לשפר לטובתנו, שוחריה, שבאים לבקר אותה ואת הכינרת המופלאה.
במשך 15 שנה שלטה ש"ס בעיר, שבעבר היתה "עיר קודש", אחת מארבע. אבל לא קודש הביאו אנשי ש"ס לטבריה, אלא לכלוך וקריסה. בביקור הזה, הופתעתי מאד לטובה. אנשים שפגשתי ברחוב סיפרו לי שרון קובי, ראש העיר מאז 2018, כדבר ראשון ניקה את העיר. גייס תושבים וקבלנים והם צחצחו את המקום.
כמתארח – ולא בפעם הראשונה – ירדתי אל השוק, הטיילת והחוף. אורו עיניי. קודם כל, ברחוב הראשי שהיה מלא דוכנים סגורים ומקצת החנויות פתוחות – לפתע הכל מלא. הרבה אנשים מטיילים לאורך הרחוב, המון דוכני מזון ומתנות וביניהם סוסי פוני וילדים רוכבים עליהם. השכרת הסוסים הקטנים להוליך ילדים, היא אחת מהרבה דוכנים שפועלים עתה ולא היו בעבר.
"ראש העיר הזה הביא לנו יותר מדי רוכלים", התלוננה מוכרת תפוחי אדמה מטוגנים בדוכן ברחוב. היא טעתה. אם ראש העיר הביא את הרוכלים – הוא דאג לנו, למטיילים. ראיתי אנשים מתגודדים סביב הדוכנים. לפתע, רציף הטיילת היה מלא אדם. כשהייתי בעיר בפסטיבלים קודמים של עין גב, לא היה כך.
מבט חטוף אל הים הראה לי שתי ספינות תיירים ושלוש או ארבע סירות קלות. בביקור קודם היתה ספינת תיירים בודדת. לבדה. השנה התברכה הארץ בשפע גשמים וגם הכינרת התמלאה. מה שלא עשה השלטון הדתי במשך שנים, עשה הטבע במשך השנה.
כאשר נסענו לאורך החוף בואכה עין גב, ראיתי חופים מלאים במכוניות, שנוסעיהן נטעו אוהלים על החוף. מראה עיניים משובב נפש.

קווים של כבוד
חברת "קווים" הוסיפה בחשאי קו אוטובוס מצויין באזור המרכז – קו 256, אשר מאחד את מסלול קו 55 עם מסלול קו 56. מכיוון שלא נעשה לו פרסום, מעטים יודעים על הקו החדש. אם בעבר מתחתי ביקורת על החברה, מגיע לציין אותה גם לשבח.

דואר בלי בולים
 מתוך מדריך הדואר:
שולח של דברי הדואר המפורטים להלן, פטור מתשלום דמי דואר, אם הם נשלחים בדואר רגיל:
מכתבים וגלויות לנציב מס הכנסה או פקיד השומה, בתנאי שרשום עליהם "מס הכנסה".

תחזיות בחירות מלפני שנים רבות

בימים אלה, שלאחר הבחירות, עיינתי בספר של מתתיהו תימור "1000 אמרות כנף". הוצאתי אמרות פוליטיות, שנאמרו על ידי אנשים חכמים לפני מאות שנים ופורסמו על ידו לפני עשרות שנים. מצאתי שאנשי שם חזו דברים על הבחירות שנערכו כאן בשבוע שעבר:
ברוך שפינוזה, הפילוסוף שחי בשנים 1632-1677, אמר: "אם אתה מקבל את כספו של אדם, עליך לקבל גם את דעותיו". האם התכוון למענקים שמקבלים חברי כנסת או לשוחד סתם?
סולון חי בלודיה בשנים  ואמר 559-638 , ש"חוקים משולים לקורי כביש וכמוהם ילכדו את החלשים והעניים בלבד ואילו העשירים והתקיפים ייחלצו בעדם בנקל". זה מזכיר משהו שנידון עכשיו בבית המשפט?
תומס מקולי, משורר, היסטוריון ופוליטיקאי בריטי (1800-1859 ):  "שוכנעתי כי חברה, הבנויה על טהרת הדמוקרטיה נאלצת במוקדם או במאוחר להתנכל לתרבות או לחירות או לשתיהן". האם הגיעה העת למימוש תורתו? זה תלוי גם  באופוזיציה.

יותר קל להתלונן
טליה לוין ניסחה את הדברים במעריב (12.4.2019 ) יותר טוב ממני: "גיליתי, שחמוצים מן הזן האנושי… ממש לא רוצים שמישהו יעזור להם או יעודד אותם. להפך, הם מחפשים את הפראייר התורן, שֶיַטּה להם אוזן קשבת ושבו יוכלו להטיח את צרותיהם, וכל עצה שתנסו לתת להם לא רק שתיתקל בהתנגדות ובאמירות כמו 'זה בחיים לא יעזור' אלא גם תיענה בתגובות בסגנון 'אולי די לנסות להגיב כל הזמן'"…
דעתה מצאה חן בעיני ולכן אני מצטט אותה ומצרף לאמירה, שאני נוהג לשאול אנשים: "למה ישראלים בוכים?"
בדרך כלל אין להם תשובה. אז אני מסביר: "יותר קל לבכות מאשר לעשות… יותר קל לשבת אצל חברים, לפצח גרעינים ולהתלונן שלא גומרים את החודש. לעשות – משמעותו לעבוד יותר, להשתדל יותר ולהתאמץ".
בדרך כלל אני זוכה לחיוך של הבנה. האם זה יעזור? אני בספק.

קושיות שאין שואלים בפסח

פסח בא: האם מיצינו?


ידידי, אלי, הציג לי את השאלה – "האם מיצינו או החמצנו?" והשיב בעצמו: "שנזכה כולנו, בע"ה, למצוֹת את חיינו במצוות ובמעשים טובים".
הוא גם הגיש חומר למחשבה (למאמינים בלבד) – בסוף החיים ישאלו את האדם: חמץ או מצה? חמץ – האם החמצת את החיים? מצה – האם מיצית את החיים?
ומי שאין לו תשובה לשאלות אלה, יזכור שהמתנה הגדולה ביותר לאדם זה הזמן, אמר. עלינו לזכור ש"ימיו כצל עובר". יום שעובר, לא חוזר.

אימרה
מְצא דרך לעזור לאחרים – זה יוסיף משמעות לחייך.

פוליטיקאי לא ישר

יהודית קציר ראתה את זה לפני שנים

האם יש חדשות לקראת הבחירות? אינני בטוח, כי קראתי ספר ישן, "מגדלורים של יבשה, שכתבה יהודית קציר לפני 21 שנה. היא סיפרה בעמ' 46: "עו"ד ראובן שפיר ישב על שפת הבריכה הפרטית בהרצליה בשבת עם כוס ויסקי ביד עם ידידו הטוב אמיל, איש המוסד לשעבר. אמר אמיל לשפיר: "אתה לא עשוי מחומר של פוליטיקאים. לפוליטיקאי אסור להיות ישר והגון, ובטח שאסור לו להיות תמים, ואתה לא שַארְק ולא זונה ולא תוחֶעס לעֶקֶער והעסקנות לא תביא אותך לשום מקום"…

 
כל התורה על רגל אחת
 הלל הזקן היה חכם וכשנתבקש על ידי גוי לתמצת את כל התורה על רגל אחת, אמר: "ואהבת לרעך כמוך". או מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, ואת היתר – לך למד. ואידך, זיל גמור. (התלמוד הבבלי, מסכת שבת)
  לא יישמע בימי בחירות
יזכור עם ישראל שאני מודה בטעותי.
היזהרו בכבודם
יש חרדים שיש להם ראש מתחת לכיפה.
גילוי
המדע לא בורא שום דבר, הוא רק מגלה איך חוקי הטבע עובדים.
עצה
קח ספר לקרוא כשאתה יושב בתור המשעמם של קופת חולים, רופא שיניים, לשכת התעסוקה או תור אחר…
מי נפטר?
אשה ניגשה לנחם את חברתה ואמרה כמה היא מצטערת על פטירת הבעל. האלמנה הטריה השיבה: "את טועה, יקירתי. הוא מת, אני נפטרתי".
גבר כנראה לא יספר זאת…
עולם כמנהגו נוהג
בקניון שלי עֶמדה אחת לא התחלפה מאז ייסודו- הפיס.
בוויכוח
"לי יש המלה האחרונה בבית: כן יקירתי!"
וגם: "שלא תגידי שאיימתי ולא קיימתי"…
בין ילד וכלב
אשה חכמה אמרה לי: איש חכם יודע שכלב קטן זה לא ילד קטן.

טיול בגליל בלי גלעד שליט

גלעד שליט נחטף בגבול הרצועה על ידי אנשי חמאס ב-1986 ונשאר בשבי הטרוריסטים למעלה מחמש שנים עד שהוחזר בעיסקה של החלפת 1,027 אסירים בטחוניים, בהם מאות אסירי עולם. במשך כל שנות שביו וגם אחר כך הופיע השם מצפה הילה בכותרות, כשמשרד יחסי ציבור מחזק את המגמה הזאת בתקשורת. אחרי עיסקת המחבלים, דעך העניין הציבורי בשליט.
בכל התקופה הזאת למדתי בעל פה את השם מצפה הילה ולא ידעתי היכן בדיוק הוא שוכן בגליל העליון. לכן הופתעתי, כאשר ידידי, אלי, הציע לי להצטרף אליו לטיול בגליל. מזג אויר נהדר, רוח חמימה מעט וירוק בעיניים. לא צריך הרבה כדי להצטרף. בדרך גילינו, שכדי להגיע מגוש המרכז אל גוש הגליל המערבי צריך לנסוע למעלה משעתיים, חלקן בפקקי תנועה ממושכים ואיטיים. כשהגענו, מצאנו שיש ביישוב הקטן תושבים שנוסעים יותר מפעם בשבוע לתל אביב. לא קל.

המונטפורט במרחק הליכה

כשהגענו למקום גילנו כי כ-150 משפחות מתגוררות שם, מול נוף הרי הגליל הגבוהים והעמקים הירוקים העצומים עוצרי הנשימה. אפשר להנות שם מצימרים, בישולים ביתיים ואוויר צלול ונהדר (בימי חורף יבשים, לפחות). מן ההרים ניתן לראות את הים התיכון במרחק כקישוט לנוף הנהדר, אך יש גם עצים, שמסתירים את הנוף ואז צריך קצת ללכת על הכביש המקומי כדי לראות את המרחקים.
כאשר נסענו בכבישי הגליל, כשהטלפון הסלולרי מדריך אותנו בדרך, ראינו שאנחנו, ילידי הארץ, כלל איננו מכירים אותה. היינו באתרי תיירות שונים ובמקומות היסטוריים רבים, במקומות של מורשת וארכיאולוגיה, באתרי קרבות ומקומות נודעים ועדיין יש מקומות ונופים, שאפשר לבקר בהן, העין לא תשבע והריאות יתרחבו מן האוויר הנהדר.
אחרי סיבוב לא גדול ביישוב הכפרי הקטן של הבתים החד-קומתיים הגדלים בין העצים הירוקים, אפשר להמשיך אל מעלות-מעיליה הסמוכה. מצפה הילה נמצא ליד המונפורט, קילומטרים ספורים מן הגבול הלבנוני, מזרחית לנהריה ובגובה של 600 מטרים מעל פני הים, שהוא כלל לא רחוק. אגב ביקור כאן גילינו שבמצפה הילה אין כלל מכולת ואם צריכים להצטייד – מעיליה היא המקום, אבל אפשר גם בשלומי.
הטלפון הסלולרי הוליך אותנו בכביש מתפתל אל כפר סמוך, פסוטה. חיפשנו בית קפה והגענו אל אחד כזה, הסמוך ממש ל…מוסך המקומי. כמה צעירים מקומיים ישבו סביב שולחן ושיחקו במשחקי טלפון. "המקום כאן מתמלא בשעות הערב", נמצאנו למדים. שירות מהיר ואדיב עזר לנו למלא את החסר וגם סיפר לנו על הכנסיה הגדולה שבמרכז הכפר הנוצרי.
הכביש המתפתל הוליך אותנו אל בר יוחאי,יישוב שהוקם ב-1977 על ידי משפחות דתיות לאומיות, אבל תושביו התחלפו וכיום הוא מקומן של משפחות חרדיות ומשפחות של חוזרים בתשובה. מקום, שמעניין לעבור גם בו בטיול בן יומו.
היה זה סיור קצר שהביא אותנו לכפר עברי, לכפר חרדי, לכפר ערבי-יהודי ולכפר נוצרי. סתם טיול, שגילה עוד כמה פינות שלא ביקרנו בהן.

כוחו של גורל
הגורל לא עושה ביקורי בית, אלא צריך ללכת לחפש אותו.
כתב הסופר הספרדי קרלוס רואיס סאפון

 

מה שאמרו עליה…  

את הספר "היא", שכולל פתגמים, מימרות ומשלי עם על נשים, ליקט אורי סלע ז"ל, שהיה עתונאי מוכשר ובכיר. הספר יצא לאור בשנת 1969 בהוצאת עקד, שגם היא ז"ל.
אספתי כמה וכמה אמרות, שאין ביניהן קשר, מלבד ביקורת על נשים. היום, בעידן metoo# לא כולן היו מתקבלות בברכה. ובכל זאת…
בספר משלי נאמר "מצא אשה, מצא טוב". כתב זאת, כידוע, שלמה המלך, החכם מכל אדם.
וירגיליוס אמר "בגוף נאה, נעימים אפילו החסרונות" וג'ורג' ב. מר אמר "יופי הוא המתנה הראשונה שהאל מעניק לאשה והראשונה שהוא גם נוטל ממנה".
אוסקר ויילד טען ש"נשים נוצרו לאהבה, לא להבנה". היום, בוודאי, היה אומר דברים אחרת.
הסופרת ג'ורג' אליוט (מרי אן אוונס), כנראה ידעה, כשאמרה "ככל הנשים, סבורה היא כי שתיים ועוד שתיים תהיינה חמש, אם רק תבכה ותתעקש בעניין זה די הצורך".
שרה ברנאר, השחקנית היהודיה צרפתיה, הסבירה במאה שעברה, כי "הקהל רוצה שינהגו בו כפי שנוהגים באשה – אין לומר לו, אלא את מה שהוא רוצה לשמוע".
אוסקר ויילד אמר בהזדמנות אחרת ש"טובה אשה יפה מאשה טובה, אך טובה אשה טובה מאשה מכוערת". והוא היה, כידוע, הומוסקסואל ובגלל זה נשלח לכלא.
במסכת יבמות במשנה ניתן הפירוש למשפט "עזר כנגדו": זכה – עוזרתו. לא זכה – כנגדו.
ידועה מאד אמרתו של הסופר הבריטי, סמיואל באטלר: "שודדים תובעים את כספך או את חייך. נשים תובעות את שניהם".
אמירה הפוכה טבע האמריקני ווב ב. גאריסון: "בכל פעם שגבר מטפס בסולם ההצלחה, אשה היא שמחזיקה בסולם לבל-יימוט".
ואלמוני, כנראה יותר מודרני, ציין כי "גיל העמידה זה כאשר שערה של אשה הופך מאפור לשחור". היום, גם אצל גברים.
אפשר לסכם באימרה אחרת מספר משלי: "נזם זהב באף חזיר – אשה יפה וסרת טעם". אבל מאז שהדברים נכתבו, עברו הרבה מאד שנים.

 פורים שמח
המצולם בתמונה הוא כותב הבלוג הזה.
את התמונה צילמתי כשהייתי בבית הספר היסודי, כנראה בכתה ז' או ח'. צועניה. את השמלה קבלה אמי ז"ל משכנה, בעלת המכולת. את שאר פריטי התחפושת ליקטתי בעצמי.
מי אמר שצריך לקנות באינטרנט?

דברים בשם אומרם
"כמה גדולה היא מלחמתי הפנימית … לבבי מלא עריגה רוחנית גבוהה ורחבה … ונשמתי הולכת היא ומתנשאת, מתעלה היא על כל השפלות, הקטנות והגבולים שחיי הטבע, הגוויה, הסביבה וההסכמה מגבילים אותה, לוחצים אותה בצבתים, משימים אותה כולה בסד … ואני עוד לא באתי לזאת המדרגה לסכות מראשית עד אחרית, להבין נועם שמועה, להרגיש מתק כל דקדוק, להיות צופה באור שבמחשכי עולם. והנני מלא מכאובים, ומצפה אני לישועה ואורה". (הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שמונה קבצים ח', ר"צ)

שווה מילה

אם מישהו עזב את החוג לרכיבה, אז הוא פרש או לא ?

חו"ל זה מקום מסוכן

כמנהגנו, ישבנו בבית קפה אופנתי ושתינו את הקפה המסורתי. הגיש לנו, הפעם, צעיר שניכר בו שהוא חדש בבית הקפה וגם במקצוע. כשהתחילה השיחה, הודה שהשתחרר מצה"ל לפני חודשים ספורים בלבד ועכשיו הוא אוסף כסף בשביל הטיול שאחרי צבא.
– לאן?
"אני מתכוון לנסוע לדרום אמריקה", אמר.

כתובת על הר בדרום אמריקה: ישראלים יקרים, לא לוותר! עוד קצת לטופ! 2018

– אספר לך סיפור קצר – אמר פול, ידידי. זה היה לפני שנים, אבל אפשר ללמוד מסקנות גם היום.
בני השתחרר מהצבא אחרי שירות לא כל כך ארוך בקבע. ביום שחרורו לקח תרמיל – שהכין מראש – ובו בערב יצא בטיסה לדרום אמריקה.
כשהגיע לבוגוטה, גוואטמלה, יצא במונית משדה התעופה לעיר. נסיעה  לא ארוכה, וכאשר הגיע ליעדו, השאיר את התיק במכונית ויצא לרגע אל המלון. כשהוציא את ראשו, ראה מרחוק את המונית נוסעת… עם התיק.
פקיד המלון היה מוכן לעזרה והזעיק שוטר. זה היה  נחמד מאד ותמורת סכום לא גדול, ששילם התייר הישראלי, הלך איתו לשוק המקומי. שם הסתובבו פה ושם והגיעו לדוכן תיקים, שבו היה גם התיק הגנוב. התייר שילם קצת לבעל הדוכן וכך בשני תשלומים, זכה לקבל את תיקו בחזרה.
שיהיה לך שיעור בהכרת דרום אמריקה – אמר פול למלצר הצעיר. אחר כך הוסיף: היום, יש לך סמרטפון.
– כן, השיב המלצר. לא אצלי בכיס, אלא ליד הדלפק…
לא חשוב. כשתיסע במונית, כדאי שתצלם את הנהג ודאג שייראה את זה, וגם תצלם את מספר המונית. זה יכול לעזור.
המלצר הצעיר, מתברר, הוא בעל נסיון. כשעוד למד בתיכון, היה בטיול באמסטרדם. היו לו תיק ומזוודה – סיפר. כשיצא מן האוטובוס, שבו הגיע עם חברים, הניח על המדרכה את המזוודה הכבדה ואת הטרולי. כשהסתובב לרגע, ראה פתאום שהטרולי נעלם. מבט מהיר גילה שהגנב נמלט בפינת הרחוב.
המלצר שלנו מיהר וכשהגיע לפינה, הגנב כבר נעלם.
הלך הבחור לתחנת המשטרה הקרובה להתלונן. שוטר פתח מגירה בשולחנו והאיש שלנו ראה את המזוודה הקטנה מונחת שם. "זה שלי", אמר לשוטר. זה לא רצה לשמוע, אבל כשפתחו את המזוודה נמצא שם הדרכון הישראלי וגם מכנסי ג'ינס. 300 דולר – נעלמו.
לא רק בדרום אמריקה יש גנבים. גם באירופה.

ניקוי לא נעים
באחרונה יצא לאור ספר חדש של של א. ב. יהושע, "המנהרה". ספר יוקרתי של מחבר יוקרתי וגם עורך בעל שם: מנחם פרי.
מחבר ידוע ועורך מוכר וכשקראתי את הספר מצאתי בעמוד 302 שגיאה לא נעימה: "ביטוח חיים, עוד מנקים לך בנתיבי ישראל מן הפנסיה", כתוב שם. לדעתי, צריך להיות "מנכים".
פניתי להוצאה – הקיבוץ המאוחד – וקבלתי תשובה: "אנחנו יודעים והטעות כבר תוקנה", כתבה לי תמר פלג.

מי מפעיל את החמאס
ב-20 באוגוסט 2014 כתבתי פוסט לא רק מנהרות  והערתי שקטאר היא מממנת החמאס.  באותו יום פורסם מפי בכיר בפתח, שקטאר דרשה מחאלד משעל לא להסכים למתווה המצרי במו"מ עם ישראל. אם יסכים – יגורש מקטאר, אמר אותו בכיר.
הפוסט מי מפעיל את החמאס פורסם חודש  אחרי שכתבתי פוסט קודם. שם ציינתי כי "אחרי שנשיג הסכם על הפסקת הלוחמה ועל רגיעה, הכסף לעזה ימשיך לזרום והמערכה הבאה תהיה בפתח. שימו לב לקטאר, שורש הרע".
לא המצאתי את הדברים, אלא ציינתי אותם בעקבות דורון פסקין בכלכליסט ואחר כך אהרון רוזן בגלובס.
אם מישהו מדבר על "מזוודות הכסף" שעוברות לרצועה, הוא יכול לראות שהדברים אינם חדשים.

סטטוס קוו איננו דבר סטטי

במוזיאון תל אביב יש הרבה תערוכות מעניינות. רובן המוחלט תערוכות של אמנות לסוגיה השונים ועתה מתקיימת בה תערוכה נסתרת למחצה – "סטטוס קוו", המוקדשת לאתרים קדושים לשלוש הדתות ודרך החֶזקה בהם. כלומר, איך עושים שימוש באתרים הללו. לכאורה, באמצעות הסטטוס קוו, כלומר שמירת המצב הקיים (בלטינית,In Statu Quo).
למה לכאורה? כי התערוכה מראה היטב כיצד המצב משתנה בנסיבות של הזמנים המשתנים, מימי השלטון העותמני, שבו החלה קביעת ה"חוקים", דרך השלטון הבריטי, שניסה לשמור את המצב, דרך השלטון הירדני וכלה בימינו אנו, בזמן השלטון הישראלי.

הצעתו של האדריכל עמוס אורקן לבניית הכותל המערבי. כיום האזור מכוער להפליא.

התערוכה מתמקדת בחמישה אתרים, החשובים לשלוש הדתות: הר הבית, הכותל המערבי, כנסיית הקבר, מערת המכפלה בחברון וקבר רחל. אותי עניינו בעיקר הר הבית והכותל ועוד יותר – מערת המכפלה.
המבקרים במערה מכירים אותה כיהודית או כמוסלמית. תלוי בשעה שבה מבקרים. התערוכה מוקדש אולם צדדי מיוחד לסרטים על שני קירות. בסרט אחד מראים את היהודים, חבושי כיפה ומגודלי פיאות, מציבים ארונות, ספרים ושלטים על קירות האולם וכסאות רבים בשטחו. לאחר שעת התפילה, ממהרים אותם יהודים להסיר את השלטים בעברית מן הקירות, מניחים את הספרים בתוך ארונות וסוגרים אותם היטב ואת הכסאות אוספים לחדרים צדדיים. מן הצד השני – או בסרט השני, אם תרצו, ממהרים מוסלמים להניח שטיחים על כל המרצפות הריקות מכסאות ורהיטים. הם מקפידים שיהיה מקום לכל המתפללים המוסלמים להיכנס ולכרוע בתפילתם.
הסרטונים אינם מראים את הרצח הנורא של ד"ר ברוך גולדשטיין. לא זה הנושא, אלא החֶזקה והחלוקה של המקום, הנשמרת על ידי חיילי צה"ל ומשמר הגבול, הנראים בסרטים.
כאן, בתערוכה, אפשר לראות את החלקים שציבור המבקרים אינו רואה. את חילופי המשמרות בתוך המערה.
בחוץ יש מפות מאויירות, המראות את אותם האולמות כשיש בהם כסאות ואמצעי פולחן לעומת שטיחים וכלי פולחן אחרים.
האם הדו קיום נשמר בסטטוס קוו? נדמה לי שבמשך השנים המצב במערה משתנה. מקום שלא ניתן ליהודי לעלות בו מעל המדרגה השביעית, פתוח עכשיו ליהודים. אבל רק בשעות מסויימות.
התערוכה מוקדש מקום לחמשת האתרים הקדושים לשלוש הדתות. אני העדפתי להתרכז בכותל המערבי. אני זוכר את הכותל עם הרחוב הצר בימי המנדט הבריטי. ביקרתי במקום בהיותי חייל ימים ספורים אחרי כיבוש ירושלים וראיתי את שכונת המוגרבים לפני שטדי קולק, ראש העיר האגדי, שלח דחפורים להרוס את השכונה ופינה את הרחבה. היום זו רחבה גדולה ומכוערת. בתערוכה מוצגים תשעה מבני גבס שיצקו אדריכלים ובהם הצעות כיצד לבנות מחדש את הרחבה מן הכותל ומערבה. אף אחת מהן לא נבנתה, אבל היה מעניין לראות את ההצעות, שנסתיימו ברחבה מכוערת.
פרופ' אריה אלדד כתב במאמרו האחרון במעריב, "הערבים מתים מצחוק", כי במהלך מהיר אחד השתלטו כמה מאות ערבים, בהנהגת הואקף של הר הבית, בתמיכת ירדן והרשות הפלשתינאית – על מתחם שער הרחמים. כך הם יצרו מסגד רביעי על הר הבית. ישראל כבשה את ההר כשהיה בו מסגד אחד, חראם א-שריף. בימי שלטוננו נפתחו שם עוד שני מסגדים, שלא היו קודם. עכשיו מנסים לפתוח את הרביעי, בניגוד לצו של בית המשפט.
נדמה לי שבמאמרו מספר פרופ' אלדד על הסטטוס קוו, שאיננו שמירת הקיים במקומות הקדושים לשלוש הדתות.
הגדרה:
עבודת צוות היא האפשרות להאשים מישהו אחר בטעויות. אומרים שיש מי שמנצל אותה ככל האפשר.

 

מישהו מעופף שם בשטיח  

עיר יפה אילת, נעימה לנופש ובעונה זו של השנה יש בה שמש אביבית חמימה ונעימה. כדאי לנסוע לנופש לאילת וחברת "השטיח המעופף" אירגנה טיולים לקבוצות – אוטובוס, מלון טוב (לנו היה אירוח מלא) ובילויים בתוך המלון ושיט בים. מישהו שם, בשטיח המעופף התבלבל ונתן לנו, לחופשים, צמידים שעליהם נרשם, אירועי הגמלאים הארציים. לא ידעתי שיש "גמלאים ארציים". אולי יש "אירועים ארציים", אבל לא בגלל זה התעוררתי לכתוב את הקטע.
יחס טוב, אוכל טוב, חופשה טובה. אלא…
וה"אלא" זה חשוב.

אירוע יפה, נסיעה – פחות. תשובה – אין

אם ביום הראשון יצאנו מתחנת רידינג בתל אביב בדיוק בשעה הנקובה, הרי הדרך חזרה היתה סתם סיוט בגלל רשלנות וחוסר אירגון. מישהו בהנהלת השטיח המעופף קצת התעופף במקום לעבוד. גם הנציגה באילת הוסיפה רשלנות משלה ואת המחיר משלמים, כמובן, הנוסעים. אנחנו, הכלואים באוטובוס.
קבלנו הודעה כתובה להיות מוכנים ביום חמישי בשעה 9.30 בשערי המלון כי האוטובוס צריך לבוא לקחת אותנו לתל אביב. אז ב-9.30 לא הגיע אוטובוס. כלי הרכב הכבדים התחילו להגיע באיחור של שעה. רק. תחילה אוטובוס לפתח תקווה, אחריו אוטובוס לראשון לציון ואולי עוד אחד או שניים. רק האוטובוס שלנו, שהיה צריך להיות הראשון, הגיע בערך סמוך ל-11. נו, מילא.
בתוך האוטובוס התברר כי הנציגה של חברת הנסיעות הנחתה את הנהג לנסוע הפוך! לפי הוראתה הוא נסע למלונות אחרים באילת – ויש בה רבים – ואלינו הגיע בסוף. אבל זה לא היה סוף טוב. כי מכאן, יצאנו למסע בין בתי מלון אחרים. היו בתי מלון שנהגנו ביקר בהם שלוש פעמים. מה יש אם נוספה עוד שעת נסיעה מיותרת?
התברר שלבית המלון האחרון ברשימה הודיעו להיות מוכנים ב-10.30, אז מה הפלא שהנוסעים לא היו מוכנים?
הנציגה הגיעה עם רשימת נוסעים בלי מספרי טלפונים שלנו. גם הרשימה לא אורגנה לפי מלונות. אלא, סתם שמות מעורבבים. טוב, זה רק לקח הרבה יותר זמן לברר מי נוסע ומי נעזב ולא היתה דרך לטלפן אל הנוסעים כדי לברר. פשוט, אין טלפונים!
אז יצאנו לדרך בערך שלוש שעות מאוחר יותר והגענו לתל אביב סמוך לשש בערב. קצת מותשים אחרי חופשה מצויינת. השטיח, מיותר לומר, לא בשבילנו.
התקשיתי למצוא את המייל של השטיח המעופף. כשהשגתי אותו, פניתי אליהם אך לא קבלתי הסבר. גם בפקס לא הגיעה תשובה. ליצור מוניטין לוקח זמן. לבזבז אותו – זה מהר מאד.

מדבר שקר תרחק
מילדות למדנו ש"השקר, אין לו רגליים". עכשיו אנחנו למדים שדווקא יש לו.
נ. ב. גם לחצאי אמת.