מה שהמשטרה לא עושה

• הגיע אלי מייל חדש: "שימו לב להונאה חדשה, שמכוונת לאוכלוסייה המבוגרת.
• "נשלחתי על ידי אמא שלי, שקיבלה טלפון על חבילה אבודה שתקועה בדואר על שם אבי (שנפטר לפני 3.5 שנים). אמרו לה להגיע לסניף לאסוף אותה.
• "הגעתי במקומה. בדואר, ישר אמרו לי שלא קיימת שום חבילה. מסתבר שהגיעו אליהם היום עשרה אנשים מבוגרים, כולם מעל גיל 70, עם אותו סיפור. כולם אמרו שהתקשרו אליהם והציעו להם להביא להם את החבילה במשלוח הביתה תמורת תשלום באשראי. שאלתי את אמא שלי והיא אמרה,  שגם לה הציעו משלוח עד הבית וסירבה.
• "זו הונאה להוצאת פרטי אשראי".
• קבלתי תשובה על כך מידידי, שמואל, פרופסור באוניברסיטת חיפה:
• "הייתי מציע שתפנה למשטרה, אבל מתוך ניסיון איתם אני יודע שהם לא יעשו כלום!  
• "פעם גנבו לי ארנק עם כסף וכרטיסי אשראי וכו'. המאורע צולם במצלמת ביטחון ע"י הדלפק, שבו קניתי מצרכים.  
• "סיפרתי זאת לסמל המשטרה ושאלתי אם הם ישלחו מישהו לבדוק את הצילומים (נתתי תאריך וזמן מדויק) והוא ענה: 'בטח, כבר היום נשלח שוטר'.  
• "כעבור חודש קבלנו הודעה, שהתיק נסגר מחוסר עניין"…  

 חניה ברחוב וניקיון או קנס
לכל מקום יש כללי חניה ברחוב משלו. הכללים הללו תלויים, לפעמים, גם בימי הניקיון של הרחוב. כך, למשל, בלוס אנג'לס, אם חס וחלילה אֵחרת להזיז את האוטו מהרחוב שאותו מנקים במהלך היום, רפורט שמן מובטח לך, בלי שום הנחות.
בניו יורק, במיוחד במנהטן, זה עולם אחר.מקום החנייה יקר מפז ואין לאבד אותו גם כשמרחפתסכנה של רפורט בגלל ניקוי הרחוב. זמן הניקיון הצטמצם למחצית השעה,ואז הנהגים נשארים במכוניות החונות ברחוב ומחכים לסיום הנקיון השבועי. הם יושבים בתוך הרכב ומחכים. כשמגיעה מכונית הניקוי עם המברשות,מזיזים את המכוניות הפרטיות כדי לפנות לה דרך לנקות את שולי הכביש. מכונית הניקוי עוברת ותוך דקות ספורות הנהגים חוזרים ותופסים את מקום החנייה שלהם כמקודם. למה? כי פוחדים לאבד מקום חניה יקר.  
דווקא בימי הקורונה האלה, אפילו הטקס הזה איננו מתרחש. מגיעה מכונית הניקוי ועוקפת את המכוניות החונות. שום דו"ח לא נכתב, אף נהג לא יושב. בימים אלה אתה יכול לחנות היכןשתרצה. מכונית הניקוי תעבור, תעקוף, ותמשיך בדרכה. כך, פשוט.  
יום אחד, המקור שלי (ישראלית, שמתגוררת בניו יורק) מיהרה בשבע שלושים ושלוש לרחוב, כדי לא לפספס את הנקיון ולשלם קנס. כשהגיעה למכוניתה, ראתה ששכחה את הארנק בבית. בתה, בת התשע, מיהרה וחזרה הביתה להביא את הארנק ובינתיים חלפה מכונית הניקיון והקנס נחסך.  
נסעו האם והבת לקייטנה (גם בניו יורק בתי הספר שובתים עכשיו) וכשהגיעו למחוז חפצן, נשארה הילדה ואמה נסעה בשמחה עד שגילתה ש…הארנק איננו. חזרה ומיהרה לקייטנה והארנק האבוד – עם כסף, רשיון נהיגה ועוד מסמכים – נמצא בארנק של הילדה.
סוף טוב, הכל טוב.  
אבל יש גם שיטה שלישית. בכל צד של הרחוב מצויין  בשלטים היכן מותר להשאיר את המכונית בימי ראשון, שלישי וחמישי והיכן מותר בימי שני, רביעי וששי. כאן אין רפורטים.

מה עושים עם מסיכות?

כשהמסיכה משומשת – זורקים על המדרכה (צילום: יאיר דקל)

בכל קניון או חנות, דורש ממני המאבטח בפנים חמורות לשים מסיכה. אני עושה זאת ברצון ואז הוא מודד לי את החום.
"אני בריא?" – אני שואל ומחייך. אז המאבטח, שהידע שלו ברפואה אפסי, מחייך בחזרה.  
נזכרתי בכך כשהלכתי ברחוב ופה ושם מצאתי מסיכה משומשת זרוקה על המדרכה. כך נוהג הישראלי המלכלך. אבל בכל הפרסומות משרד הבריאות לא אומר לנו מה טיבה של המסיכה, מאיזה סוג היא צריכה להיות והאם אפשר לכבס אותה במים רותחים. העיקר 'לבש וזרוק'…