עץ מיוחד אחד

בשכונה שלנו יש גן ציבורי ושטחים גדולים ממנו היו רק חול בין עצים. לפתע, התעשתה המועצה ופועלים עבדו והכשירו את הקרקע, הניחו צינורות ולבסוף כיסו את הקרקע בדשא. בפינת הגן שתלו שורות של שתילים ומישהו בא וגנב כמה מן השתילים עם שורשיהם. כששאלתי את גנני המועצה, אמרו לי, קצת בהרמת ידיים: "אנחנו יודעים מי הגנב, אבל"…
כעבור כמה ימים שתלו עוד עצים בערוגה הגדולה ואחר כך קבעו שלטים לעצים ואני הופתעתי לראות פיג'ויה בין העצים. היה לנו עץ, יותר נכון, שיח, פיג'ויה בפינת החצר ומעודי לא טעמתי מפריו. היום אומרים לי שהפרי מאד טעים. אז התחלתי להיזכר.

פיג'ויה בגינה מזכיר את הפיג'ויה בבית

אבי, יוסף קרצ'מר ז"ל, עלה לארץ כחלוץ וכך גם אמי. הם התחתנו בארץ וקנו מגרש מחוץ לרמת גן. אבא רצה להיות חקלאי בארץ הבחירה, אבל עבד כל חייו בבית חרושת עלית. אבל הוא היה מנוי על העתון "השדה". קשר ארכאי לחקלאות, שבה לא עסק. בחצר שלנו נטע עצים שונים: תפוז וושינגטון, שנתן פרי עסיסי ומתוק כשבועיים לפני שהופיעו התפוזים הירוקים בחנויות, שזיפים, תאנים (שאותם לא אהבתי), עצי זית גדלו לתפארת וגם שני עצי אבוקדו. אבא לא ידע איך אוכלים את הדבר הזה ונתן את שני העצים במתנה לבעל החמורים, שהביא את חומרי הבניין לבית. במקומם נטע שני עצי רימון ואנחנו אכלנו מפריים במשך שנים רבות. עץ תות גדל בתוך לול התרנגולות ואנחנו, תלמידי בית הספר היסודי, היינו מטפסים על העץ כדי לאכול את הפרי (ולהתלכלך…)
בגינה שלנו היה גם עץ אנונה עם פרי לבן מתוק וחרצנים שחורים חלקים. איש לא הכיר את הפרי הזה, שהיום נפוץ בכל חנויות הפרי.
בפינת החצר נטע עץ פיג'ויה, כדי להשלים את הגן המיוחד. העץ לא התפתח ואנחנו לא התפתינו לטעום. אולי הפסדנו. ועכשיו, ראיתי שהגננים שתלו גם את הפיג'ויה בגינה הציבורית, עם שלט מתאים.
ספר לא ראוי
לא השתתפתי בפגישת הבוקלאב האחרונה, שבו נידון הספר "אישה מעבר לים" מאת שרית ישי לוי. עכשיו, ראיתי שהספר מופיע ברשימת רבי המכר. כששאלתי את המשתתפות "איך הספר?", קבלתי תשובה מאד לא מחמיאה.
אני כותב זאת בתגובה למקום הגבוה ש"אישה מעבר לים"  נמצא ברשימת רבי המכר.

אמירה
בעל לאשתו: "אני מאחל לך שלא תהיי אלמנה"…

חמאס לא עובדת בחינם
לפני כחמש שנים כתבתי פוסט "מי מפעיל את החמאס" והערתי על כך שקטאר היא המממנת. היום מחכים בעזה למשלוח כסף נוסף מקטאר. כדאי להיזכר.

מודעות פרסומת
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אריקה  ביום 11 ביוני 2019 בשעה 18:12

    גם לי יש זכרונות מרמת יצחק, אבל לא כל כך ירוקים כמו שלך. אני רק זוכרת שיכון עמידר עם דירה בת חדר וחצי ומדרגות בחוץ. איפה בונים היום בתים כאלה?
    בשבילי בזמנו זה היה ארמון וממש אהבתי לגור שם

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: