שונא מתנות יחיא 

מי אמר שלתת מתנות – זו מצווה? נדמה לי שהמנהג שאי אפשר לבוא בידיים ריקות, הגיע מיהדות פולניה. לא בטוח, אבל יוצאי ארץ זו אמונים על השיטה. ובכן, מי יעיז להתנגד לקבלת מתנות? אני.

המקור, מסתבר, במשלי ט"ו, כ"ז: "עֹכֵר בֵּיתוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע, וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה." ההסבר של תרגום  מצודות: הבוצע בצע (גוזל הון) להרבות לו, ישחית ביתו. אבל השונא מתנות, כי יישען בה', אז המקום ייתן לו עוד חיים, מה שאין ביד אדם לתת. כלומר, תרגום ויקיטקסט קובע, שהבוצע בצע ולוקח את רכוש הזולת בלי רשותו, הוא משחית את ביתו, משפחתו ורכושו. אחרי האיום הזה נאמר שם כי השונא לקבל את רכוש הזולת (גם כמתנות) יחיה חיים טובים.

מתנה – מי צריך את זה?

אינני יודע מה יפסקו היועץ המשפטי ועוזריו בפרשיות של השרים שהם, לכאורה, בוצעי בצע. זה עניין חוקי, לא כל כך מוסרי. אבל היום מתמעטים הסומכים על אלוהים ומקובל הפסוק כי "אין לבוא בידיים ריקות".

ראיתי מתנות מגיעות לשמחה וגם לא לשמחה. רבים נותנים מתנה כדי לצאת ידי חובה. אחרים חושבים שזאת חובה אמיתית, אבל לא כל כך קולעים לצרכיו ורצונו של המקבל. אז מה קורה?

אני יכול לספר על המקרה של שולה, העוזרת. פעם הביאה לנו אגרטל. גדול, כבד, מיותר.

רציתי להעלים אותו, אבל זוגתי אסרה עלי. "שולה תיעלב", אמרה. וכך ישב לו האגרטל בביטחון במרכז הסלון כל עוד שולה עבדה אצלנו. רק אחרי פרישתה, הורשיתי לסלק את המתנה המיותרת.

אני מעיד, שזו לא היתה המתנה היחידה שלא ידעתי מה לעשות בה. אבל להשליך? חס וחלילה!

נכון, יש מקרים – למשל, שמחה משפחתית – שמתנה ראויה וחשובה. אבל כדאי לברר מראש אלו מתנות רצויות. אין לי כללים בעניין זה, אבל דיעה דווקא יש: שונא מתנות יחיה!

אמר לי פעם בן דודי, אורי: "נכון, שונא מתנות יחיה. אבל מי זה היחיא הזה?" חייך ו…המשיך לתת מתנות.

לאחרונה, שוכנעתי לחלוטין, כאשר "שאצי" הכלבה, קיבלה רתמה חדשה, מהולנד. הרתמה הישראלית הוותיקה לא מצאה חן בעיני בעליה והביאו אחת חדישה מחו"ל. הכלבה קיבלה את המתנה ואפילו לא אמרה תודה. שוב שוכנעתי שלא צריך לתת מתנות, כי המתנות נועדו לנותנים. לא למקבלים.

באתר של השף שגב משה (כן, ההוא מהנעליים לראש ממשלת יפן) נאמר "מה שבטוח, אם אתם מתארחים, אי אפשר לבוא בידיים ריקות". אז אני חושב שהוא טועה.

אימרה

אמר איש חכם: "אתה לא יכול לזכות בכל דבר שאתה רוצה…

איפה תשים את זה?'

תפילת יום הולדת

מיליםתרצה אתר, לחןמשה וילנסקי

הן יש לי היום יום הולדת,
בשנה שעברה הוא שכח,
וגם בשנה שלפני שעברה
לא זכר, תמיד הוא מבולבל כל כך

השיר המלא: https://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=1030&wrkid=3217

 

 

מודעות פרסומת
סגור להשארת עקבות, אבל ניתן לפרסם תגובה.

תגובות

  • יאיר דקל  ביום 8 ביולי 2018 בשעה 21:07

    סליחה על האיחור בתגובה, כי הייתי בחופשה. בירושלים.
    חששתי שהפוסט לא יתקבל בברכה, כי אנשים נוטים לקיים את המקובל, את הידוע. לשנות את המוכר, זאת בעיה. אפשר לקבל ואפשר לדחות. אבל צריך לחשוב.
    זאת היתה מטרתו העיקרית של הפוסט. כלומר, אפשר להמשיך לתת מתנות ויש בכך הרבה חיוב גם למקבלים. אבל, צריך לחשוב.
    בימים אלה ממש, שמעתי שאלה מחבר: הוא ורעייתו הוזמנו לחתונת זוג מבניהם של חברים. הקשר עם אותם חברים קצת התרופף וידידי הסביר לי, שהם לא כל כך מעוניינים להקדיש ערב שלם לחתונה של זוג לא מאד מוכר ולשלם ממיטב כספם בעד ארוחת הערב המיותרת. מה לעשות? – הוא שאל.
    זאת שאלה, שנמצאת בבסיסו של הפוסט האחרון.

  • Uri Kretchmer  ביום 30 ביוני 2018 בשעה 17:09

    ליאיר
    נהנייתי כרגיל
    והפעם בודאי
    והמביא דברים בשם אומרם
    הציטוט כמו רבים אחרים הגיע מבית אמא לאה

    אצור אתך קשר בימים הקרובים כי ברצוני לארגן אלבום לריכוז תמונות של אבא ואמא
    שלי וחסר לי מידע גניאולוגי ישים.
    ביי ותודה מראש
    אורי קרצ׳מר

  • gideon noah  ביום 29 ביוני 2018 בשעה 17:43

    בימים טרופים אלו,אין מלך בישראל,לכן גם משלי לענין זה קצת שונה.
    "שונא מתנות יחיה,אבל אוהב מתנות יחיה עוד יותר טוב".
    יובן שאין כוונתי לאדם מסוים.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: