ישבנו בבית קפה ברחוב אבן גבירול בתל אביב ושוחחנו על ענייני דיומא. שמואל, שהגיע עם פול בטרמפ, התלונן על הנהג שלו. "הוא נוהג בזהירות, נותן לנהגים אחדים להידחק לפניו וכאשר עמד להחנות את המכונית, לא הפריע לנהג אחר לתפוס את החניה. חשבתי על זה והגעתי למסקנה שהוא נדיב. מציג דוגמא אישית של נהג שמוכן לוותר לאחרים".
שלדון אדלסון ידוע כמי שנתן עתון במתנה למען בנימין נתניהו. פחות ידוע שהוא תרם רבות למדינת ישראל ובין היתר, הפסל הזה, "צעד מפואר" של זיגי בן חיים, בגבו של בניין התיאטרון הקאמרי בתל אביב.
פול חייך לעצמו והסביר: "נכון, אני לא חושב שצריך להסתבך במריבה כדי להרוויח דקה או שתיים עם המכונית. לא כל דבר הוא סיבה למריבה". פול לא הגיב על המחמאה לו כאיש שנותן דוגמא אישית.
"האם הנהגים הפרועים על הכביש ישימו לב לנהג מנומס, שמהווה דוגמא אישית?" – שאלתי. כאן התפתחה שיחה על דוגמא אישית, שלא מוצאים באישי ציבור.
היתה הסכמה כללית – של שלושה אנשים בקפה – שאין ממי ללמוד התנהגות ואין את מי לחקות.
התחלנו בראש הממשלה, בנימין נתניהו. האם איש שממלא את כותרות הטלוויזיה, אתרי הרדיו וסיפורי העתונים, יכול לשמש דוגמא אישית?
אחרי פרסום דבר החקירות בתיקי 1000, 2000, ו-4000 , נערכן סקרים והם מצאו שכמחצית הנסקרים רוצים להחליף את ראש הממשלה ומחציתם מבקשים שימשיך. האם הוא יכול לשמש דוגמא אישית להתנהגות? ספק.
אם ראש הממשלה אינו נושא לדוגמא אישית, הרי יש לנו שר פנים, אריה דרעי. לפני שנים, כאשר נחקר בפרשיות שוחד, צעקו חסידיו "הוא זכאי, הוא זכאי". אחרי ה"זיכוי" הזה, הורשע דרעי ונשלח לכלא. הוא חיכה בסבלנות זמן רב וחזר להיות שר הפנים. המשטרה, משום מה, חוקרת אותו באשמות דומות לעבר. האם השר יכול לשמש דוגמא אישית? ספק.
יו"ר הקואליציה, ח"כ דוד ביטן, פרש מתפקידו הפרלמנטרי והוא מתמסר לחקירות המשטרה, שבהן איננו מדבר. האם לאיש ציבור יש זכות השתיקה? בעיני לא. אם הוא רוצה לשתוק – שיעזוב את תפקידו הציבורי. כאיש ציבור, הוא צריך להסביר את מעשיו. אין אדם נעשה איש ציבור חרף רצונו. ביטן ישמש דוגמא אישית? בוודאי שלא.
אם דוד ביטן פרש מתפקידו, הרי מחליפו, ח"כ דוד אמסלם, מצטיין בהתבטאויותיו. כך, למשל, כינה את ח"כ יאיר לפיד שטינקר ומלשין, כי האיש נענה להזמנת חוקרי המשטרה ובא למסור עדות. זו לא ההתבטאות היחידה של ח"כ אמסלם, אבל גם היא מעידה שדוגמא אישית הוא לא יכול לשמש.
ח"כ נוסף, מיקי זוהר, אמר שחקירת ראש הממשלה היא כמו רצח רבין. הוא לא כבש את פניו אחרי האמירה הנוראה הזאת, אלא רץ לכל אולפן טלוויזיה כדי לחזק את דבריו. דוגמא אישית – בוודאי שלא.
אז אולי פרקליטת מחוז תל אביב (לשעבר), עו"ד רות דוד, תהיה דוגמא טובה? היא נאשמת בבית המשפט המחוזי והתיק שלה תקוע. טוב, פרקליט מחוז הוא תפקיד חשוב ומשמעותי מאד, אבל גם כאן לא מצאנו דוגמא אישית.
אסיים את הרשימה הלא נחמדה הזאת של לא-דוגמאות-אישיות בעו"ד רונאל פישר, ידידה של רות דוד. הוא עומד לדין באשמות של עבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים ועוד. משפטו טרם הסתיים, אבל דבר אחד ודאי – דוגמא אישית הוא איננו יכול להיות.
האנגלים נוהגים להשתמש במשפט "זה לא נעשה". כלומר, נורמה מוסרית חשובה מאד, אולי לא פחות מנורמה משפטית.
אצלנו שואלים כל הזמן "יש כתב אישום? יש משפט? יש פסק דין?" ולא זוכרים שדוגמא אישית מגיעה מן הבית ומן הנורמות הציבוריות. צריך לציין שכל זה נכון. אבל הם לא היחידים. יש בכנסת אישים צנועים, שלא קיבלו שוחד מימיהם ואורח חייהם אינו גלוי לציבור. אולי חבל שכך, אבל צריך לזכור גם זאת.
אז מי ייתן בארץ את הדוגמא האישית, אם לא ראש הממשלה, שרים, חברי כנסת, פרקליטת מחוז ועורך דין?
עניינים יומיומיים / יאיר דקל 
תגובות
תרצה, אני מסכים בהחלט שיש ממי ללמוד. אבל לכל אחד יש מישהו אחר ללמוד ממנו – לפי נטיית לבו. לכן לא כתבתי את שמות הטובים. מאידך, יש כנראה הסכמה רבה לגבי אלה שאסור ללמוד מהם.
כן, דוגמא אישית זאת בעיה שלי. לא כל הבעיה, אבל היא מאד חשובה. אנחנו מסתכלים למעלה לקבל דוגמא וכעת אינני רואה ממי ללמוד.
כן או לא ביבי ולא אף אחד מהימין מהווים דמויות הזדהות. אבל אתה צריך להגדיר הזדהות באיזה תחום. אם התכוונת לתחום של יושר התנהגות ומוסריות – אז בוודאי שלא. אבל קשה לי לחשוב שהיום מישהו מחפש דברים כאלה.
מצד שני. אם מישהו מחפש דמות לחיקוי בנושא של איך להסתדר — ביבי הוא האיש. הרבה אנשים רואים בו גיבור מבחינת איך לתחמן ולרמות מבלי להיתפס.
בקשר לדויד המלך, התייחסת לשטפן צווייג וגילית שהתנ"ך מספר על גיבור אחר שחיסל את גוליית. האם לא קראת את הרומן שלי "מדוע לא רצחת את המלך?" שיצא לפני מספר שנים ומעמיד את דויד כמו שהיה – איש מפיוזה, אולי כמו ביבי. וכל זה מנקודת ראותו של יואב בן צרויה. סר
יש לנו ממשלה עם עבריינים, כבר כמה שנים. פס האידיאל הקולקטיבי, שבשמו נלחמים. מה שקורה בליכוד הוא קולקטיביות הרמטית של שמירה על השלטון. את האידיאלים שלהם בדבר א"י שלמה, יכול כל ממשל אמריקני לכופף, אם ממש ירצה. כי גם עצמאות כלכלית לא ידענו לבסס לעצמנו, כמו דרום קוריאה והודו שקיבלו את עצמאותם, בסמוך לתאריך עצמאותנו.
כל מלה שלך נכונה אבל מדוע אתה נעצר בביטן ובאמסלם ? היריעה היום כל כך רחבה שאני כבר לא מצליח לעקוב אחרי האירועים ולא רק 1000, 2000, 3000, ו 4000 ותתי המספרים.
כאשר מנסים לשחד שופט, והשופטת גם לא רצה לדווח למשטרה, כאשר ישנם עוד מקרים של אנשים "טובים" שלא רק נמצאים בכנסת ובממשלה אלא גורמים פרטיים שיש להם השפעה במקומות רבים, אני מאד מאוכזב ומדוכא. אני לא יכול להתנחם שיש גרועים מאיתנו (דרום אפריקה, למשל) והתחרות על השחיתות בכל העולם רק מתגברת כל יום, אני לא יכול להתנחם בעובדה שיש לנו לאן לשאוף על המקום "היותר טוב" בסולם השחיתות.
אחת מנקודות האור היחידות היא רוני אלשייך. בתחילת דרכו הוא נראה כמו ילד טוב שרק יעשה הכל כדי להיטיב עם מי שמינה אותו לתפקיד חסר ההערכה הזה. עם הצורה החיצונית שלו הוא רק הרדים את כולם והפתיע לטובה ובגדול. הוא עושה בית ספר לכל אלו שחשבו שיש להם בחור טוב שלא ירים את הראש יותר מדי והפתיע בגדול.
כנראה שלשיטה האמריקאית של הגבלת הקדנציה לנשיא – שמונה שנים – אף שהיא לפעמים נראית אכזרית, יש יתרונות גדולים. אולי העם האמריקאי לא תמיד מקבל את הטוב ביותר כי רבים נמנעים להיכנס לתפקידים כאלו רחבים עם ידיעה מראש שהזמן קצוב אבל המערכת עובדת. וזו עובדה.
דוגמא אישית, זאת כל הבעיה שלך?
בהפוך על הפוך: בעצם זאת הייתה רשימה על אלו שמהם לא היינו רוצים ללמוד ולא היינו רוצים שילדינו ילמדו מהם. נקווה שבהמשך נשמע קצת על אלו שאפשר וכדאי ללמוד מהם. אלו הם "הנהגים הזהירים" שבלעדיהם אף מערכת אנושית לא תשרוד. אולי תסכים אתי שהיו כמה ח"כ כאלו בעבר: ח"כ לשעבר מיכאל איתן, ח"כ לשעבר, אברהם בורג.