טבריה, מה איבדת שם?

לפני זמן לא רב, יצאתי לחופשת כמה ימים בטבריה. זכרתי שהיתה זו פעם עיר נופש עם הרבה אתרים ובראשם – הכנרת והטיילת שלחופה. היום ראיתי עיר בקריסה, עם בתי מלון גדולים שנראים קצת מרופטים. צפת, שבה הייתי לא מכבר, איננה מלכת יופי, אבל טבריה מכוערת ממנה.
ברחובות הראשיים של עיר הכנרת יש חנויות מפוארות, ולצידן חנויות סגורות. הרבה חנויות סגורות. כך, באחד הרחובות הראשיים במרכז העיר, רחוב הבנים, שרובו חנויות שמונצעס לתיירים או אורחים וגם קצת חנויות בגדים. העיריה טרחה ונטעה עצי נוי ולידם שולחנות-בר וספסלי עץ. לא ראיתי אנשים נחים על הספסלים. אולי בעונת התיירות.
%d7%99%d7%90%d7%99%d7%a8-%d7%95%d7%94%d7%aa%d7%95%d7%aa%d7%97-2016 %d7%99%d7%90%d7%99%d7%a8-%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9c-%d7%95%d7%aa%d7%95%d7%aa%d7%97-%d7%91%d7%98%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%94בהמשך רחוב הבנים יש קניון של חנויות ומעבר מדרגות אל רחוב הגליל הראשי. במעבר מצאתי הרבה לכלוך, שקיות מושלכות, היו שברים משונים במרצפות ומדרגות מלוכלכות ומכוערות.
יש כאן חנויות להשכרה על ימין ועל שמאל וגם חנות עם שלט "להשכרה/למכירה", כאילו אמרו כל הקודם זוכה…
בקניון מסגד נטוש ומוזנח. סגור.
ברחוב הגליל יש עוד חנויות תיירים עם שמות לועזיים, כאילו באנגלית מוכרים יותר. את עיני לכדה חנות בשם Tel-Aviv style. לא דומה לתל אביב שאני מכיר.
הייתי בטבריה פעמים אחדות, מימי בית הספר היסודי, דרך הצבא, טיולים וביקורים. הביקור הראשון שזכור לי, היה בכתה ז' בבית הספר היסודי. לקחו את הכתה באוטובוס עד חמי טבריה. הישנים, כמובן. שני תלמידים שמואל (כיום פרופסור באוניברסיטה של חיפה) ואני (כיום פנסיונר מן העתונות) החלטנו לחזור ברגל. לבדנו. לא הצטרפנו אל האוטובוס של התלמידים. הלכנו בחום השמש עד מרכז העיר, שבו היה גן ציבורי. בו גם מצאנו את הכתה הממתינה לשני ה"אבודים". היו שם גם מורינו, שכמעט קבלו התקף לב על אובדן התלמידים. זאת ההיכרות הראשונה שלי עם העיר.
בקפיצת הזמן, הגעתי אל טבריה העיר הקומפקטית והסימפטית. הציבו אותי ועוד שני חיילים בשיכון פלוס 200. היום, כמה אנשים לא ידעו על מה אני מדבר כשביקשתי לעלות לשיכון הגבוה הזה, שהיתה בו עמדת תצפית שלנו וממנה הסתכלנו במשקפת על הסוסיתא (שהיתה שלנו) ועל רמת הגולן שמאחוריה. שלושה חודשים הסתכלנו והשתעממנו וירדנו אל העיר להתבדר, או למתוח כבלי טלפון אל משרד קצין העיר, כי הם עלו באש בשריפות עונתיות.  חשבתי להציץ למשרדי קצין העיר, אבל נזכרתי שהפקידות שהיו אז, הינן היום סבתות בנות שמונים…
בביקוריי בעיר, ראיתי בכיכר המרכזית את אנדרטת התותח, שהיתה פעם גדולה. עכשיו, נראתה לי קטנה כשמסביבה בנייני משרדים. עומד עליה תותח הרים צרפתי, נפוליונצ'יק. זה היה כלי הנשק הגדול של מלחמת השחרור והוא עזר להגן על טבריה, עתירת ההיסטוריה. במארס 1957 הייתי שם, עכשיו זאת כיכר לא גדולה, סביבה רחובות ואנשים שוטטו בדרכם אל המשך היום.
בכל זאת, אני זוכר את העיר לטובה, עם ההיסטוריה היהודית רבת השנים, שהביאה אותה להיות אחת מארבעת ערי הקודש. חלקים מחומות העיר עומדים ויש בתים שחורים מאבן בזלת. אחדים מהם יפים מאד והיפה ביותר הוא המלון הסקוטי המשופץ, שהחל את דרכו כבית חולים נוצרי מסיונרי והיום הוא בית המלון היפה ביותר בעיר.
למי שמעוניין: מצגת מעניינת על בית החולים הסקוטי בראשית המאה שעברה.
היה לי נעים לטייל בעיר, שהשמצתי אותה כאן. עוד אשוב אליה, שקברים סביב לה, של רבי עקיבא ולידו הרמח"ל (רבי משה חיים לוצאטו), רבי מאיר בעל הנס. גם קבר רבי חיים אבולעפיה, שהיה רבה של איזמיר, ונקרא על ידי המושל לחדש את הישוב היהודי בטבריה בשנת 1740. ומי שירצה יגיע אל באר מרים, שליוותה את בני ישראל במסעם במדבר.

מצא את ההבדלים
מה ההבדל בין אדם ופרה? פרה לא מסמיקה.
ולנו יש עדר של טייקונים, שאינם מסמיקים.

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • יאיר דקל  On 18 באוקטובר 2016 at 17:21

    שלומי, קודם כל, תודה על המחמאות. הן בהחלט חשובות לי, שכותב בשביל ההנאה בלבד.
    שנית, לא אסתיר ממך שעברתי יותר מתריסר שנים בפנסיה. אני מגדיר את עצמי "פנסיונר בטלן שאין לו זמן". לא היה לי זמן ולכן התעכבה תשובתי.
    אחרי ההקדמה הזאת, אוסיף שאינני יודע אם יש לי מה לומר. זה לא עניין של תכנון או תכנות לגיל השלישי. פשוט מזל.
    אסקור בקצרה מאד: כתבתי עד עכשיו 475 פוסטים מאז 2008 וסקרתי המון דברים שמעניינים אלטע קאקערס וגם אחרים. אני כותב על מה שבא לי ומה שעובר עלי. מצאתי, שאינני יכול לכתוב לנוער (אני רואה את הנכדים), כי שפתם שונה ותחומי העניין שלהם אחרים.
    אשר לי עצמי, מאז עזבתי את מעריב, החלטתי לא כל כך לעבוד. אבל כן החלטתי לקום בבוקר בשעה 7, כאילו לצאת לעבודה. אחר כך קמתי לקרוא עתון, לפגוש חברים וגם לעסוק קצת בענייני המשפחה או במטלות שילדי הטילו עלי. ואז מצאתי, שאין לי די פנאי. יש מה לעשות.
    אם זו עצה טובה לך – אשמח.

  • ‫אבידר שלומי‬‎  On 17 באוקטובר 2016 at 11:52

    יאיר יקירי,
    קראתי את הבלוג הישראלי שלך על טבריה.
    אתה כותב כל כך ישראלי וזורם, כיף אמיתי. אבל את זה אתה יודע – אחרי כל כך הרבה שנים של כתיבה בטח אמרו לך את זה יותר מפעם אחת.
    לטעמי חבל לבזבז את הכשרון הזה על זכרונות העבר. את מי זה כבר מעניין? עוד כמה קאקרים פנסיונרים משומעמים עלולים להתווכח איתך אם משיכון פלוס 200 ראו את סוסיתא או רק את עין גב…
    ושוב, לטעמי – היה הרבה יותר כיף לקרוא מה אתה מרגיש באמת בגיל השלישי כאשר אתה מגיע למקומות בהם היה לך כיף גדול כאיש צעיר. אתה מבוגר ממני בכמה שנים (לא הרבה…) ותמיד מסקרן אותי איך החיים יהיו לנו כשנהיה ממש גימלאים וותיקים… מה באמת עושים בין הביקורים בקופת חולים, עם מי מבלים האלמנים (ברור לי שעם האלמנות…) כשהאנרגיות כבר יורדות והחרמנות דואכת. בקיצור – עם כל הכבוד לתותח של טבריה? מה חושב התותח הקשיש מקומה חמש בצומת קרליבך?
    בקיצור, יאללה יאיר, תוסיף קצת סחוג למקלדת, והבלוג שלך ימריא אל על.

  • יאיר דקל  On 14 באוקטובר 2016 at 23:24

    אני נוסע לטבריה כמו לאתרים אחרים בארץ – כי היא מעניינת אותי. עם זאת, אינני מהסס לכתוב ביקורת על מה שרואות עיני. בעקבות הערתך, אולי אקדיש מקום לדברים שאני אוהב בעיר הזאת. קודם לכן, אני מקווה שפרנסיה יעשו משהו לטובת מקומם.

  • מיקי  On 14 באוקטובר 2016 at 20:28

    אם טבריה לא מוצאת חן בעיניך, למה אתה נוסע לשם?

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: