למצוא את העשתונות

קראתי את הספר "עשתונות", ספר לא קל ולא פשוט, והוא מצא חן בעיני. ספרו החמישי של אופיר טוּשֶה גַפְלה , כמו ארבעת ספריו הקודמים. הצעתי אותו לשני חברים שלי והם הזניחו אותו מיד, אחרי כשליש ספר. "לא מעניין", פסקו.
ידעתי שהספר הזה אינו שגרתי, אבל הוא מצא חן בעיני והמלצתי עליו לבוקלאב שבו אני משתתף. החברים קבלו את הצעתי, אבל אחרי זמן קבלתי טלפון מליאורה, מארגנת הקבוצה: "קראתי שליש ספר. לא מעניין". אז תבחרו ספר אחר, הצעתי מיד ברוחב לב. "כבר מאוחר. אנשים קנו את הספר", היתה התשובה הלא מספקת.
אני, חששן שכמותי, החלטתי לקרוא את ה"עשתונות" בפעם השניה. מי יודע. הרי לא טעמם של כולם כטעמי שלי. ואז, תוך כדי קריאה, הגיע טלפון נוסף ממשתתפת בבוקלאב שלי. "קראתי שליש ספר בערך והוא לא מצא חן בעיני. שמתי אותו בצד, אבל שמעתי שאתה מתעקש. אז המשכתי לקרוא ו…אני מתפעלת מן הספר. אני כבר עומדת לסיים אותו ומתה לדעת את הסוף"…

ספר של אירועים של מחשבות

ספר של אירועים של מחשבות

עכשיו המשכתי לקרוא את הספר בשמחה, כשאני עדיין מתעקש שכדאי לקרוא אותו. ואז, הגיע מייל מחברת הבוקלאב שהשליכה את הספר בשלב הראשון: "המשכתי לקרוא ואני מתפעלת. צדקת!"
אז מה יש בו בעשתונות, שמשך את תשומת לבי? הכתיבה הנקיה, הסיפור המעניין. לעומת זאת, הפרטים היו קשים. אופיר טושה גפלה מספר על משפחה, שאירע בה רצח. הנרצחת, כבר מראשית הספר, ממשיכה לשוטט בעולם ורואה דברים שאדם חי אינו רואה. זו לא הרוח היחידה המשוטטת בעולם. רוח נוספת, שמגיעה מילדותו של הגיבור, מנסה לפתור תעלומה שהיתה בילדותו והוא הדחיק אותה. זה, בעיני, עיקרו של הסיפור המיוחד הזה.
לכל אחד מאיתנו יש טראומת ילדות, שנעלמה מזכרונו. מה הוא עושה כשהיא חוזרת אליו ומתעקשת לשמור על מקומה בהיסטוריה האישית שלו. לשם כך דרוש סיפור מיוחד, שמסַפּרו יצליח להעלות את הדברים.
אופיר טוּשֶה גַפְלה, עושה זאת.
ב-YNET מתמצתים זאת כך: בספרו החדש של אופיר טושה גפלה, איש מחשבים, נזכר בעבר, מתמודד עם טראומות מהילדות ומגיע עד לאשפוז. יש דברים שבשבילם הומצאו תהומות הנשייה, ויש דברים שחובה לזכור כל הזמן.
לאחר עיון בספר מצאתי שיש בו גיבור אחד, אריק איש המחשבים. המחבר המציא לו "כפיל" אלכס, נימלון. כאן אחת ההמצאות של המחבר: איש לא קיים הוא איש "נים-לא-נים". המצאה אחרת, החורשה, שבה מתרחש חלק מהעלילה, היא "חור שחור". והשם המיוחד של הספר? עשתונות. הלכתי למילונים ומצאתי שעשתונות באה מן המלה "עשת". רעיון, מחשבה. אנו מכירים את "אבדו עשתונותיו" והיחיד הוא "עשתון". בספר יש מוסד בשם "עשתונות", ואינני רוצה לפרט כאן את הסיפור כולו. אומר רק, שכולו נובע מן הטראומה שעבר אריק בילדותו. כאשר מתפענחים כל האירועים, מסתבר שאריק נפתר מן הטראומה שלו רק כשהיא מתחוורת לו ועולה בדעתו מה שעבר בילדותו. זה מתבהר בסוף הספר והיה ראוי לי לקרוא את כולו.
ראיון עם הסופר אחרי הספר הראשון, "העולם הסוף".
ראיון עם המחבר אחרי פרסום "עשתונות". איש טבח

סינר מיוחד

בשוק מחנה יהודה בירושלים יש מה לראות. שוק מיוחד בעיר המיוחדת.
בפתחה של אחת החנויות מצאתי את הסינר הזה. מישהו לקח את תחילתה של ברכה, הנאמרת בתפילת שחרית: "יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ. הָאֵל הַמֶּלֶךְ הַגָּדול וְהַקָּדושׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. כִּי לְךָ נָאֶה ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ"…

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • תרצה הכטר  On 10 באוקטובר 2016 at 12:58

    הספר בידיי. מצאתי לנכון לכתוב לחברים קרובים מהרשת ולאחל לכולם גמר חתימה טובה וכל טוב.
    לא הייתי בקו הבריאות ורק כעת חזרתי למצב שבו יש לי חשק לעשות משהו…. הספר מתחיל טוב!

    • יאיר דקל  On 10 באוקטובר 2016 at 14:41

      תרצה, שתהיה לך שנה מבורכת, עם מרץ!
      הספר עשתונות מצא חן בעיני ונראה לי שאפשר להבין אותו ממש רק כשגומרים לקרוא. בהצלחה.

  • מיקי  On 31 באוגוסט 2016 at 21:50

    ראיתי את תמונת הסינור וצחקתי. כל הכבוד!

  • יאיר דקל  On 26 באוגוסט 2016 at 19:49

    לא כתבתי אלא את דעתי בלבד, והקפדתי לא לפרט את הסיפור. רק כשקוראים את הסוף, מבינים את ההקשר של הדברים.
    לדעתי, אין כאן שני גיבורים, אלא רק מחשבותיו של אריק כפי שהן משתקפות בסיפור.

  • תרצה הכטר  On 26 באוגוסט 2016 at 14:02

    לפני כעשור וקצת (2004) ראה אור ספרו הראשון של טושה גפלה – עולם הסוף. מלבד שם המשפחה של המחבר שמושך את העין, נמשכתי לרעיון המרכזי בספר, ונהניתי ממנו מאוד. רצתי לרכוש את ספרו השני (2005) הקטרקט בעיני הרוח. וזו הייתה אכזבה מרה. מאז איננו מתעניינת יותר בספריו, שכולם בהוצאת כתר. אבל תמיד אפשר לחזור לאהבות ישנות… תודה על ההמלצה. אזכור גם לא להתייאש כי ההמשך שווה את הקריאה.
    שבת שלום (עם או בלי סינר שמציג וארציה הומוריסטית על "ישתבח שמו").

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: