איך מוצאים מתנה לנכד

קבלתי שיחת טלפון בהולה: "קראתי את הפוסט שלך ואני לא מסכים. בוא נדבר". הדובר, חבר טוב שאני יושב איתו לעתים קרובות וגם הפעם נעניתי מיד והשבתי: "על כוס קפה!"
"שמע, אתה כותב על פינוקים ומתנות ואני חושב שאתה טועה. הדור הוא דור אחר. שונה משלנו", פתח כשהקפה הגיע לשולחן. "יש לי דוגמא ושאלה", הוסיף.  "הנכד שלי הגיע לבר מצווה ואני רוצה לתת לו מתנה. אינני יודע מה לעשות, אולי תהיה לך עצה".

רוצה עוגה כזאת ליום הולדת?

רוצה עוגה כזאת ליום הולדת?

דבר ראשון אמרתי לו: שאל את הילד מה הוא רוצה. אולי יש לו איזה תחביב… והאיש שלי הסביר: "שאלתי. יש לו תחביב, כדורגל. אז קנינו לו את הכדור והנעלים והבגדים ומגינים וכל מה שהילד צריך".
– נו?
"אז הוא אמר לי שיש בברצלונה חנות ובה אפשר לקנות פסלים של שחקני כדורגל. משהו כמו מוזיאון טוסו. אז הוא מבקש לטוס לברצלונה ולקנות את הפסל הזה"…
– נדמה לי שהנכד שלך הוא ילד שיש לו הכל והוא חושב שהסבא זה כספומט.
"צודק, ואני לא רוצה לשלם בעד כרטיס טיסה ומי יודע כמה עולה השטות הזאת שהוא רוצה בחדר שלו".
– באמת, הדור הזה אינו יודע גבול לכסף. מפונקים. הוא יקבל את המתנה, יתרגש יום או יומיים ואולי שבוע ואחר כך זה יהיה חלק מהתפאורה. משהו רגיל כזה.
"אז אתה לא חושב שזה דור אחר?"
– זה לא דור אחר של ילדים מפונקים אלא דור של הורים מפנקים. יותר נכון, מבזבזים כסף במקום תשומת לב. ראית את הדתיים: הולכת אשה ודוחפת עגלת תינוק ואחריה משתרכים עוד איזה עשרה ילדים. הגדולות מטפלות בקטנים ואף אחד לא מרים קול ומצייץ. אז זה לא הדור, אלא החינוך, אמרתי.
היה לי רושם, שהסתמן איזה ניד ראש של הסכמה. "אז מה נותנים לבר מצווה שרוצה עוד טיסה לחו"ל?" – נשאלתי.
– אין לי תשובה ככה מן השרוול, אמרתי. אני  יכול לזכור מן העבר מה שעשיתי לילדיי ואלה רעיונות של אמם ולאו דווקא שלי. לבתי, כשהיתה בת מצווה, ערכנו סעודת פיקניק בפארק הירקון. כל הכתה הוזמנה וזה היה אירוע מיוחד. אף אחד לא חגג אז בפארק והילדים זכרו את המסיבה במשך זמן רב. לבן חגגנו את הבר מצווה בדרך שונה. הזמנו חברים לפגישות ליל שבת אבל בשונה מן העבר – ביקשנו את הבן להצטרף. הוא הופתע ושמח מאד לפגוש את חברינו בנסיבות חברתיות בערב. בכל שבוע הזמנו מעט חברים, ששה או שמונה, כרגיל והודענו להם שהפםע זה שונה. הפעם זה בר מצווה, שלווה גם במתנות. כך חגגנו במשך כחודש וחצי וזה היה שונה מאד מהמקובל.
גם לנכד שלך צריך לחשוב על אירוע. משהו, שייצור לילד חוויה ואותה יזכור. לא סתם מתנה שעולה כסף. אפשר אולי לערוך טיול משפחתי עם רמזים בדרך, או מסע לאתרים בהיסטוריה המשפחתית. אפשר לקחת אותו ואת הכתה לשיט ביאכטה בים ואולי הפעלה שלו בדרך אחרת. אמשיך לחשוב ולהתייעץ. נדמה לי שאפשר לעשות למענו משהו שלא יהיה כרוך דווקא בהרבה כסף.

למען מי הדשא?

הדשא לפני טיפול במים

הדשא לפני טיפול במים

הרשות המקומית שותלת דשא בגינה הציבורית – מעשה טוב למען הציבור. ירוק בעיניים.
הרשות המקומית אינה משקה את הדשא, כדי לחסוך במים ובכספי ציבור. מעשה רע, הדשא מצהיב.
אצלנו שתלו משטחי דשא ברחבת הגן הציבורי וזה היה באמת ירוק ומרהיב. כאשר טיילתי עם כלבתי, שאצי, נהניתי. אבל לאט לאט ההנאה פחתה, כאשר הדשא החדש החל לקמול.
כתבתי מיד מייל כעוס אל מחלקת הגינון והתלוננתי על החסכון במים. להפתעתי, קבלתי טלפון ובו ביקשה המוקדנית עוד הסברים. הסברתי.
עברו ימים אחדים ומצאתי שהדשא "שלי" מתחיל להוריק בחזרה. אני מקווה שגם ברשויות אחרות כך.

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • ליאורה  On 8 ביוני 2016 at 9:55

    נכדנו הבכור, עילי, חגג השבוע בר מצווה, הנה תגובתי לפוסט:
    אפשר לחגוג גם אחרת. עילי חגג את בר המצווה עם שלושה בנים נוספים מכיתתו ביום שישי אחה"צ בחוף ניצנים. אוטובוס, שהוזמן במיוחד, אסף את כל 31 ילדי הכיתה מגבעתיים לניצנים. הילדים הביאו אוהלים, הורי ארבעת ילדי הבר מצווה עזרו לכולם להקים את המאהל ומתחו גם רשת למשחק כדורעף. התקיים טורניר כדורעף ולאחריו – כיבוד (שיפודים על האש) והיה ערב שירה.
    בשתיים בלילה, כשכולם כבר נרדמו באוהלים, ערכו ההורים תורנות שמירה עד הבוקר (שלא יחליט ילד כלשהו לטבול בים…). ובשבת לפנה"צ, לאחר ארוחת הבוקר, התקפלו כולם וחזרו – שוב באוטובוס מיוחד – מאושרים לגבעתיים.
    שתי מתנות מקוריות שעילי קיבל: דודו קנה לעצמו ולעילי מנוי שנתי למשחקי הפועל תל אביב והם ילכו יחדיו למשחקים במשך כל השנה. דודתו תיקח אותו ליום כיף בתל אביב – רק היא והוא. זו מתנה שהעניקה גם לאחיינית שלה שחגגה בת מצווה. הצ׳ופר כלל הסכמת ההורים שאלה לא תלך לבית הספר! הן התחילו בסיור בשוק הכרמל, במדרחוב נחלת בנימין, שם גם אכלו ארוחת בוקר בבית קפה. המשיכו לשוטט דרך שפת הים עד לנמל תל אביב.
    אלה חזרה מאושרת. עילי כבר מחכה למתנה זו.

  • יאיר דקל  On 5 ביוני 2016 at 14:01

    תרצה, תודה מאד.
    אני מציג רעיונות ומי שמקבל אותם – מברך. העברתי את הצעתך לחבר שהציג לי את השאלה. הוא שוקל ברצינות את הרעיונות ואני מקווה איתו.

  • תרצה הכטר  On 4 ביוני 2016 at 21:18

    יאיר, אתה ממש צודק. צריך ליצור חוויה סביב מתנת היומולדת. חוויה מיוחדת במינה.
    הנה מה שאנחנו עשינו לאחרונה – אשמח אם תשתף אחרים בכך:
    הזמנו נכדים לסיור סגוויי…. היה כיף.
    וכשעוד לא היו אופניים חשמליים בחנויות הזמנו את הגברים במשפחה הקרובה לטיול אופניים חשמליים עם עצירות בדרך לשתייה, גלידה, ארוחת צהרים ועוד.
    אגב, אנחנו לוקחים בעוד שבוע נכדים-תאומים לסיור במכמורת (מרכז להצלת צבי ים – צריך להזמין מראש) ואחר כך לסיור בכדור הפורח מעל תל-אביב. באמצע, ארוחת צהריים בייתית.
    בקיצור, החווייה היא הדגש. כי גם הדור המפונק לא ישכח חוויה עם סבא-סבתא.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: