החוב מהזמן שבגרוש היה חור

פעם, פעם, פעם, כשהייתי תלמיד בבית הספר היסודי, שקראו לו עממי, נהגתי לקרוא ספרים בספריה העירונית. אני התגוררתי ברמת יצחק, שכונת פועלים בקצה רמת גן, והספריה היתה בבית האזרח החדש והמצוחצח במרכז העיר, סמוך לעיריה. הספריה היתה בקומה השניה, מחוץ לאולם הכנסים הגדול והמהודר, והעליה אליה היתה במדרגות מחוץ לבניין. כמין "מוקצה"…
כמעט כל יום נסעתי באוטובוס דן מן הבית אל הספריה, כי בלעתי ספרים והחלפתי אותם בחיפזון. אמא נהגה לצייד אותי בארבעה גרושים, שניים לנסיעה בכל צד. ואם לא היו גרושים, הייתי הולך ברגל מקצה העיר, בשכונה, אל מרכזה, לספריה.

לא היה לתת לנהג

היה לתת לנהג

באותה תקופת ילדות יסדו להם את המדינה, וההנהגה הכלכלית החליטה להחליף את המטבעות – במקום הגרושים הישנים עם חור, יהיו מעות חדשים. בלי חור. אולי זה היה בשנת 1960. בכל אופן, אמא לא שמה לב שהמטבע עם החור איבד את ערכו וציידה אותי בשלושה חדשים ואחד ישן. גם אני לא שמתי ולב ובצאתי מן הספריה, עליתי לאוטובוס ונתתי לנהג את שני המטבעות שהיו לי. אבל הוא שם לב והודיע לי חגיגית, ש…לגרוש שלי אין ערך! כך, ירדתי ממדרגת האוטובוס והתחלתי ללכת ברגל הביתה. אבל אחרי עשרים מטרים בערך, עצר האוטו הגדול ליד הילד הקטן ונקראתי אחר כבוד לעלות בחזרה. איש אחד – דומני, שמר זילכה שמו וידוע לי שהיה עתונאי – תרם לנהג את הגרוש החסר. כך נסעתי הביתה באוטובוס 67 דאז. החלטתי, שאני צריך להחזיר את החוב לנוסע שייקלע למצוקה כספית. אגב, לימים נהייתי עתונאי בלי כל קשר לאירוע הקטן הזה.
נזכרתי בסיפור הזה עכשיו, כשחזרתי לנסוע באוטובוסים. עד עכשיו תרמתי ונידבתי ברצון, אבל את החוב לנוסע עדיין לא החזרתי. אני מרגיש חייב …

שיחה עם נהג
שמעתי באוטובוס שלי: נוסע ניגש לנהג והתלונן: "קר כאן מדי. אולי אפשר להעלות מעט את החום?"
הנהג השיב בתמיהה: "במשך חודש שהמזגן פועל, לא שיניתי אותו. אף אחד לא אמר מילה".
הנוסע: "אני כלוא באוטובוס לשעה הקרובה וקופא מקור. אנשים מתביישים לדבר או חוששים ממך וסובלים".
הנהג העלה את הטמפרטורה. איש לא התלונן.

מחפשים עובדים
פעם אמרה בעלת הבית "התימניה שלי". היום ראיתי מודעה: "דרושים עובדים לנקיון". למטה היה תרגום לרוסית…

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • aida  On 26 במאי 2016 at 17:19

    סיפור מרגש ונוגע .היום אין הרבה בני אדם כמו זליכה .
    אל תצטער על זה שלא הייה לך אפשרות להחזיר את החוב .
    הוא לא מצפה לזה .
    אם זוכרת טוב ,סיפרת שפעם עזרת לזקנה שלא הכרת וקראה לך
    להכנס לביתה (כבר לא זוכרת את הסיבה ),אז עשית מעשה טוב ,מבלי
    לצפות לתמורה .

    השיחה עם הנהג נותן לגיטימציה להעיז לשאול או לבקש לממש את זכותך.

  • מוני יקים אנטיציוני  On 17 במאי 2016 at 22:58

    נוסטלגיה בגרוש !

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: