רב מכר שאיננו ספרות

הספר "בית יעקוביאן" נמצא בראש רשימת רבי המכר של סטימצקי, צומת ספרים והחנויות הפרטיות. על כריכתו נאמר שהוא "הרומן הנמכר ביותר בעולם בשפה הערבית". ואני חושב שהוא ספר לא טוב.

במצוות ידידים קראתי את הספר ונחלקו הדיעות לגבי ערכו. נדמה לי שהיה רוב גדול שהסכים ש"זה לא ספרות". אז מה זה כן? הגדירה אותו אחת המשתתפות "כתבה עתונאית, שנמרחה על פני 240 עמודים".

בית יעקוביאן בקהיר. יש בית כזה

בית יעקוביאן בקהיר. יש בית כזה

אז איך זה רב מכר? מסתבר, שהעדר הישראלי רץ אחרי הסנסנציה. ספר מצרי תורגם לעברית והוא פופולרי – אז צריך לקרוא. לא חשוב אם יש בו גיבורים בשר ודם, אם יש בו עקרונות אמנותיים ואם יש בו ערך ספרותי. לדעתי, בספר הזה אין אנשים חיים, אלא דמויות קרטון. אולי אפשר, אפילו, להגדיר את הגיבורים כקריטורות של גיבורי סיפור.

הסופר רוצה לתאר את השחיתות במצרים, את השוחד, שלוקחים אנשי משטרה, ואיך חברי הפרלמנט ובעלי פרוטקציה מנצלים את הקשרים הללו לטובת עסקיהם הפרטיים. דברים כאלה אנחנו קוראים – לשמחתי לא כל כך הרבה – גם בעתונות שלנו. זה תקשורת, לא ספרות. אבל עלאא אל־אסוואני שכח שלסיפור יש כללים וצריכות להיות שם דמויות אנושיות. כאלה לא נמצאו בספר. הוא אולי רופא שיניים מצויין ואולי יודע להעלות על הכתב את תסכוליו מן העוני והשחיתות בעירו,מאלימות המשטרה ומן הזנות של נשים עניות לגברים עשירים. אבל עדיין זאת לא ספרות.

הרדיפה של הקוראים אחרי "בית יעקוביאן" הזכירה לי את שרת התרבות והספורט, מירי רגב. היא נלחמת למען עדה, למען מוצא ולא למען רמה אמנותית. הספר הזה הוא דוגמא מצויינת לתיאור מצב של אמנות מטעם, לא אמנות אמיתית. הספר אמנם כרוך, כתוב שוטף ומספר סיפורים, אבל איננו ספרות.

כאשר חיפשתי מידע על בית יעקוביאן, גיליתי שבישראל היה יעקוביאן אחר – מרגל מצרי, שנתפס בארץ.

הפרשה התפוצצה עם מעצרו בדצמבר 1963 של תושב אשקלון, עולה מברזיל בשם יצחק (זכי) קוצ'וק. התברר כי שמו המקורי היה קבורק יעקוביאן, מצרי ממוצא ארמני, שהוחדר לישראל שנתיים קודם לכן על-ידי המודיעין המצרי, אשר התאים לו זהות שאולה של יהודי. הוא הועמד לדין על ריגול ונדון לשמונה עשרה שנות מאסר. שנתיים לאחר מכן, במרס 1966, שוחרר במסגרת חילופי אסירים – שלושה מצרים נמסרו תמורת שחרורם של שלושה ישראלים, שעברו בטעות את הגבול לרצועת עזה.

פעם היו מחירים אחרים. אבל זה לא שייך לספר…

עניין של אמון

אני מקבל הרבה דוא"לים. כאשר אני מקבל אחד עם תמונת פוטושופ ונלווה אליה הכיתוב: "לא יאומן!", אני באמת לא מאמין.

 

 

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • דבורה  On 17 במאי 2016 at 21:22

    יופי של הערכה על הספר "בית יעקוביאן"

  • Tova Frish  On 11 במאי 2016 at 7:33

    אני בטוחה שכדי להגיב על הספר בתבונה קראתם אותו כולו,שאם לא כך,לא הייתם יכולים לפסוק עליו את דעתכם.עצם העובדה שקראתם אותו עד סופו והוא כתוב כספר,משמע שזו ספרות.תוכלו לומר שהוא אינו כתוב היטב,או שהוא חסר משמעות אנושית לאדם ,אבל עניין אתכם לסיימו,אז הוא גם מעניין .שאם לא הייתם מסיימים לא הייתם יכולים לפסוק את דינכם.אולי בעיניכם זוהי ספרות לא טובה,קלוקלת או מה שתמצאו לומר,אבל זוהי ספרות.

    • יאיר דקל  On 12 במאי 2016 at 16:54

      לטובה,
      כן. קראתי את הספר כולו והוא כתוב מעניין. עם זאת, הבעתי את דעתי עליו והיא עלולה להיות שונה מדיעותיהם של אחרים..

  • benziv  On 9 במאי 2016 at 17:27

    http://classiclit.about.com/od/literaryterms/g/aa_whatisliter.htm
    מהי ספרות? זאת השאלה…

    • יאיר דקל  On 10 במאי 2016 at 0:13

      אתי, אני מסכים שקיימת השאלה "מהי ספרות?" לדעתי, הספר הזה איננו ספרות ועל כך הערתי.

  • תמר בן יוסף  On 9 במאי 2016 at 12:31

    גם אני קראתי את הספר לאחרונה. סוג של רומן-רומנטי תפל. הריצו אותו חזק במדורי הביקורת בעיתונות.

    • תרצה הכטר  On 9 במאי 2016 at 22:12

      דפדפתי בו ומיד הבנתי שרק הודות ל PR הספר זוכה לתהודה ומככב ברשימת רבי המכר בארץ. בהחלט לא ראוי…

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s