קצת מרמה, קצת לחץ

הטלפון מולי צלצל והאשה דיברה אל מישהי נעלמת: "אני ביטלתי את החשבון. אני לא זוכרת, אולי הבן שלי." והשיחה נמשכה ונמשכה וקצת עיצבנה אותי.
– מי זאת היתה. סוכנת ביטוח? – שאלתי וכמובן התשובה היתה חיובית.
סוכנת הביטוח, מסתבר, ביקשה להאריך את ביטוח החיים של האשה מולי ("אפשר לעשות ביטוח חיים עד גיל שמונים"…) וזו התגוננה והסבירה והסבירה והסבירה.
– מי זאת? – שאלתי מתוך נימוס והתשובה היתה ברורה: סוכנת ביטוח.
– את מכרה שלה? היא חברה שלך? – שוב שאלתי מתוך נימוס והתשובה היתה: "לא ראיתי אותה מימי. רק בטלפון, והיא לוחצת ולוחצת לעשות ביטוח".
קפה ציורהאשה שמולי, עולה ותיקה מאד מברית המועצות, יודעת עברית ומכירה את הליכות הארץ ובכל זאת יש בה תמימות: אם מטלפנים, צריך לענות ואם לוחצים/דורשים/מבקשים, רצוי להיענות. אבל הפעם, הודיעה למטלפנת האלמונית שהיא צריכה לברר לפני שהיא מחדשת את ההוצאה.
כאן, הגיע תורי: את, בגילך, צריכה ביטוח חיים? האשה הסתכלה בי נדהמת ואמרה: "לא צריכה. הבן שלי כבר הקים משפחה וגם הבת גם. למה לשלם ביטוח?" נפל לה אסימון.
שקט השתרר רגע ליד השולחן ואז היא נזכרה: "לפני הרבה שנים, סוכן שכנע אותי לבטח ביטוח חיים את בני, שהיה תלמיד תיכון… אתה, הסברת לי שזאת שטות ואני חסכתי הרבה מאד כסף כי מאז לא שילמתי בשבילו ביטוח… אז גם היום, חבל על הכסף בשביל ביטוח חיים.
אשה, שאין לה גרוש מיותר והיא צודקת. אבל אז הוסיפה בהתנצחות: "אבל כולם משלמים מיותר"…
נזכרתי שגם אני לוקה, לעתים בתשלום יתר. כך שילמתי לפני שנים אחדות בעד כרטיס של חברת סטימצקי. הבטיחו לי הנחה ולא כל כך קיימו. לכמה שנים, הם הפסידו אותי בתור לקוח. פרטים בפוסט. השבוע קרה לי דבר דומה, בארקפה. אני, כידוע, ישבן בתי קפה וכמובן היה ברשותי כרטיס של הרשת. 10% הנחה, למה לא. כל פעם ישבתי, כל פעם שילמתי, כל פעם קבלתי הנחה. עד… עד שהקפה "שלי" נסגר. רשת אחרת תפתח במקום מסעדה ואני נשאר עם כרטיס שבו עדיין יש כסף. אולי כל ההנחות שלי הלכו לטמיון.
הכרטיס היה בארנק, לא בכלל החסכונות, אלא בגלל הכעס. חשבתי שאני מרוויח קצת ומצאתי שאני מפסיד קצת. חבל.
השבוע, בקניון שרונה בתל אביב גיליתי סניף של ארקפה. שתיתי קפה (טוב) ושילמתי בשארית הכרטיס. הורא, לא הפסדתי…
אבל שיעור למדתי: אל תתפתה להֲנָחוֹת ואינך חייב להשיב בטלפון לכל מי שלוחץ עליך לשלם.
אמירה
אמרתי לחברי, אלי זך, שירדתי מהמכונית: "אני נטול הגה".
"אתה נטול הגה. כלומר, אין לך מה לומר?" – השיב בחיוך.

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • יאיר דקל  On 28 בינואר 2016 at 22:24

    אאידה, תודה.
    כתבתי את הדברים כדי שפחות אנשים יפלו בפח. אגב, רבים לא יודעים שהודעות SMS מסחריות בטלפון אפשר להכניס לרשימת זבל, כדי לא לקבל עוד הודעות כאלה בעתיד.
    הטכנולוגיה מתקדמת וגם אנחנו…

  • aida  On 27 בינואר 2016 at 11:39

    תודה רבה .לימדת אותי הרבה .
    מה לעשות כשכל כך יכולים לשכנע את הבן אדם,
    גם אני נפלתי קורבן לזה.
    מעכשיו ,אסגור פשוט את הטלפון.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: