מחירון ללא מחיר

רציתי למכור את מכוניתי המשומשת, בת ארבע שנים ו-65 אלף ק"מ. מיהרתי אל מחירוני המכוניות (אני מכיר שניים) ובדקתי את הכתוב בהם. אחרי שקלול יד ראשונה, לא מהשכרה וכו' וכו' מצאתי במחירון אחד 51 אלף ש"ח ובשני – 60 אלף ש"ח. הרבה כסף.
מן הנסיון רב השנים, ידעתי, שהמחירונים קצת יקרים ואולי גם הרבה, אבל אמרתי שצריך לנסות. רשמתי במודעות 48 אלף ש"ח וגם הדבקתי פתקים על השמשות, כמקובל. טלפנו, קונים. אני מחכה.
ההתחלה היתה מאכזבת. במחיר הזה לא התעניינו. צריך להוריד קצת, חשבתי. נוכח מחירי המחירונים, כנראה 46 אלף יהיה סביר יותר. הפעם התחילו להגיע מעט טלפונים, אבל הסתבר שמאחוריהם יש סוחרים, ואלה לא מוכנים לשלם כל כך הרבה. רק לעמוד על המקח בטלפון.
הורדתי שוב ל-44 אלף ש"ח וכבר נמצא צדיק בסדום שהיה מוכן לקחת את המכונית לבדיקה. אחרי ששמע את הבוחן, הציע להוריד עוד מהמחיר. לאחר משא ומתן הסתבר שלפני… סוחר. טוב, העיסקה לא צלחה ואני הורדתי במודעות ובפתקים על השמשה ל-42 אלף ש"ח. הפעם, ההורדה הביאה קצת טלפונים ואפילו אנשים צעירים באו לראות. ראו, התמקחו ואחד הסכים לשלם 41,500 ש"ח. זאת, אחרי שבמחירון נקבו ב-51 אלף ש"ח ואפילו, בחוצפה, ב-60 אלף ש"ח.

צילום אילוסטרציה

צילום אילוסטרציה

מסרתי את המכונית בדלית ברירה ושמחתי שהצלחתי לתת את חמדת לבי לנהג אחר. מדוע מכרתי מכונית במצב מצויין במחיר לא מצויין – זה כבר עניין לפוסט אחר. העיקר שמכרתי.
כאשר חזרתי נטול הגה, שאלתי חברים חכמים: אולי אתם יודעים מדוע המחירונים כל כך לא אמינים? הוספתי והזכרתי נסיונות של מכירת מכוניות אחרות בשנים קודמות – כולן מתחת למחירי המחירונים. למה?
החכים אותי איש יודע דבר: לך אל הפוליסה, עצל, ראה דרכיה וחכם.
הלכתי אל הפוליסה, שזה עתה איבדה את ערכה, ומצאתי סעיף: "במקרה של אבדן גמור… תשתמש החברה במחירון"… כלומר, חברת הביטוח שלי ביטחה את המכונית בערכה במחירון. כלומר, המחיר שהחברה מעריכה את החברה הינו הרבה יותר גבוה ממחירה בשוק המשומשות. ואני – ואתם – משלמים ביטוח בערך גבוה מאד למכוניות שלנו.
אם מכונית איננה מגיעה, בדרך כלל, לאבדן מוחלט – הרי במקרה של תאונה, חברת הביטוח לא משלמת נזק של המחירון, אלא את מחיר התיקון כפי שקובע המוסך. כלומר, יש מי שמרוויח מכך שהמחירונים יקרים ואלה לא הנהגים.
סיפורה של סבתא ונכד
הסיפור הזה לא אירע אתמול וגם לא שלשום. סבתא קצת מבוגרת, בתה שהיתה אם צעירה ונכד מאד צעיר, נגיד כבן שלוש, נסעו לטייל לפריז. בירת צרפת, שלא ידעה את טרור דאעש, היתה עיר יפה ומעניינת ומקום בילוי לתיירים גם מישראל. יום אחד, השאירה האם את בנה בידי הסבתא ויצאה לעיסוקיה: "קחי אותו לטייל", אמרה קצת בקוצר רוח והסתלקה.
סבתא וילד 1הסבתא לא היססה לקחת את הנכד, אבל ידעה שהפזיז הזה עלול להיעלם בין אנשים שאת שפתם לא ידע. לפיכך, החליטה לקשור אותו אליה. לקחה רתמה וקשרה את הילד בכתפיו ורצועה ארוכה החזיקה בידה. מה עושים כדי שהילד יהיה מרוצה? אמרה לו: "אתה תחזיק בקצה הרצועה וכך תשמור שסבתא לא תלך לאיבוד".
שמח הילד, שמחה הסבתא והטיול בא על מקומו בשלום.

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • יאיר דקל  On 10 בדצמבר 2015 at 21:37

    מעניינת תגובתך על הדברים. לא חשבתי על זה.

  • ada herzberg  On 10 בדצמבר 2015 at 13:20

    חשבתי עוד קצת על הסיפור הקטן והיפה שהבאת על הסבתא והנכד ומצאתי שהוא מזכיר
    לי את החוכמה של המנהיגים בחברות הדמוקרטיות שבהן יש יותר ממפלגה אחת .
    המנהיגים – כמו הסבתא שבסיפור שלך נותנים לציבור הבוחרים פעם בארבע שנים
    להשתולל עם הרצועה הססגונית ולבחור , איש ואישה באניץ הצבעוני שנראה לכ"א מהם
    – כהכי מתאים לו או לה. אבל תיכף אחרי הבחירות מתלכדות השורות והאניצים נעשים
    לעתים אפילו ,קשוחים ככבלים – אבל לכ"א מהבוחרים נותרת התחושה הנעימה ,שבעצם
    הם הם אשר מושכים אחריהם את המנהיגים !

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: