תקיעת שופר אמריקני

בכניסה לבית הכנסת הרפורמי בלוס אנג'לס, אליו הזדמנתי בראש השנה, שומרים במדים שחורים עם מתקנים לגילוי חפצים חשודים. בארץ, באתי לבית כנסת נכנסתי ואיש לא שאל מי אני ומה אני. אינני חשוד ובכניסה לבתי הכנסת, איש אינו בודק. אבל כאן זה חו"ל. גם צריך להזמין מקום מראש ולשלם, כי מי שלא מזמין, נשאר בחוץ. בארץ, כשרציתי לתרום אחרי ראש השנה, התקשיתי לאתר את הגבאי בביתו…

בתוך הבניין, אולם גדול, צח וקר. אינני רואה רואים סימנים של בית תפילה יהודי וגם ארון הקודש נחבא מעיני. כמו נעלם. אז אמרו לי, שפה בית כנסת קבוע עם קהילה גדולה. יש כאן הרבּה מאד כסאות עץ פשוטים, לבנים, כמו כסאות פלסטיק. כל המקומות תפוסים והאולם מלא. קהל חביב, מאיר עיניים. אנשים מחייכים. לכל הגברים כיפות קטנות. לי משונה לראות שגם רוב הנשים בכיפות. חלקן עם טליתות.

הרבּה שרון ברוס בתפילה

הרבּה שרון ברוס בתפילה

עוד יותר מוזר לראות נשים אחדות חשופות חזה למדי. זה לא מפריע לעטות טלית שאינה מכסה דבר. אחרות, בעיקר צעירות, באו לתפילה בשמלניות קצרצרות. עניין של אופנה.
העיניים מתחילות להתרגל, ואז שמתי לב לתפילה. המחזורים, כמובן בעברית עם תרגום באתו דף, אבל המנגינות מוזרות. אף אחת מהתפילות לא נשמעה לי מוכרת. אף אחת!

הקהל דווקא הכיר את כל המנגינות. שרו עם החזן ורקדו עד כדי אקסטזה עם תפילותיו. אז שמתי לב, שליד הבמה יש שלושה מתופפים וגם אקורדיוניסט אחד ושלוש בנות שרו במקהלה אל המיקרופונים של בית הכנסת. אמת לומר, לא ראיתי מיקרופון בבית כנסת, לא בארץ ולא בחו"ל, כשהזדמנתי אליהם.

הרבּה היתה עטויה טלית ועל שער ראשה כיפה קטנה. היא ניהלה את הטקס בקול גדול וברמקול. וכך הגיע מועד התקיעה ואז נתגלה שופר גדול ומרשים. שמתי לב, שהתוקעת היא אשה מבוגרת: "זאת אמה של הרבּה" – לחשו באוזני.

כתבתי, שהגברים עטויי כיפות, לא הייתי בטוח שגם החזן כך. מרחוק, זה לא נראה. התקרבתי וראיתי שכיפתו חומה, כמו שערו, כאילו כדי שלא יבחינו בכיסוי הראש.
במהלך התפילה שרו וגם רקדו ולפעמים קצת עינטזו. לא הייתי בטוח אם אני בתפילת ראש השנה או במסיבת חתונה.
לקראת צהריים מישהו נתן סימן וכל המתפללים השתטחו על הריצפה, רובם הגדול במצב של השתחוות. מימי לא ראיתי יהודים משתחווים בבית כנסת בשעת תפילה.
מיהרתי לצאת מן המקום.

מכיוון שאינני שומר מצוות ואינני יודע על מנהג זה, שאלתי שני בקיאים והנה תשובותיהם:

אמר רבי מנחם: "אין זה נכון, שיהודים אינם משתטחים ארצה בתפילתם.

"בשני ימי ראש השנה משתטח היהודי בתפילתו פעם אחת (בתפילת מוסף, בעת אמירת הפסוקים: 'ואנחנו כורעים, משתחווים ומודים לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה') ובתפילת מוסף של יום הכיפורים, מספר פעמים, כשמשחזרים בתפילה את עבודת כהן הגדול בבית המקדש, בקודש הקדשים".

השיב רבי ישראל: "דעתי אינה נוחה ממנהג זה. דומני שהוא קיים שנים לא רבות, ומקורו בעדות הספרדיות".

משיבון אוטומטי

אם אתם שומעים בתגובה לשיחת טלפון את המשפט "שיחתכם חשובה לנו" – זאת אומרת שהאוטומט מודיע ש"לא איכפת לנו מכם"…

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • יוסי פיינטוך  On 14 ביוני 2016 at 23:57

    אינני רואה רואים סימנים של בית תפילה יהודי וגם ארון הקודש נחבא מעיני. — צריך לעשות בדיקת עיניים אם כן. צריך המלצה לאופטומטריסט? הגברים כיפות קטנות. — אה, אז ההלכה קבעה מימדים לכיפות… גם לצבעיהן? לי משונה לראות שגם רוב הנשים בכיפות. אסור? איפה נאסר? חלקן עם טליתות — עדיף (למי?)בלי?
    עוד יותר מוזר לראות נשים אחדות חשופות חזה למדי. — מה הקריטריונים שלך או של התלמוד ל "למדי" — או שזו רק התרשמות אישית גרידא בגלל שהושפעת מהמלכה (הסודית)ויקטוריה? בעיקר צעירות, באו לתפילה בשמלניות קצרצרות. עניין של אופנה. — עדיף שלא תבואנה?
    אבל המנגינות מוזרות — אף אחת מהתפילות לא נשמעה לי מוכרת. אף אחת!
    — אמור, המנגינות הוכתבו בהר סיני? ובבית כנסת כורדי או באי קורסאו המנגינות היו כן מוכרות לך?.
    שלושה מתופפים וגם אקורדיוניסט אחד — למה זה חורג ממזמור צ"ב או ק"נ למשל? לא ראיתי מיקרופון בבית כנסת, לא בארץ ולא בחו"ל — חשבתי שאתה מתקופת פילון — דווקא בבית כנסייתו באלכסנדריה היה מגאפון בשל המס' הגדול של הנוכחים בתפילות שלא הבינו עברית ודברו יוונית. רק שאז לא היה חשמל וגם לא הלכה

    וגם רקדו ולפעמים קצת עינטזו. — מה אתה דווקא במחנה מיכל שסנטה בבעלה המלך על שום שהיה "מפזז ומכרכר לפני ה' ותבז לו בלבה"? לקראת צהריים מישהו נתן סימן וכל המתפללים השתטחו על הריצפה — מה רצית, מועל יד? והכל בבדיחותא וברוח טובה.

    • יאיר דקל  On 16 ביוני 2016 at 12:26

      יוסי, קראתי את תגובתך ואני חוזר על מה שאמרתי: תיארתי את מה שראיתי. אינני קובע איזה מנגינה נכונה ומה מידת השמלה שצריכה להיות. המנהג שם שונה מן המנהגים שאני מכיר בארץ.
      לגבי הכיפה, אני יכול להביע את דעתי שלי: בארץ חמה כמו שלנו, כובע ראוי ורצוי למטרת הגנה מן השמש. כאשר גלו אבותינו לארצות הקור, הפכו את המנהג לדתי, ואז די בסימן של כובע ולא כובע ממש.

  • יאיר דקל  On 24 בספטמבר 2015 at 15:18

    כתב לי ידידי אלי (www.hamoshia.co.il) על מנהג ההשתחוויות:
    בימי הבית השני היו השתחוויות אפיים ארצה, אך עם החורבן – פסקו. מאז שנתקנו תפילות במקום קורבנות שפסקו – פסקו גם ההשתחויות.
    בתפילת שמונה עשרה, שאומרים 3 פעמים ביום, יש בתחילה ובסוף כיפוף ברכיים ושחייה (מלשון "ראשנו שח") ובסוף – בתפילת מודים – יש רק כיפוף חוט השידרה. בתפילת 'עלינו' אנו אומרים: "ואנו כורעים ומשתחווים" – אך רק מחלצים עצמות בכיפוף הגב. רק ביום כיפורים, בתפילת מוסף, בפרק אודות הכהן הגדול שהיה נכנס פעם יחידה בשנה לפני ולפנים – לקודש הקודשים – היה משתחווה בנפילת אפיים, וכן גם היום: המתפללים כורעים ומשתחווים ונופלים על פניהם פרקדן – השתחוויה שלמה.
    כל זאת, כידוע בניגוד לאיסלאם.
    ואולם בהשפעת קבלת צפת במאה ה-14 בהשפעת רמ"ק והאר"י הקדוש – חזרה ההשתחויה, אך הדבר לא התקבל בכל קהילות ישראל ומה שנשאר – זה בקבלת שבת, שהתחברה על ידי אחד מגורי האר"י , כאשר אומרים "בואי כלה בואי כלה" – מכופפים קלות את הגב.
    ובהשפעת הקבלה, החלה כבר במאה ה-16 ועד היום – תופעת ההשתחוויה. אחינו בני ישראל, בעיקר בני ספרד וחסידים נוהגים להשתטח (כמוה כהשתחויה) על קברות צדיקים, שברובם הגדול הם ציון מאוחר על אתרים של קברי שייח.

  • יאיר דקל  On 19 בספטמבר 2015 at 15:19

    הייתי בבית הכנסת הרפורמי בתל אביב, אבל לא בראש השנה.
    אינני יודע כמה לקחו בלוס אנג'לס מן המסורת וכמה הוסיפו משלהם. אני תיארתי את מה שראיתי, שנראה לי כל כך שונה ממה שאני מכיר. התפקיד העיקרי של עתונאי – לתאר ולהביא עובדות. פרשנות, היא תפקיד משני.

  • ada herzberg  On 19 בספטמבר 2015 at 14:43

    יפה – וכך גם קיבלתי כבר תשובה לשאלה הקודמת ! בברכת גח"ט ומועדים לשמחה-

  • תרצה הכטר  On 19 בספטמבר 2015 at 10:34

    יאיר, בהזדמנות זאת מאחלת לך שנה טובה וגמר חתימה טובה.
    חלק מהדברים שתיארת כאן קיימים בבית הכנסת הרפורמי בתל אביב – בית דניאל.

  • benziv  On 19 בספטמבר 2015 at 10:07

    אכן. כל קבוצה יוצרת תרבות משלה. על אחת כמה וכמה בארה"ב. ואם אפשר מערבבים קצת מזה וקצת מזה. והעיקר – בכל סגנון – שהתפילות תעננה ושתהיה שנה טובה!

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: