דרישת שלום אחרי הרבה שנים

הכל התחיל בטיול במרכז תל אביב. אילן שחורי, מדריך טיולים מצויין של העיר וחוקר תולדותיה (ובעברו, עתונאי) הוליך קבוצה של מטיילים לא צעירים מרחוב טרומפלדור אל גן מאיר. כל תל אביבי ותיק מכיר היטב את הסביבה ואילן הטיב לתאר את המקומות, האתרים והסיפורים שלהם.

בתחילת הדרך, באחד הבתים הראשונים של רחוב טרומפלדור, הצבעתי על הקומה השניה והערתי לתומי, שכאן התגוררה משפחת תמיר, שאותה הכרתי בעבר הרחוק. ידעתי לספר גם מעט סיפורי משפחה ומשם העפתי מבט לקצהו של רחוב סירקין הסמוך, בו התגוררו בכיף דוד משה ודודה לאה, שניהם ז"ל מזמן.

ראיתי בהתפעלות את הבית המודרני בן שמונה קומות, שבנו בני דודיי אחרי שהרסו את הבית הישן בן שלוש קומות, שבו ביליתי הרבה ימים יפים בילדותי.

נכנסנו כמובן לצור הסיפורים הישנים של העיר – בית העלמין טרומפלדור, שדיירו האחרון הוא אריק איינשטיין. המשכנו בסמטאות עד שהסיור נגמר, אבל לא הסיפור.

גיליתי לבתי, נויה, שעברתי ליד הדירה ההיא ברחוב טרומפלדור והיא קפצה: שם גרה חברה שלי מגן הילדים וכתה א'. מצאה בתי, שרותי תמיר היא היום פנטומימאית ומופיעה בפני ילדים במוזיאון תל אביב. מה מתאים יותר מאשר לקחת את נכדתי, גאיה, שעדיין לא מלאו לה חמש והיא כבר יודעת מה זה פנטומימה.

הלכנו למוזיאון, סיירנו באגף הילדים, ציירנו ונהנינו עד שנפתח האולם וההורים עם ילדיהם נהרו לראות את המופע. הילדה ישבה מוקסמת וגם אני – יש להודות – נהניתי מהצגת ארבעה משלים ומלכה, שרותי בנתה לפי משלי איזופוס. משהו שנכתב לפני כאלפיים וחמש מאות שנה וערכו עומד גם היום.

בתום ההצגה השיבה רותי לשאלות הסקרנים הקטנים וסיפרה איך עושים פנטומימה ואיך הכינה את ההצגה. ואז, היתה לי הזדמנות לגשת עם הקטנה אל הבמה, לשיחה קצרצרה וחשובה עם האמנית.

יכולתי למסור דרישת שלום עדכנית מן הילדה שלמדה איתה בגן מירה בשכונה לפני ארבעים שנה ויותר. רותי נדהמה והתרגשה וגם אני כך. לא כל יום אני מוסר דרישת שלום כל כך ותיקה וזוכה לחיבוק חם.

גאיה עמדה מתפעלת. לא בכל יום היא זוכה לפגישה אישית עם אמנית ממש ממש אחרי ההצגה. גם אני לא.

דיזנגוף לא היה הראשון

בעת הסיור עברנו על קברו הגדול של דיזנגוף ועליו חרוט באותיות ברורות: "מאיר דיזנגוף, מייסד העיר תל אביב וראשה". אבל אילן שחורי טרח לתקן מיד: "דיזנגוף היה ראש העיר הכריזמטי והמוצלח מאד, הראשון של העיר. אבל לא המייסד. עקיבא אריה וייס הוא האיש שיסד את העיר העברית".

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • אבי קדם  On 1 בנובמבר 2015 at 22:53

    הבני דודים שלך בנו במאה העשרים ואחת אבל הסיפור של הדוד שלך שבנה בית מאה שנה קודם לכן באותה שכונה הוא הרבה יותר מעניין. הרם את הכפפה וכתוב קצרמר על ( יונתן ) קרצ'מר.
    אבי קדם

  • Uri Kretchmer  On 1 בנובמבר 2015 at 10:36

    ליאיר שלומות
    מאחר ואני קורא את הפוסטים שלך באיחור .
    יוצא שאני מבלה בקריאת סידרה שלימה ונהנה כרגיל.
    לכבוד מיוחד זכינו להכנס לנצח באמצעות הפוסט שלך .
    איחולי פוסט מבול ובע"ה פוסט אינטיפאדה.
    מניצול שטפון כפר סבא
    אורי

  • ada herzberg  On 19 באוגוסט 2015 at 6:06

    טיול נהדר ונקווה, שעוד ירבו כמותו !
    ואגב : כשאני מטיילת בסביבות האלה אני תמיד מנסה לכוון את ליבם ודעתם של
    הנלווים לי אל ה"ג'מוסים" הלא הם השקמים . ואני משאירה בד"כ "באוויר" גם את
    השאלה של : מה משותף למי שאוכלים שקמה ו…כרובית !!

  • עמנואל פדהצור  On 18 באוגוסט 2015 at 23:38

    פוסט מעניין וסיומו חשוב. במקרים רבים שוכחים ומשכיחים את מעשי הראשונים. לא תמיד "במקרה".

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: