האמריקנים ה"תמימים" עשו ג'נוסייד

הבוקלאב גזר עלינו לקרוא את הספר "הבית העגול" מאת לואיז ארדריץ'. כשההחלטה נתקבלה, לא ידעתי רבות על הספר, שעלילתו בלשית ויש לו מטרה נוספת – להצביע על התרבות האינדיאנית. כאשר נערך הדיון לבסוף, לא הספר ועלילתו עמדו במרכז, אלא מצוקתם של האינדיאנים והפגיעה המחפירה של האמריקנים בהם. ג'נוסייד נעשה באינדיאנים ואנחנו לא ידענו זאת עד אותו הדיון.
הבית העגול - הספר
כאשר התחלתי לקרוא את "הבית העגול", חשבתי שאני עוסק בספר בלשי, מרתק בעלילתו. האירוע מתחיל באונס בשמורה אינדיאנית בארה"ב. הנאנסת, שכמעט נרצחה, היא אמו של נער בן 13, ג'ו גיבור הסיפור. היא לוקה בהלם ואינה מספרת את פרטי האירוע לבעלה, השופט האינדיאני בשמורה. בקיצור, יש לנו עניין בפשע נתעב ובמשפחה מכובדת בשמורה. השופט מנסה לגלות מי האנס, כדי להענישו, אך הנער וחבריו הם שמוצאים את האשם. ספר בלשי של ממש. אבל, ויש כאן אבל חשוב – המחברת, לואיז ארדריץ', היא בת למשפחה אינדיאנית ומבקשת להביא לידיעת הציבור את מצוקתה של אומה זו.
בשיחת הבוקלאב השתתפו חברים, שטרחו וקראו יותר על הבעיה האינדיאנית וגילו לנו, שבארצות הברית היה רצח עם של ממש על ידי הלבנים, שהשמידו בכוונה את אדומי העור, אדוני הארץ.
האינדיאנים חיו באומות שונות, עם שפות שונות ותרבויות שונות. לא היו להם שפות כתובות, אלא שפת דיבור בלבד שעברה מן המבוגרים לצעירים. על ידי חוקים שונים, אסרו הלבנים על הילידים לדבר בשפתם במשך עשרות שנים. נאסר עליהם לקיים את מסורותיהם ופולחניהם, ובמקום זאת מונו כמרים לראשי השמורות והם ביקשו לנצר את הכופרים. כך עברה המסורת האינדיאנית שינוי וקלטה את הנצרות לתוכה, בניגוד מוחלט לרצונם של האנשים.
יתר על כן, מלבד רצח שיטתי של המקומיים על ידי הלבנים, העבירו להם מחלות, שלא היתה להם חסינות טבעית נגדם ונגרם מוות נוסף. ועוד הגדילו הלבנים לעשות, כאשר חילקו שמיכות נגועות באבעבועות שחורות וגרמו למגיפות נוראות ומוות סיטוני.
בשיחתנו דיברו על כך שהלבנים רימו את האינדיאנים והחתימו אותם כאילו הסכימו מרצונם להתיישב בשמורות, שבהן לא היו מקורות מחיה לאינדיאנים הציידים ולקטים. קצר כאן המצע מהשתרע לומר את כל העוולות, שנעשו לבני העם שמספרם הצטמצם לרבע מכפי שהיה. יושבי הארץ המקוריים היו שקטים ולא יצאו למאבק ציבורי על מה שנעשה להם עד פרסומי השואה. הדברים שאמרו היהודים, עוררו את האינדיאנים לזעוק.
הסיפור הבלשי, המושך קוראים, נתן ללואיז ארדריץ' הזדמנות להציג מעט מן התרבות האינדיאנית של צפון דקוטה. הנער, גיבור הספר, מתאר את עלילותיו אבל משלב בכך משהו מן התרבות המקורית שלו: החברות הייחודית עם נערים בני גילו, האפשרות להתגורר או לאכול אצל כל אחד מבני המשפחה המורחבת, העצמאות של נער כל כך צעיר ויחד עם זאת תיאורים של המסורת והתרבות האינדיאנית. חלק מן התיאורים נשמעים מפי "מושום", הסבא, כשהוא חולם על אגדות האינדיאנים, שחיו עם עדרי התאו וחלק אחר נמצא בתיאורי הפולחן בבית העגול – בית הקודש המקומי, שבו נערכים הטקסים העתיקים. כל זה מתואר בספר בצד דברים על הכומר הקתולי הנכה. מציאות מורכבת, שלא העליתי על דעתי את קיומה.
בסוף הספר יש נספח ענייני – ד"ר מיכל סגל ארנולד מתארת את המציאות ואת התרבות של גיבורי הספר. בכך, כל הקטעים, המיותרים לכאורה לסיפור הבלשי, מקבלים את ההסבר ואת החשיבות שלהם. קראתי ומצאתי עניין בתרבות אחרת, שהאמריקנים משתדלים ומצליחים להסתירה ולהמעיט בערכה.

מעשה בעבר
ציטט הפילוסוף חיים שפירא בספרו "שיחות על תורת המשחקים" – היוונים אמרו, ש"אפילו האלים אינם יכולים לשנות את העבר".

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • aida  On 6 באוגוסט 2015 at 13:47

    אם אי אפשר להשמיד !

  • academicworks  On 11 ביולי 2015 at 13:01

    יש עבודה אקדמית בנושא.
    ואכן אפילו האמריקנים לא יכולים לשנות העבר.

    המושיע האקדמי – סיוע בהכנת מחקרים וע' אקדמיות
    ld1.hamoshia.co,il

  • גדעון  On 8 ביולי 2015 at 15:48

    את עלילת הספר אפשר להעביר לארצות דרום אמריקה דהיום,במיוחד ארגנטינה וברזיל שבעבר

    חיסלו את הילידים פיסית ורוחנית (כפיית הנצרות),היום מגרשות אותן ממקום מושבם ולא נותנת

    להם אפשרות לשמור את המסורות שלהם.

  • יאיר דקל  On 8 ביולי 2015 at 8:56

    קראתי בעניין רב את הספר "הבית העגול" ולמדתי על אסונם של האינדיאנים. ראיתי שיש דברים רבים שאינני יודע אפילו באמריקה, מקור תרבותנו.
    יש בעולם אסונות רבים ואינני משלה את עצמי שנוכל לתקנו, אבל מאד חשוב לדעת.

  • eti  On 7 ביולי 2015 at 23:40

    מאד ממליצה על הקורס ג'נוסייד, של האוניברסיטה הפתוחה. חינם אין כסף. שם תוכל למצוא עוד ועוד מהסיפורים על המתיישבים באמריקה הצפונית והדרומית. באו. לקחו. רוששו. השמידו. ומה שנשאר הוא מה שיש היום. וזה כמובן לא הסיפור היחיד הדומה לזה בהיסטוריה. גם הארמנים בסיפור. ונשאלת רק השאלה האם גם זאת הייתה שואה או שלא.

  • תרצה הכטר  On 7 ביולי 2015 at 23:39

    הלבנים בארה"ב חושבים שבהקמת מוזיאונים ועיסוק במחקר היסטורי על האינדיאנים הם מכפרים על הג'נוסייד שערכו . הם רוצים להצטייר כמי שדואגים לשמר ולתעד מסורת של עם נדכא. עמדתי על כך בביקורי בנבדה.
    ממליצה לבוקקלאב שלך על ספר ברוח דומה – המתמקד במה שאירע בניגריה במאה ה-19 לשבטים המקומיים עם בואם של הבריטים לשם. מרגע שהופיעו המיסיונרים נפגע המירקם השבטי של המקומיים. זהו ספר המציג פרטים אוטוביוגרפים של המחבר יליד ניגריה. גם לספר זה צרפה ההוצאה לאור מאמר, מעין סיומת המסבירה את הרקע ההיסטורי והמגמה של המחבר לחשוף את הפוליטיקה ההרסנית של הבריטים בניגריה.
    שם הספר: הכל קורס.
    נכתב על ידי צ'יינואה אצ'בה. תורגם מאנגלית לשפות רבות, כולל עברית.

  • אילנה  On 7 ביולי 2015 at 23:02

    יאיר, נשמע ספר חשוב מעורר מחשבה.
    לא נוכל לשנות את העבר…אבל, אולי נוכל לשנות בעזרת
    מודעות, חמלה, אהבה, כי כולנו שווים,
    למען עתיד טוב יותר.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: