צדקה תציל. האמנם?

כמנהגי, ישבתי בבית קפה וכמנהגי פקחתי אוזן גדולה לדברים בשולחנות ליד. שמעתי שם שיחה מעניינת, ולכן פרשתי משולחן הפרלמנט של יום ששי וביקשתי את רשותו של בעל השולחן הסמוך להצטרף אליו. לשמחתי ולהפתעתי – הסכים, ואף חזר באוזניי על סיפורו.
דולרים
האיש, שאת שמו כמובן לא אוכל להגיד, הוא ישראלי ותיק. מעמד בינוני, משכורת סבירה ומשפחה סבירה גם היא. אבל לאיש שלי יש ייחוד – הוא מכיר את מר יו. איש עסקים סיני, שיש לו השקעות גם בארץ והוא מעדיף שלא לספר על כך ולכן לא הופיע בתקשורת הישראלית. מר יו הינו עתיר נכסים בארצו ומעט ממרצו הוא משקיע בישראל ורואה הצלחה רבה שם והצלחה לא מעטה כאן. עד כאן הסביר באדיבותו הישראלי שלי. אבל לא על הכספים שעושה הסיני רציתי לדבר. אלא על צדקה. מתן כסף.
סיפר האיש שלי, שהכיר את הסיני בעבר והוא נפגש עמו מפעם לפעם כשמר יו מבקר בישראל לרגל עסקיו. הישראלי אף פעם לא עשה עסקים עם ידידו וכל יחסיהם מבוססים על ידידות גרידא. מוזר? אבל אפשרי.
יום אחד אזר הישראלי עוז והחליט לפנות לידידו בבקשה יוצאת דופן, ואני מספר את הסיפור כדבריו:
"משכורת יש לי ורמת חיי סבירה, אבל הייתי רוצה עוד. ידידי הסיני הוא עתיר נכסים ויש לו מיליונים רבים. לא ביואן סיני, אלא בדולרים ירוקים. מיליונים.
"יחסינו חברותיים והוא תמיד מקדם את פני בחיוך והוא תמיד משלם בעד הארוחות שלנו במסעדה. אף פעם לא חסך. אז החלטתי לבקש.
"תראה, אמרתי לו. יש לך הרבה מיליונים ואחד פחות לא יחסר. פשוט לא תרגיש. ולי זה יוסיף לרמת החיים. אולי טיול משפחתי לחו"ל. אולי סיוע בדירה לבן שהגיע לבגרות".
"הסתכל בי מר יו ועיניו העליזות נהיו צרות עוד יותר. 'אף פעם לא ביקשת ממני דבר ואף פעם לא נתתי. אתה צודק, אני יכול להפריש מיליון ולא יחסר לי דבר. אבל'…
"כאן היתה הפסקה קלה בדברים. 'אם אתן לך, כבקשתך, זה יהיה הסוף לידידותנו. מה דעתך? אתה מעדיף מענק של מיליון או ידידות?'
"אמת לומר, הופתעתי מן התשובה", המשיך המספר הישראלי. "הופתעתי גם מן הנכונות וגם מן הברירה שהציג לפני.
"כשראה את ההיסוס שלי, המשיך מר יו: 'אם תיקח את הכסף – תקנה בו משהו. אם תיתן לאשתך – היא תשכח כעבור שנה. אם תשתתף בדירה לבן – ישכח לך בעוד שנתיים. אם תוציא את הכסף בעצמך – הוא ייעלם וגם זיכרונו ייעלם. לא זוכרים מעשה טוב'.
"לשמחתי הוא נתן לי זמן לחשוב ולא דרש תשובה מיד. זכרתי, ש'צדקה תציל ממוות', אבל בוודאי לא במקרה זה. אז לא אגיד לך מה החלטתי. זה נשאר ביני ובין ידידי העשיר" – סיים האיש שלי את שיחת החולין בבית הקפה.
*סיפור אמיתי. מבוסס על שיחה עם הישראלי המבקש. הסיני העשיר לא נכח בה.

אמרו חז"ל
ישבו תלמידי חכמים ודברו בזכרו של מורם הדגול. אמר אחד: "חיִינו בצילו".
השיב השני: "חיִינו לאורו".

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • אלי  On 11 ביולי 2015 at 9:09

    רַ' עֲקִיבָא הָיְתָה לוֹ בַּת.
    אָמְרוּ לוֹ הַכַּלְדִּיִּים: אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁתִּכָּנֵס לַחֻפָּה יִשְּׁכֶנָּה נָחָשׁ וְתָמוּת.
    הָיָה מֵצֵר עַל הַדָּבָר הַרְבֵּה.
    בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם נָטְלָה בִּתּוֹ אֶת הַמַּכְבֵּנָה וְנָעֲצָה אוֹתָהּ בַּכֹּתֶל.
    פָּגְעָה בְּעֵינוֹ שֶׁל נָחָשׁ וְיָשְׁבָה בָּהּ.
    בַּבֹּקֶר כְּשֶׁנָּטְלָה נִגְרַר וּבָא הַנָּחָשׁ אַחֲרֶיהָ.
    אָמַר לָהּ אָבִיהָ: מֶה עָשִׂית?
    אָמְרָה לוֹ: בָּעֶרֶב בָּא עָנִי וְקָרָא עַל הַפֶּתַח,
    וְהָיוּ הַכֹּל טְרוּדִים בַּסְּעֻדָּה וְאֵין שׁוֹמֵעַ לוֹ.
    עָמַדְתִּי וְנָטַלְתִּי מָנָה שֶׁנָּתַתָּ לִי וּנְתַתִּיהָ לוֹ,
    אָמַר לָהּ: מִצְוָה עָשִׂית.
    יָצָא רַ' עֲקִיבָא וְדָרַשׁ: "וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמַָּוֶת" (משלי י, ב) – וְלֹא מִמִּיתָה מְשֻׁנָּה אֶלָּא מִמִּיתָה עַצְמָהּ.
    מקורות הסיפור: תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קנו, עמוד ב.

  • aida  On 4 ביולי 2015 at 12:26

    אני לא מאמינה !
    יום הולדת שלך קדם ביום לשלי(גם לא באשמתי ☺) ,אז מזל טוב ועד מאה ועשרים באושר ובשמחה !
    בקשר לבחירה ,לצערי ,היום ,בשביל כסף יש כאלה שמוכנים לאבד צלם אנוש וגם אמא (לא חסר דוגמא מתקשורת ).

  • Talmon  On 3 ביולי 2015 at 15:16

    🙂
    מזל טוב ליום ההולדת
    שפע ברכות
    יהודה

    נשלח מה-iPhone שלי

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: