סיפור שלגמרי לא מיילל

רמי סערי תרגם לעברית עשרות ספרים מהשפות אלבנית הונגרית, יוונית, ספרדית ועוד. הפעם אתעכב על תרגום של ספר מפינית: "הטוחן המיילל". סערי בחר בספר זה לייצג מדינה שאין לנו כמעט קשרים איתה ובמיוחד לא קשרים תרבותיים. מסתבר שיש להם, לפינים, משהו ללמד אותנו.
הטוחן המיילל עטיפה
את הספר הזה (מי מצא לו את השם המוזר?) כתב ארטו פאסילינה, עתונאי לשעבר שבנעוריו עבד כנגר, חקלאי וצייד. הידע בכל המקצועות הללו מצא ביטוי בספר המיוחד שקראתי באחרונה. הוא כתב קרוב לארבעים ספרים ונהיה לאחד הסופרים המצליחים בפינלנד.
גיבור הספר "הטוחן המיילל" הוא גוּנָר הוּטוּנֶן. שם שקשה לקרוא, כמו כל השמות האחרים הפזורים בכל הספר. כבר בעמוד הראשון, זר מגיע לכפר קטן בלפלנד שבצפון פינלנד. הרחק מכל אזור מיושב. האיש קונה את טחנת הקמח המוזנחת שעל שפת הנהר ומשפץ אותה. איש מעשי וחיובי שיכול לתרום רבות לכפר הקטן והמרוחק. אבל האיש המוזר מתחיל ליילל בלילות. הכפר הקטן אינו יכול לסבול זאת ואל תושביו מגיע הפחד. ההתנהגות המוזרה והיללות קובעים שהאיש בוודאי משוגע. אנשי הכפר, בורים, קרתנים וגם מרושעים, משתדלים שהאיש ייכלא בבית משוגעים. הרחק מן הכפר.
כאן מתחילה הסאגה של הספר. ספר מושך לקריאה ומעניין בכל התופעות שגיבור עובר והקורא הולך בעקבותיו בנשימה עצורה.
מה הייתם עושים – או, אולי, מה היינו עושים – אם מישהו מהשכנים שלנו היה מתחיל לגעות בלילות, להעיר את הישנים ולהפריע? האם היינו מזעיקים את הרופא (בור כשלעצמו) כדי להכריז עליו כמשוגע ולסלק את המפגע? או, אולי, היינו מנסים לחיות עם הבעיה או "לרפא" את השכן?
ארטו פאסילינה הדביק לגיבורו את ה"מחלה", שלמעשה אינה אלא מטרד חברתי קל. המטרד הזה מגלה את כסילותם של תושבי הכפר ואת הרישעות הטמונה במקום הקטן הזה. רישעות, שיכולה להיות משל להתנהגותם של בני אדם בכלל, לא רק בפינלנד הרחוקה.
כאן מתחיל מסע העלילה של גוּנָר הוּטוּנֶן. הוא מושלך לבית משוגעים ועם הרופא המטומטם השולט שם, אין לו סיכוי להוכיח שהוא בריא. כך הוא נאלץ לברוח ומגיע ליער. המחבר מתרכז בתיאורי הטבע המשתנה לפי מזג האוויר והאקלים הצפוני השונה כל כך ממה שאנו מכירים.
בעל הטחנה המוכשר כל כך נשאר בקשר רק עם שלושה מאנשי הכפר – היועצת החקלאית (שבה הוא מתאהב אהבה יפה ונואשת), הדוור, שהיה חייל איתו במלחמה והשוטר טוב הלב שמבין שתפקידו מחייב אותו לתפוס אדם חף מפשע.
גוּנָר הוּטוּנֶן מצליח לשרוד ביער כשאנשי הכפר מחפשים אחריו במאמץ ניכר, שבבסיסו הכעס המרושע. לעזרתם מגוייסת פלוגת חיילים וכל הכבודה הזאת מחפשת אדם שבסך הכל ביקש להועיל.
דפנה עולמי קראה את הספר והיא מציינת שבסופו פרק קצר ולא ריאליסטי על זאב וכלב שמייצגים, אולי, את הטוחן ואת השוטר והטוחן, שנוקמים בדורשי רעתם לאורך הסיפור כולו. סיום מיסטי של סוף הצדק לנצח.
קראתי ספר פיני ונהניתי.

על המדרגות
על המדרגות של הקניון ישבו שני נערים וסיגריות דולקות בידיהם. ניגש אליהם אדם מבוגר, רכן ואמר בשקט: "זה שאתם מעשנים, לא עושה אתכם מבוגרים. זה עושה אתכם טפשים".
השניים הביטו בו בוהים. לא הבינו.

מעוניינים לקבל הודעה אוטומטית על רשומה חדשה? ציינו את הדוא"ל שלכם בסעיף "שירות מנויים באימייל" (סוג של RSS) למעלה מצד ימין.

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • אילנה שניידר  On 24 ביוני 2015 at 14:32

    יאיר,
    עוררת סקרנות. תודה

  • יאיר דקל  On 24 ביוני 2015 at 13:41

    תרצה, אני מאמין שאנחנו צריכים להכיר את ספרות העולם.

  • תרצה הכטר  On 24 ביוני 2015 at 9:53

    תודה על סקירת ספרו החדש של פאסילינה. קראתי את שנת הארנב של פאסילינה. נהניתי.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: