"באנו לחזק את האבלים"

"באנו לחזק ויצאנו מחוזקים" היא קלישאת הפוליטיקאים. פעם, בעבר הרחוק, כשהייתי צעיר ויותר מאמין, זה הרשים אותי. היום, הסיסמא מרשימה פחות.
אשה, שאמה נפטרה בשיבה טובה, סיפרה על ה"שבעה": "באו אנשים, חברים, ידידים, מכרים וגם כאלה שלא ראיתי זמן רב. היו כאלה ששמחתי מאד לפגוש אחרי נתק והיו כאלה, שפחות שמחתי בבואם. היו לי שעות 'ריקות', שבהן לא היו מנחמים ויכולתי לחשוב לעצמי מחשבות. לפתע, נזכרתי באימרת הפוליטיקאים והשלכתי ממנה עלי ועל ה'שבעה'.
"בצעירותי – סיפרה – באו אנשים לנחם את האבל. הקהילה היתה קטנה. עיירה או שכונה. כולם הכירו את כולם והמפגש היה אישי, אינטימי. באמת ניחמו את האבל. השכנות אפילו טרחו ובישלו והיו שניקו את בית האבלים. האחרים סיפרו בשבחי המת ועזרו לאדם לקום מאבלו.
"היום – המשיכה – באים אנשים. חביבים ורוצים בטובתי. אבל התהפכו היוצרות. הם באו לחזק ולמעשה יצאו מחוזקים. אנחנו, האבלים, מארחים את הבאים. אנחנו צריכים לרומם את רוחם. אנחנו מגישים כיבוד ומשתדלים שהשיחה תהיה נעימה. אנחנו מציגים את האורחים זה לזה, כי זאת לא שכונה שכולם מכירים את כולם". אמרה דברים של טעם.
במנהגי האבל שלנו יש חוכמה. יש "שבעה", שבה יושבים. ויש חודש, שבו יוצאים מן הבית, אך מקיימים מנהגי אבלות. ויש שנה, שבה לא משתתפים בשמחות. ואפילו זכור לי כי יש גם מנהג, שמי שלא קם מאבלו אחרי שנה, ידידיו יוציאוהו כדי שלא ישקע באבל יתר על המידה.
עוד למדתי על מנהגי האבלות היהודיים, כשנפטר חמי. היה איש דתי והתפלל כל יום בשטיבל הקרוב לביתו בתל אביב. כשנפטר, ישבנו שבעה בדירתו ואיש מן המתפללים לא בא. היינו מופתעים. ביום השלישי, הופתענו שוב: כל מתפללי השטיבל באו. שאלנו: מדוע? והסבירו: המנהג הוא, שביומיים הראשונים באים קרובי המשפחה. רק אחר כך מגיעים מכרים.
חיזוק לדעתי והערכה למנהגינו, קיבלתי בהיותי בקיימברידג', בריטניה. בעלת הצימר, שבו התארחנו, סיפרה שבעלה לשעבר נפטר בעיר אחרת ובנותיה יסעו להלוויה שלו. "למחרת, יילכו לעבודה", סחה לפי תומה. ואנחנו הופתעו: זה מנהג האבל אצל עמים אחרים?
אימרת חכם
אני לא מתחרט על מה שעשיתי ואני לא מצטער על מה שלא עשיתי.

מעוניינים לקבל הודעה אוטומטית על רשומה חדשה בבלוג? ציינו את הדוא"ל שלכם בסעיף "שירות מנויים באימייל" (סוג של RSS) למעלה מצד ימין.

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • יאיר דקל  On 9 במאי 2015 at 20:49

    צביקה, תודה על התגובה.
    עמנואל, מקבל את דעתך.
    אתי, כל אדם ומנהגו. המנהג היהודי חכם בעיני.

  • ירון  On 8 במאי 2015 at 22:10

    מעניין מאד.
    רק שהאיש מקיימברידג' הלך לעולמו. נפטר הינו יהודי. כדאי לתקן.

  • Tzvika  On 7 במאי 2015 at 19:46

    "שלא תדעו עוד צער" משפט אוטומטי שנאמר ע"י רבים בניחום אבלים. אותי הוא מרגיז למרות הכוונות הטובות של האומרים. כי במצב כל כך קשה של אבל על קרוב, הייתי רוצה מהבא לנחם שיתאמץ וימצא משפט מתוך ליבו או מחשבותיו ולא ישתמש באימרה חסרת מעוף ואמיתיות. עדיף לשתוק , לחבק, ללחוץ יד, להסתכל בעיניים או אפילו להשפיל מבט מאשר להגיע עם משפט מוכן ושחוק.

  • עמנואל פדהצור  On 7 במאי 2015 at 1:55

    לא הופתעתי לקרוא על המנהג שאין באים לנחם אבלים בשני ימי השבעה הראשונים. היהדות מתחשבת באבלים ומקלה עליהם. אני מופתע כל פעם מחדש בביקור תנחומים (בשבעה) כשמציעים לי כיבוד. יש עדות שנוהגות כך. היהדות שאני מכיר אינה רוצה להפוך את התנחומים לבילוי חברתי. כפי שכתבת, יש ביהדות מדרג של עוצמת האבל. לאחר שנה, ה"אבלים" חדלים להיות אבלים. הם אמורים לעלות לקבר בכל "יום השנה". לא יותר.
    לאחר האבל מתחדשים החיים.

  • benziv  On 6 במאי 2015 at 22:51

    מהשבעה של הורי, אני זוכרת שהתפעלתי מכמות החברים של אבי בן השמונים, שנולד בארץץ אחרת ובאמצע חייו בנה כאן את מקומו מחדש. למדתי גם כמה דברים שלא ידעתי עליו. ובעיקר היה לי זמן לשבת עם אחי, ומידי פעם עם קרובים אחרים. אבל הרווח האמיתי הייתה ההזדמנות לסגור את הבית ולהשאיר מאחורנו תקופה. וזה היה טוב וטוב שהיה.

    אני יודעת שכל שבעה היא אחרת, כמו שכל אדם הוא שונה. הצרכים המשפחתיים והחברתיים שלנו שונים. טוב שיש מסורת וטוב שיש כאלה שאחרי בחינה עושים או שלא עושים מה שמתבקש ממנה.

    והעיקר שנהיה בריאים! ושנקרא ספרים! ושנראה את מה שטוב שיש יותר מאשר ת מה שריק ואין.

    ובבנין ציון המתחדשת וממשלתה החדשה – אולי ננוחם (או שלא)..

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: