הבית אשר מחריב פּרַס

כאשר קראתי, שפרס ספיר הוענק השנה לספר "הבית אשר נחרב" מאת ראובן נמדר, מיהרתי לקרוא באינטרנט על הספר החדש. כאשר הגעתי אל הספר עצמו, היתה לי דיעה קדומה: מחברו ירד מהארץ ומזה 13 שנים הוא מכהן כמרצה באוניברסיטה בניו יורק ובניו רק דוברי אנגלית. רשאי כל אחד לרדת מן הארץ. אבל הבית אשר נחרבמפעל הפיס, המעניק את פרס ספיר, הוא גוף ציבורי ולכן, צריכות להיות לו אמות מידה ציבוריות במתן פרסים. הענקת פרס לכותב, שירד מן הארץ – הוא כתם על המפעל. זה לא כתם חדש. קשה לשכוח את השערוריה כאשר ועדת פרס ספיר הציעה להעניק אותו לסופר יצחק לאור והנהלת המפעל ביטלה. מעניין, בגלל הפגנה רעשנית מבטלים פרס ספרותי ומי שמבטל איננו ועדת הפרס והשופטים, אלא הנהלת מפעל הגרלות. עצוב. אני כותב זאת בלי להיכנס לשאלה אם יצחק לאור זכאי לקבל פרס או לאו, אלא בגלל התנהגותה הברוטלית של הנהלת מפעל הפיס. באתי אל הספר עם דיעה מוקדמת ואני מציין זאת במפורש. ואז נחתה עלי מכה שניה: התחלתי לקרוא את הספר עצמו. קראתי ונדהמתי. קראתי כבר ספרים רבים על גיבורי-על, שהכל מצליח להם באורח פלא והם משיגים כל מטרה (וכל אשה) בלי מאמץ. אבל הפעם תשפוכת המלים המיותרות עולה על גדותיה והגיבור, פרופסור אנדרו כהן, מככב בספר חסר משמעות. אחרי שהתחלתי לקרוא, עשיתי נסיון: פתחתי את הספר באקראי, באמצעיתו, בפני שני חברים, חובבי ספרות. נתתי להם לקרוא פיסקה אחת, להתרשם. הספיקה קריאה קצרצרה לתגובה אחידה: מאד לא מעריכים את הכתוב. כתבתי לחבר, אלי, את התרשמותי: "פרקים גדושי תיאורים מיותרים. כתיבה בכותרות, לא נוגעת בבני אדם ולא מתארת אותם. הגיבור הוא סטריאוטיפ – יפהפה, חכם, מקדים את כולם, מהפנט אנשים, וסביבו מטומטמים או חדלי אישים – וכל זה כתוב במשפטים ארוכים, ארוכים, ארוכים, שכוללים הרבה מאד פרטים מיותרים. אלי, חברי, סיים את דבריו "אינני  מבין מדוע הספר קיבל פרס. הרי לא יושבים שם מטומטמים"… אפשר לסכם שהספר " הבית אשר נחרב" הוא סימן דרך נוסף לחורבנו של פרס ספרותי. חורבן הבית. כדי להתרשם, אפשר לקרוא את הפרק הראשון באתר:   חוק כשלון חוק הסופרים נכנס לתוקף לפני שנה וכשלונו ברור. אמרתי זאת בחנות הספרים שלנו והמוכרת הגיבה: "הכל פוליטיקה. רוצים כותרת. אף אחד לא חושב עליך". שמתי לב, ששני יוזמי החוק, לימור לבנת וניצן הורוביץ, פרשו מן החיים הפוליטיים. השאירו לנו חוק עלוב ונעלמו. ב-28 באפריל 2013 הבעתי את דעתי על החוק. צדקתי.

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • דויד  On 5 באפריל 2015 at 23:02

    תודה שעזרת לי להבין שדעתי לא נשתבשה ביחס לספר הזה. הרי בכל זאת, זכייה בפרס ספיר איננה עניין של מה בכך. הספר מייגע, הדמויות שטוחות וצפויות מבחינה פסיכולוגית, והכתיבה עצמה בינונית ומעייפת. הקש ששבר את גב הגמל – פסקה אחת בעמ' 128, בה מופיעה המילה "נהדר" בהטיותיה השונות לא פחות משלוש פעמים. זה לא היה עובר בשלום בשום סדנת כתיבה.

  • נורית  On 15 במרץ 2015 at 23:10

    לאור דבריך אחסוך לעצמי את קריאת הספר.
    אנחנו יודעים היטב מה קרה לספרות, למול"ות , לשיפוט ולרמה הכללית.
    לעומת זאת שמחתי לפגוש את הבלוג שלך ולקרוא עוד.
    יופי!

  • אלי, המושיע האקדמי  On 13 במרץ 2015 at 16:36

    ציטטת אותי בפוסט ואוסיף הערותי:
    כתבת מילים כדרבנות.
    הספר חלול, מתהדר לשווא בציטוטים מהקבלה. צילומים מדפי ספר הזוהר מופיעים בו כשהם לא מנומקים ותלושים מהקשר. אין עומק בדמויות ואין תמות משמעותיות.
    הפרקים גדושי תיאורים מיותרים. בקיצור – מייגע בהחלט.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: