לכל מפלגה יש שם , אבל

בעונת הבחירות הקדיש מרצה צעיר באוניברסיטה העברית, ד"ר עמנואל גוטמן (לימים פרופסור), את שיעורו לשמות של המפלגות. אינני בטוח שאזכור את כל הפרטים אחרי חמישים שנה, אבל אוכל להביא את העיקר: בפועל, השמות הפוכים למפלגות האמיתיות.

הוא פתח במפלגה הגדולה ביותר, מפלגת השלטון ללא עוררין – מפא"י. "מפלגת פועלי ארץ ישראל, איננה מייצגת את הפועלים, אלא את המעמד הבינוני" הוא אמר. והזכיר את הבדיחה דאז: מדוע "דבר", עתון פועלי ישראל אינו מודפס בערבית?

מה אומרות לך האותיות?

מה אומרות לך האותיות?

את שמותיהן של המפלגות קבעו זקני העסקנים, המנהיגים – אם תרצו. כך נולדה מפ"ם, מפלגת הפועלים המאוחדת. ד"ר גוטמן חייך בציניות: "המאוחדת? הרי זו מפלגה שהתפלגה"… מיד הזכיר את אחדות העבודה, שגם היא התפלגה. ממפא"י.

באותה תקופה היתה המפלגה הפרוגרסיבית. השם המתאים לה היה בדיוק הפוך: המפלגה השמרנית.

היתה גם מפלגת הציונים הכלליים, שהפכה להיות ליברלית. האם הליברלית היתה באמת ליברלית? למיטב זכרוני, גם היא היתה דווקא שמרנית. זו לא נשארה בחיים זמן רב והצטרפה לתנועת החירות. השלם נהיה גדול מחלקיו ונוצר גח"ל שאחר כך נהיה הליכוד והליברלים נמסו בתוכו.

אינני יכול לזכור ולסקור את כל המפלגות ששרצו בארץ ונעלמו – המרכז החופשי, העולם הזה, הקומוניסטים, ועוד ועוד. בעבר הרחוק היו פעילי המפלגה מחפשים לה שם מתאים. היום, הפעילים מחפשים אנשי יחסי ציבור, רצוי מארצות הברית, ואלה ממציאים לנו שמות. מה הם יודעים על ישראל? אבל הם יודעים על נפש האדם. האדם המאמין.

כעת נוצר המחנה הציוני, שמזכיר את שמם של הציונים כלליים ז"ל. הם שהמציאו את סיסמת "תנו לחיות בארץ הזאת" כנגד מפא"י הנהנתנית. הסיסמא הביאה את המפלגה לשיא כוחה ב-1951. מזכיר במשהו את מחאת האוהלים?

בעבר, שמות המפלגות ייצגו את ההיפך ממצען. מה היום? פרסומאים, כידוע, מקדישים את הכסף למסעי פרסום נגד הכשלונות של לקוחותיהם. את הפשלות ומה שהציבור לא אוהב, צריך לנטרל בעזרת פעולות של מקצועני ההטעיה. כך בוחרים גם שמות למפלגות.

מה יש לנו במבחר היום? במחנה הציוני, יש מועמדים שהציונות שלהם, לפחות, מפוקפקת. על שמה של מפלגתו של יאיר לפיד יש בוודאי חולקים. אין לדעת כרגע מה עתידה של "יש עתיד", שבאה במקומן של מפלגות מרכז, שהופיעו לזמן קצר ונעלמו.

גם "ישראל ביתנו" אינה נושאת עיניה לגדולות. ביתנו? נוכח החקירה המשטרתית, כנראה לא בית גדול.

בית יש גם לנפתלי בנט ובו רשימת משוריינים. העתיד יראה מה מראהו של הבית.

כזכור, היה זה אביגדור ליברמן, שדחף להעלאת אחוז החסימה. התוצאה העיקרית: איחוד המפלגות הערביות ל"הרשימה המשותפת". בקיאים במגזר הערבי מסבירים, שבין המפלגות יש גם מאבקי אגו, אך גם הבדלי השקפה ניכרים. האם הרשימה המאוחדת תדבר בקולות נפרדים? גם זאת נדע בקרוב.

משה כחלון קרא לרשימתו "כולנו" ואני סקרן לראות כמה מכולנו יהיה בעד "כולנו". אין לי ספק שיהיו חולקים על השם הזה.

מרצ היא המפלגה המנומנמת ביותר בישראל. את שמה קיבלה בעבר עם איחוד מפלגות מפ"ם ורצ, את המרץ הפסידה בדרך.

ואחרונה ברשימה שלי: "יחד" של אלי ישי. השם, שאינו חדש לְמפלגה, מעורר ספק אם תוכל לקיים אותו בעתיד.

איזה מין משטרה

משפט פיתגורס מתאר את העבירות במשטרה: מי שמכיר שני ניצבים, מכיר את היתר…

יעקב מלץהמצב הזה לא חדש. אביא סיפור על שופט בית המשפט העליון, יעקב מלץ, שנפטר בן 83 לפני תשע שנים. מעטים יודעים, שהאיש היה קצין משטרה לפני שמונה לשופט מחוזי.

הסיפור מתולדותיו של השופט, אירע לפני כששים שנה. צעירה, שסיימה את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, חיפשה את המשך דרכה המקצועית: האם להתגייס למשטרה או לעבוד במשרד מבקר המדינה. הצעירה הכירה את הקצין מלץ ושאלה לדעתו.

"אם את רוצה להתקדם במשטרה, תצטרכי לעבוד דרך המיטות של הקצינים", אמר.

האשה הצעירה העדיפה לעבוד במשרד מבקר המדינה. זה, כאמור, היה לפני ששים שנה.

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: