"לא קונים טחינה"

את הפוסט הזה לא כתבתי על ערבים. הוא נכתב על יהודים.
באחרונה הגיע אלי פעמיים המייל, הקורא "להחרים את טחינה בראכה". מייל אחד ממרצה באוניברסיטה ובפעם השניה – מעתונאי בכיר. שניהם לא מנוער הטוקבקים.
מגן דוד נאצי על חלון ראווהבהודעת המייל נכתב, בין היתר, כי “טחינה של חברת בארכה יש לה יותר משליש מאחוזי מכירות הטחינה, מקום ראשון בארץ במכירות… אתם יודעים מי הם בעלי החברה? ערבי! הנאמן למורשת עמו"…
הכותבים ממליצים לקנות טחינה מתוצרת יהודית וכך לפגוע ברווחים של בראכה.
"אם 200,000 איש מקבלים את ההודעה ולא קונים טחינה בארכה. תכפילו את זה ב- 15 שקל … זה הפסד של 3 מיליון שקל…
"נמאססססס……. כך עושים נקמה יהודית!
"להעביר הלאה!!!”
קיצרתי את המייל ולא קשה לגגל אל הטקסט המלא. קראתי ומיד צץ בזכרוני טקסט דומה מארץ אחרת: "להחרים את החנות היהודית! כך עושים נקמה גרמנית!"
לי זה הספיק.
סינמטק מזכיר נשכחות
את הסרט קדמת עדן ראיתי ועל גיבורו הטרגי, ג'יימס דין, שמעתי בלי סוף. אבל שכחתי אותו לחלוטין. כששים שנה מאז הייתי בסרט, זה זמן לא מבוטל.

ג'יימס דין בקדמת עדן (ויקיפדיה)

ג'יימס דין בקדמת עדן (ויקיפדיה)

השבוע, הזמין אותי חבר לסינמטק תל אביב לראות את הסרט העתיק הזה. ראיתי והתרשמתי.
הסיפור הוא על האב, שאשתו נטשה אותו עם שני תינוקות והוא מעדיף את הבן ה"טוב" ומתנכר לבן ה"רשע". זה סיפור מעניין של ג'ון סטיינבק, שעובד לקולנוע על ידי איליה קאזאן האגדי והפך לסרט טוב, עם מידה של שמאלץ אמריקני. ראיתי את ג'יימס דין וחזרתי והבנתי מדוע שמו נישא מאז בפי כל. שחקן מרשים, שכל השחקנים (הטובים!) בסרט, מתגמדים לידו. התפעלתי ואני ממליץ למי שלא ראה או ששכח.
בעת ההקרנה, נזכרתי בשתיים או שלוש תמונות היו מוכרות לי – הוכחה שאמנם בימי התיכון ראיתי את קדמת עדן.

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • יורם  On 13 באוקטובר 2014 at 14:58

    "אני כאן, כי שם היו אנשים כמותם" (עמוס קינן) .
    בישראל תשע"ה, מי שאינו שונא ערבים הוא "סמולן", "עוכר ישראל", "השונא את עמו ואת עצמו" – הכל ציטוטים. או כדברי אחד ממכרי, איש נאור לכאורה: "אני שונא שמאלנים, אפילו יותר ממה שאני שונא ערבים".
    יוזמי חרם הטחינה ומפיציו אינם הכבשים השחורות שבעדר, אלא אנשים כמוך וכמוני הם כנראה העשבים השוטים, תרתי משמע.
    יותר ויותר אני חושש שקולך – קול קורא במדבר הוא, אך חשוב מאד שיישמע.

  • aida  On 12 באוקטובר 2014 at 22:19

    הסיפור עם הטחינה מפחיד ומדאיג.

  • יאיר דקל  On 12 באוקטובר 2014 at 17:10

    יש הבדל בין החרמה פוליטית של מוצרי מדינה אחת במדינה אחרת לבין החרמה גזענית בתוך המדינה בין אזרחים לפי עמם/דתם/עדתם. מדינת ישראל טוענת לשוויון בין אזרחים וכדוגמא, משרד המשפטים פנה לאזרחים ערבים להצטרף לשורותיו.
    אבל המציאות שלנו אינה אידילית. אפשר להוסיף, כדוגמא , את בתי הספר החרדים האשכנזים שאינם מקבלים נערות ספרדיות. האם נוכח מציאות לא נעימה, אפשר לעודד גזענות בוטה?
    אשר לחלק השני שאתה מתאר – נכון, לא חשבתי על כך שיישובים ערביים לא מקבלים יהודים ויישובים יהודיים לא אוהבים לקבל ערבים. באחרונה בית המשפט העליון פסק לטובת ועדות-הקבלה ביישובים יהודיים קטנים. כלומר, הבעיה קיימת במישורים שונים וברמות שונות בארץ.
    הייתי רוצה לשפר את המציאות הקיימת, אבל אני מתנגד בתוקף לגזענות קשה, שיש מי שמטיף לה.

  • סם  On 12 באוקטובר 2014 at 14:07

    התגובה הראשונה שלי הייתה כמובן החנות בגרמניה, אבל אז התחילו לעלות בראשי כל מיני אסוציאציות הקשורות בחרמות, שהערבים, כולל האירופים וכו', עושים על התוצרת הישראלית.
    ובמה שקורה בתוך הארץ, הנה סיפור אמיתי. שכנים שלנו, שני אחים מארגנטינה, מנסים למצוא עבודה ולא הולך. יום אחד החליטו לפתוח חנות לפלאפל. מצאו מקום טוב וזול בוואדי ניסנאס בחיפה. ביום הפתיחה באה כל השכונה, ערבים כמעט כולם, וברכו ואכלו ושיבחו. מאותו יום איש לא נכנס אליהם. בני המקום קנו בחנויות של בני עמם! כעבור חודש הם סגרו את המקום ואחד מהאחים חזר לארגנטינה. אחיו אמר לי שהסתדר שם מצוין.
    והנה עוד סיפור אמיתי: ראיון קצר בטלוויזיה על רכישת דירות באזור חיפה. כדאי שתדע שהערבים קונים בכסף טוב. רופא השיניים שלי אמר שצפון מזרח חיפה מוקפת בהתיישבות בדואית – וזה נכון. ראיתי בעיניי! אז הנה הסיפור: יהודי רצה לקנות שטח אדמה ולבנות בית בפאתי הכפר פורדיס מדרום לחיפה. והנה, ריאיינו את אחד הגברים מהכפר והוא אמר, שזה בחיים לא יקרה, ואם היהודי הזה בכל זאת יקנה את הבית, הוא, המרואיין, יהרוג את היהודי ולא אכפת לו לשבת בבית הסוהר אפילו כל ימי חייו. ועכשיו יאיר, תעשה את החשבון שלך – את התגובה האמוציונאלית/תרבותית-מערבית הנכונה כל כך, והמציאות המכוערת.

  • יואל  On 12 באוקטובר 2014 at 9:40

    יאיר, היית ותהייה איש יקר

  • עליזה  On 12 באוקטובר 2014 at 9:39

    מסכימה עמך לחלוטין. אני כועסת על כל המתלהמים והקיצוניים שגורמים נזק גדול לכולנו, וכולנו אזרחים כאן. קראתי אתמול במקרה ידיעה על מתנחלים שהתנכלו (נ.ח.ל – נ.כ.ל). למוסקים ערבים. זה מקומם ביותר, כך גם נושא הטחינה.

  • משה  On 11 באוקטובר 2014 at 23:15

    באמת נעשינו גזענים!

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: