מה שערבי יודע ויהודים לא

אורה היא מורה בתיכון חיפאי. המקצוע שלה: תנ"ך ובין הנושאים שהיא מלמדת: חילול הפרי. היא מסבירה לתלמידיה את המצווה הנידחת הזאת (ויקרא י"ט, כ"ג-כ"ה) וכאשר בעלה, איש עסקים, קנה בית קטן בקריות, החליטה לקיים את המצווה גם בביתה הפרטי. הלכו וקנו שתילים לשתול בגינה וקבעו כי בשלוש השנים הראשונות אסור לאכול מהפירות הערלים. עד אז הפרי נופל על הקרקע ונשאר שם. בשנה הרביעית, אוספים את הפירות ומביאים לכהן בירושלים. "ובכך עשית חילול הפרי. הפכת אותו מקוֹדש לחול", היא הסבירה לי, ערל שכמותי.
המורה לתנ"ך הוסיפה: "כל תוכניות הלימודים משתנות חדשות לבקרים, אבל העניין הזה נשאר.
את חוק השמיטה של קרקעות ביטלו למרות שאת המצווה הזאת מקיימים ('מוכרים' את הקרקע לגוי). מאידך, השאירו בתוכנית הלימודים את השמיטה של כספים, דבר שאף פעם לא קיימו".
כל עץ שהגיע לארבע שנים, קטפו את הפירות ועלו לירושלים וערכו טקס ליד הכותל. "הרגשתי שאני מתחברת ישר לתנ"ך".
העץ הראשון בגינה, היה לימון. "קנינו ענף דק ועלוב והוא גדל לעץ שנתן פרי נהדר. שכנים וחברים, כולם שמו עליו עין וביקשו את הלימונים הנהדרים, ו"אני צרחתי עליהם שלא יגעו. אז אמרו לי: 'נגנוב לך בלילה'…
"בבוא המועד, הוצאתי את הילדים מהגן ונסענו לירושלים. ליד הכותל קראתי את המצווה, סחטתי פרי ושתינו מיץ חמוץ. אמרתי, שיש כל כך הרבה משוגעים בכותל, אז יש עוד משפחה שהשתגעה. מאז, לכל עץ שנטעתי, עשיתי 'תוכנית חומש'. רק בשנה החמישית אוכלים".
שנה אחת, קיימו בבית הספר שלה פרויקט לגמלאים, שילמדו יחד עם תלמידי התיכון. סבא ונכד.
הגיעו אנשים, שלא היתה להם הזדמנות ללמוד תנ"ך. למשל, רופאה בפנסיה. כאשר אורה לימדה את הכיתה המעורבת על חילול הפרי, אמרה לפתע הרופאה: "כשאני באתי לארץ, לפני הרבה שנים, אמרו לנו שאסור לגעת בפירות בשלוש שנים ראשונות, כי העץ עדיין צעיר והוא נותן את כל כוחותיו לפרי. אם קוטפים פירות, העץ נותן עוד פרי ונחלש. פשוט, צריך להניח לפירות הראשונים, כדי שהעץ יתחזק ובשנה הרביעית כבר אפשר לקטוף".
"שתינו הופתענו. אני הבאתי את הצד הדתי והיא את הצד החקלאי", אמרה אורה.
לפני חודשים ספורים, אחרי שהמשפחה התרחבה, עברו לבית אחר וסיפור הגינה חזר. הלכה אורה לשוטט בין משתלות וחיפשה עצים בני שלוש, שנותנים פרי. "תגידו את האמת, כי זה הולך לירושלים", אמרה ובכל משתלה הביטו בה בתמיהה ולא ידעו במה מדובר. אורה היתה לחוצה, כי השנה שנת שמיטה והיא – שאיננה דתיה – ביקשה להספיק לטעת לפני ראש השנה.
חיפשה חיפשה ומצאה משתלה, שבה גנן שמדבר עברית מעולה במבטא שורשי. לא עם חי"ת ועי"ן, אבל שפתו ברורה. "אני מדברת איתו על השמיטה והוא משיב בהלכות שמיטה, חבל על הזמן. ידע הכל. ואז אמרתי לו שחשוב לי, שהעצים יהיו בני שלוש בגלל מצוות חילול הפרי. להפתעתי הוא ידע את זה".
משהו במבטא שלו נשמע שהוא ירושלמי אסלי או שהוא ערבי. שאלתי מה שמו, והוא אמר: פאהד.
כשמכרנו את הבית הקודם, לאדם דתי הוא לא ידע על מה אני מדברת. עורך הדין שלנו,שהכין את חוזה המכירה , גם הוא לא ידע. פאהד, דווקא כן.

אומץ או טפשות

יכולת לפרסם כאשר הרבה מנויים נוטשים את הארץ

מתפרסם כאשר מנויים נוטשים

הופתעתי לראות במוסף גלריה של הארץ (28.9.201499) את הקריקטורה היומית מתוך דה מרקר. צריך העזה לפרסם קריקטורה כזאת בעתון, שמנויים רבים עוזבים אותו (כולל אני).

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • corinnahasofferett  On 3 באוקטובר 2014 at 7:45

    מפליא, מופלא. ועוד יותר מפליא אותי איך זה שאיני מצליחה להכנס ל’רשימות’. יש לך קישור או שהמקום נסגר ולא ידעתי?
    גמר חתימה טובה ושנת שמחות לך.

  • בועז  On 30 בספטמבר 2014 at 5:54

    הסיבה לעניות דעתי לכך שאנשים דתיים לא הכירו את המושג "חילול הפרי" הוא כי הביטוי שמשמש חתאור המצווה הוא "נטע רבעי" לפחות כך היה בישיבה בה אני למדתי וגם ויקיפדיה מסכימה איתי. מעניין לשמוע מהמורה מהיכן הביטוי "חילול הפרי" לדעתי מדובר בשיבוש של המושג "הילול" שהרי הפסוק העוסק בנטע רבעי אומר " וְכִי תָבאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לא יֵאָכֵל; וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קדֶשׁ הִלּוּלִים לַאדני"

    • יאיר דקל  On 30 בספטמבר 2014 at 19:59

      בועז, לא אתחרה איתך בידע תורני. אני יכול לספר מה שלמדתי לפני שנים רבות מאד ואני מסתמך על זכרוני. פרי העץ מקודש עד שנתו הרביעית ואז נעשה החילול – הפיכתו לחול, חילון.
      בעבר, שמעתי את הביטוי חילול העץ ואני מבין שהביטוי הנכון הוא חילול הפרי.
      תודה על הערתך.

  • זיגפריד  On 29 בספטמבר 2014 at 14:09

    מדהים כמה זריזים אותם אלה שאינם קוראים את הארץ, שהרי הפסיקו את המינוי, להגיב על כתבות או קריקטורות אותם כנראה לא ראו.

    • יאיר דקל  On 29 בספטמבר 2014 at 14:28

      זיגפריד, תודה על הערתך.
      יש לי ידידים שממהרים לעדכן אותי בעניינים יומיומיים מסויימים.
      אני מקווה שהקטע מצא חן בעיניך. אם לא – אנסה קטע אחר בפוסט הבא.
      שנה טובה.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: