בימים אלה

השבוע, הייתי בחנות איקיאה בראשון לציון. כשנכנסתי, שמתי לב שבשורת הקופאיות היו מעט לקוחות. פחות מאשר זכרתי מביקורים קודמים בחנות. גם בתוך החנות הצפיפות נראתה לי פחותה. אין פלא, בימים אלה.
הגענו למסעדת החנות לארוחת ערב משפחתית ובעיצומה של הלעיסה, הופתענו לראות את עובדי המטבח והדלפקים ממהרים החוצה. התמיהה נפתרה כשרמקול החנות קרא ללקוחות לצאת למרחב המוגן ועובדי החנות הזעיקו אותנו לצאת.
התרשמתי מן היציאה השקטה והמסודרת אל המסדרונות ולמטה. ניגוד מוחלט לאופי הרעשן וההיסטרי שלנו. כשהעפתי מבט לאחור, ראיתי מסעדה ריקה מעובדים ולקוחות. רק משפחה אחת ישבה סביב שולחן והמשיכה בשיגרה. גם זה בניגוד מוחלט לאופי הישראלי.

הארץ – סוף הארץ לוגו
את עתון הארץ אני קורא ארבעים שנה ויותר. אולי חמישים. אינני שלם עם הדיעות שהעתון מעודד, אבל יש בו חלקים שונים ומגוונים. מכיוון שאני חסיד אדוק של חופש הביטוי, המאמרים שאינם נעימים לעיני, נכללים בקטגוריה של החופש. בית המשפט העליון קבע את הגבול בין דיעות מעצבנות ובין הסתה ואני מכבד מאד פסיקה (קשה) זו.
את מאמריו של גדעון לוי אני קורא לעתים. לא תמיד. הם קשים לעיכול. כך, פספסתי את המאמר הרעים לטיס, שזכה לקיתונות של ביקורת ציבורית. לא רק מצד טוקבקיסטים מגעילים, אלא גם על ידי אישי ציבור, שדעתם מיושבת. המאמר הגיע אלי רק אמש בדוא"ל. קראתי ונדהמתי. "הם יושבים בקוק־פיט ולוחצים על כפתורים וג'וי־סטיקים, משחק מלחמה. גוזרי חיים ומוות"… וכן הלאה וכן הלאה.
היום התקשרתי להארץ והודעתי: אני מפסיק את המנוי.
אני רוצה להדגיש, שגדעון לוי רשאי להחזיק בדעותיו. גדעון לוי רשאי לפרסם את דיעותיו. אני אינני חייב לקרוא אותן וגם אינני חייב לשלם בעד פרסומן.

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • דודי  On 29 בספטמבר 2014 at 15:32

    לדעתי, מאמרי הדעה אינם בהכרח החלק המרכזי בעיתון ואני מפקפק בהשפעתם על הקוראים. יש הרבה יותר משקל לחלק העיתונאי-עובדתי, ומידת ההטייה שלו.

    לפני מספר חודשים התפרסמה כותרת ראשית שזעקה: "רוב הציבור הישראלי בעד אפרטהייד". הכותב היה גדעון לוי, והוא הסתמך על סקר שבו אמרו רוב הישראלים כי אם יסופחו השטחים, הם יתנגדו למתן זכות הצבעה לתושבים הפלסטינים. ואולם באותו סקר גם אמרו רוב הנשאלים שהם מתגדים לסיפוח השטחים! (והרוב התנגד לשלילת זכויותיהם של ערביי ישראל). כלומר הכותרת שקרית בעליל. הרוב דווקא לא בעד אפרטהייד.

    לדעתי, הטעיה כזו חמורה בהרבה ממאמר דעה לכאן או לשם.

  • שמעון מהצפון  On 23 ביולי 2014 at 14:49

    מסכים
    אבל עדיין יש לי שאלה… עד היום אתה לא הרגשת שהרעילו אותך בשטיפת מוח ???
    תאר לעצמך שהיית אוכל כל יום במסעדה, ומגלה שכמה עובדים מרעילים את האוכל
    (בין אם בחומר מוגדר, או "ביציאות" האישיות שלהם..היו דברים מעולם אפילו במסעדות מפורסמות בחיפה)
    איך היית מרגיש , אם הבנת ששילמת על זה שנים ?
    ונזכרת שהיו לך ולילדייך לפעמים כאבי בטן….??????.
    שמעון

    • יאיר דקל  On 23 ביולי 2014 at 14:51

      שמעון, לא מקובל עלי הניסוח שלך. זו לא דרך של דיון.

  • יאיר דקל  On 23 ביולי 2014 at 9:14

    לעילם, תודה.
    תרצה, לא זה המקום לערוך דיון מקיף על הארץ ועל העתונות בארץ. המאמר של גדעון לוי הגיע לשפל, שבשבילי הוא בלתי נסבל ועל כך הגבתי.

  • תרצה הכטר  On 23 ביולי 2014 at 7:46

    גם אם הגישה הפובליציסטית של עיתון הארץ אינה לרוחי, וגדעון לוי עובר לעתים את סף הסיבולת שלי, אמשיך במנוי. מדוע? כי עיתון איננו רק דעות. עיתון זה מאמרי מערכת, וידיעות פחות או יותר אובייקטיביות ונייטרליות. עיתון זה מאמרים שאינם קשורים רק באקטואליה ובכלל – הארץ זה הרע במיעוטו מבין המדיה הכתובים.
    רבים וטובים מבין הבלוגרים שאני קוראת אותם קטלו את הארץ בשל דעה זו או אחרת והמשיכו לקטול לאורך זמן. משמע שעבור רבים, ההתכתשות עם במה זאת דווקא תורמת לשיח הציבורי.

  • עילם קלוטס  On 23 ביולי 2014 at 0:07

    מופלא! העמדה הכי עיניינית ומנומקת בסוגיה הנ״ל

  • יפה עמנואל בנימיני  On 22 ביולי 2014 at 21:46

    יאיר, יישר כוח! לא צריך לממן רעל ממית מורל, ואת סוכריית "ספרים" אפשר להשיג במקומות אחרים.

  • rafimann  On 22 ביולי 2014 at 21:29

    יאיר היקר, אני חולק עליך. גם אם גדעון לוי מרגיז, עדיין הארץ הוא קרן האור היחידה בעיתונות המודפסת בישראל, בנושאי הסיקור, בדרך הטיפול ועוד. איפה יש לך למשל מתחרים למוספים כמו ספרים וספרות ותרבות, היכן תמצא טיפול מעמיק בנושאי חינוך, רווחה ועוד? קיבלתי לאחרונה הודעה שהם מעלים את מחיר המינוי ואני משלם יותר כמעט בתחושת שליחות לשמור אותו בחיים.
    בידידות, רפי

    • יאיר דקל  On 22 ביולי 2014 at 22:35

      רפי, אחרי כחמישים שנה של מנוי על הארץ, אני יודע להעריך את האיכויות שבעתון וגם את המגרעות שבו. הגישה הפובליציסטית של העתון וגם עריכת החדשות עברו את הסף שיכולתי לשאת.
      בשבילי, בהפסקת המנוי לא היתה רק מחאה, אלא גם ויתור אישי על החלקים החשובים בעתון.

  • benziv  On 22 ביולי 2014 at 21:22

    אני קוראת את הארץ עכשיו רק בסופי שבוע ומתלבטת אם להמשיך גם בזה. את גדעון לוי אני לא קוראת ולצערי גם רבים אחרים…

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: