הלכו לה דמי האבטלה

את בינה אני מכיר כמוכרת בקניון. השבוע פגשתי אותה במעברי הקניון והיא תפסה אותי ופנתה, כמעט בבכי, לעזרה: "קבלתי מכתב מהביטוח הלאומי שלא מגיע לי כסף. אני לא מבינה, תסביר לי בבקשה", והוציאה מתיקה מעטפה.
הסתכלתי במכתב והיא המשיכה והסבירה: פרנסתה, כידוע לי, היתה בחנות כלבו. ב-6 במארס פוטרה מהעבודה ומיד פנתה לביטוח לאומי לקבל קצבת אבטלה. המכתב, שהראתה לי, היה התשובה: אפס שקלים! ביטוח לאומי סמל 2
כדי להבין, התאמצתי קצת, כי הניסוחים של המוסד לביטוח הלאומי אינם ברורים למי שאיננו עורך דין, אבל אחרי קריאה בעמוד הראשון וסקירת העמוד השני ועיון בכוכביות, הבנתי.
סעיף ראשון עם כוכבית: דמי אבטלה משולמים מן החודש הראשון שלאחר הפסקת העבודה. כלומר, במקרה של בינה – מאפריל. אבל דמי האבטלה משולמים אחרי חמישה הימים הראשונים ברבעון. כלומר, מן ה-6 באפריל. ויש גם סעיף שני, עם שתי כוכביות: "מכיוון שפרשת מרצון, אינך זכאית לדמי אבטלה". וסוף השורה, הסיכום – אפס שקלים דמי אבטלה.
"אבל אני פוטרתי", זעקה האשה. "נסעתי למשרד של הביטוח הלאומי והבאתי להם את מכתב הפיטורים".
למכר שלי, מובטל ותיק, היה נסיון מר. גם במקרה שלו הביטוח הלאומי טעה ולקח להם ארבעה חודשים של בדיקות ודרישות עד שקיבל את המגיע לו. רטרואקטיבית, אבל אחרי ארבעה חודשים, שבהם הסתובב בלי פרנסה. אדם שעד פיטוריו קיבל משכורת מינימום!
"אני צריכה לנסוע שוב למשרד של הביטוח הלאומי, לדבר איתם" – המשיכה בינה.
יכולתי לעצור ולעזור: "לא צריך לנסוע, יש פקס וטלפון". לקחתי את המכתב שקיבלה מן הביטוח הלאומי והוספתי את הערותיי ושיגרתי. אני מניח, שתשובה תגיע אי שם. בינתיים, אין דמי אבטלה.
כאשר עיינתי במכתב הסטנדרטי, חשבתי על הממונה על כח האדם ברשת החנויות, שפיטר את המוכרת הזוטרה, אך מבוגרת. אילו הקדים את הפיטורים בששה ימים, היתה אמורה לקבל דמי אבטלה גם בעד החודש הראשון. מכיוון שפוטרה ב-6 במארס, הפסידה זכות לדמי אבטלה בעד שלושה שבועות ויותר! סתם אי התחשבות של מנהל כח אדם, חשבתי ולא ידעתי אל מי להפנות את כעסי.
באותו בוקר נסעתי לפגישה בנתניה וברדיו שמעתי את גבי גזית מדבר על מנהל חברת הביטוח הפניקס, אייל לפידות. האיש, שדירקטוריון החברה הציע לו 41 מיליון ש"ח וחצי מיליון לארבע השנים הקרובות. 41.5 מיליון!!! האם אייל לפידות חשב כמה משכורת מקבלת מזכירתו? – המשיך גבי גזית. האם הוא יודע כמה מקבל השוער בכניסה למשרדי חברת הפניקס, שתפקידו למנוע מאנשים להיכנס למשרדו של אייל לפידות?
ומי הבעלים של חברת הפניקס? יצחק תשובה. האיש, שגילח מיליונים מכספי פנסיה של חוסכים. אנשים כמו בינה שפגשתי באותו בוקר בקניון.
אם היא תעבוד מאות שנים, לא תגיע לסכומים שאייל לפידות יקבל בארבע שנים.
הערה: המפקחת על הביטוח עצרה את התשלום למנכ"ל הפניקס. בינתיים.
לשבוע הספר: בין עתונות וספרות
הערה ערב שבוע הספר. הבלוג שלי מתקרב ל-400 פוסטים, ואני נדהם מן ההיקף של הפוסט הצנום שהתחלתי לפני שש שנים. לא ציפיתי ולא פיללתי למה שבא.
ידידים טובים, שהם קוראים נאמנים, הציעו לי להוציא לאור מבחר פוסטים בספר. איני נוטה לכך.
ספר, בעיני, זה לא רק קובץ עמודים מודפסים בכריכה. ספר, בעיני, זה ספרות, ובלוג, בעיני, הוא עתונות ואני אינני סופר, אלא עתונאי-פנסיונר.מדרגות לשעת חירום
נכון, עתונאי, סופר ומשורר עוסקים במלאכת המלים אך לא דומה התחום האחד לשני. היום, כשההדפסה קלה והמקלדת עומדת לרשות כל אחד, נמכרים ספרים ארבעה במאה (ורובם לא שווים גם את זה). זה לא הופך אותם לספרות.
דוגמא טובה מספק מיקי קאופמן, בעל משרד פרסום בעברו ומספר מוכשר גם היום. הוא ליקט בספרון "מדרגות לשעת חירום", שיצא עכשיו לאור, את הסיפורים שסיפר בקול ישראל. קל לקריאה, נעים ומשעשע. זה בלוג. זה לא ספרות.
יש שבוע, עדיין יהיה ספר?
שבוע הספר חוזר עלינו לטובה, וזאת הזדמנות להזכיר פוסט שכתבתי באפריל 2013 וכותרתו לא הסופרים ירוויחו. הנסיון הקצר הוכיח שחוק הספר לא תרם לרווחת הסופרים, אבל הוסיף למשבר בענף הספרים. כדאי לשקול מחדש את החוק, שלא קיים את מטרתו.

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • מיקי  On 15 ביוני 2014 at 15:20

    בעניין חוק הספרים – צדקת מאד. כתבת את הפוסט כשהדיעה הכללית היתה בעד החוק ואתה היית נגד.

  • benziv  On 11 ביוני 2014 at 7:10

    לפני זמן קצר שוחחתי עם אישה חכמה, משוררת, על כן או לא להוציא ספר. דעתה הנחרצת הייתה שכן. והיו לה הרבה סיבות, אני דווקא הייתי בצד שלך כמי שהוציאה ספר אחד. אבל עכשיו, דווקא עכשיו וכקוראת של הבלוג שלך, אני חושבת שכן, יש טעם בהוצאת ספר כשלך. ולא צריך להיות סופר כדי לכתוב ספר. בעיני, דווקא הסיפור הראשון שלך בפוסט הנוכחי, אומר לי שהפכת להיות עמותה של איש אחד, שמסתובב ורואה, עוזר אם אפשר מיידית, או כותב ומתריע, או כותב ומפאר. אני חושבת שיש מקום למבט המיוחד שלך על החברה שנהיינו.

    נדמה לי שזאת התגובה הכי ארוכה שכתבתי לך, לא?

  • nachum  On 10 ביוני 2014 at 10:23

    "אני צריכה לנסוע שוב למשרד הפנים, לדבר איתם" her mistake?

  • יאיר דקל  On 10 ביוני 2014 at 8:55

    תרצה, תודה. אחשוב על זה…

  • תרצה הכטר  On 10 ביוני 2014 at 7:48

    יכול לצאת לך ספר מקסים. נשמח לשמוע כשתחליט ללכת על זה.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: