מה השעון שלך אומר

לפני שלושים שנה קנו לי שעון. למען הדיוק, לפני שלושים ושלוש שנים. יקר לי השעון ותיקנתי אותו מספר פעמים כדי שאוכל להמשיך לענוד אותו על היד. מזכרת.
בשבוע שעבר נכנסתי לשען עם בעיה. הוא הסתכל בשעון, הסתכל בי ובחיוך עצוב אמר: אין ברירה. כדאי שתקנה אחר.
הלכתי כעוס גם עצוב.
בביקור בקניון עמדתי לפני חלון ראווה עמוס שעונים, מבחר של יוקרתיים יותר ופחות וגם יקרים יותר ופחות. התבוננתי, סקרתי, ראיתי וגיליתי שמוצא חן בעיני שעון דומה לזה שעדיין משרת אותי. שעון פשוט בצבע כסף. כמו המתנה שקנו לי. נזכרתי בספר על שעונים והרהור התגנב ללבי: ידעו נותני המתנה את נפשו של המקבל. הם קנו את השעון שבדיוק מתאים לי.
שעונים
הספר שנזכרתי בו הוא "לקרוא בשעון" מאת שחר נבות, שכותרת המשנה שלו "שעונים אומרים הכל על אנשים, גם עליך".
באותו יום הזדמנתי לבנק, ישבתי מול אילנית המצויינת ופטפטנו על דא ועל הא עד שנגיע לבעיית הכסף. הסתכלתי על השעון שעל ידה, צבעו זהב, הרצועה מזהב והרבה כפתורים ללחוץ פה ושם כדי להפעילו. נוכח זכרונותיי מן הקניון ומן הספר, הערתי לפתע: "יש לך שעון מעניין". הסתכלה בשעונה וחייכה אלי את חיוכה המיוחד והתגובה הלא מפתיעה היתה: "כן, השעון זה אני".
אז סיפרתי לה על הספר, שעליו אני כותב כאן, שהופיע בהוצאת יסוד.
שחר נבות, מאייר, קריקטוריסט ואמן קומיקס גילה את השעונים כאשר שירת בצבא. כולם לבשו מדים ונבדלו בשעון היד. שחר גילה, שהשעונים מייצגים. אחרי השירות הצבאי המשיך להסתכל בשעונים ולאפיין את בעליהם ומצא שהשעון הוא פריט לא אופנתי. אם הבגדים, הנעליים והתספורת משתנים לפני העונה ולפי החברה, הרי השעון הוא חפץ אינדיווידואליסטי. כל אחד בוחר כרצונו וכל אחד יכול להסתכל ולאבחן את בן שיחו. גודל השעון, למשל, יכול להראות את ההערכה העצמית של בעליו. שעון גדול יכול להיות של נותני ההוראות ושעון קטן – של מקבלי ההוראות. אבל לא רק הגודל קובע. אם מתקרבים אל היד, אפשר להציץ בספרות שעל השעון ומסתבר שהן (והיעדרן) מצביעות על רמת התחכום של נושאו.
עד שקראתי את הספר של שחר נבות, לא הקדשתי תשומת לב לשעונים. עכשיו אני מסתכל גם על הצבע. מסתבר שיש הבדלי אופי בין עונדי שעונים צהובים, כחולים ואדומים וכמובן שעונים בצבע כסף, אפור או זהב. הוא סוקר את שעוניהם של גבי אשכנזי ("עונד את 'מלך' שעוני הלוחם"), סטנלי פישר בריצת בוקר על שפת הים ("כשבידו האחת כרטיס אשראי זהוב ועל ידו השניה, לא ייאמן, שעון מחשבון פלסטי פשוט וצנוע כאחרון האזרחים"), אוסמה בין לאדן ענד שעון פלסטי דיגיטלי מתוצרת קסיו ("שעון העולה פרוטות") ויש בישראל גם שעון איסלמי שמראה… את הכיוון למכה.
הראה לי בעבר ידידי, חיים טל, את שעונו החדש. "זה ברייטלינג", אמר. זמן קצר קודם לכן פורסם באתרי הרכילות ששר הבטחון, אהוד ברק, משתבח בשעון ברייטלינג שמחירו אלפי שקלים. לא נראה לי שחיים יכול להרשות לעצמו הוצאה כזאת ועשיתי פרצוף שואל. "קניתי את זה בהונג קונג בעשרים דולר. זה חיקוי, מאד דומה למקור" – אמר.
אינני יכול לעסוק בפוסט קצר זה בפרטי הפרטים ששחר נבות סוקר ומפרט לגבי השעונים. אבל קצת חבל לי שהפרק על אלה שאינם עונדים שעון הופך להיות הפרק הגדול ביותר בספר – יותר ויותר אנשים הולכים בלי שעון יד. הסמארטפון פותר את הבעיה…
אמירה
"את יקרה לי", אמר האיש לווטרינרית אחרי שטיפלה בכלבתו…

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • Moshe R  On 24 באוגוסט 2013 at 22:40

    מה מלמד השעון השמאלי בתמונה? השעון הדיגיטלי הפונקציונאלי והזול?

    משה

    שעונים

    • יאיר דקל  On 25 באוגוסט 2013 at 7:13

      אינני יודע מה אומר השעון הפונקציונלי הזול שמשמאל… אבל ברור לי שנושאו שונה מבעל השעון הפונקציונלי הזול שמימין

  • יאיר דקל  On 24 באוגוסט 2013 at 20:15

    תרצה, אני מצטט את שחר: "בעיניי זה כלי אדיר.
    אגב- נכון שהיום פחות אנשים הולכים כל הזמן עם שעון אבל עדיין אוכלוסיית עונדי השעון גדולה מאוד. יש אומרים אפילו שהשעונים עושים קמבק".
    גם לדעתי, בחירת השעון היא אינדיוידואלית ושעון עם כפתורים מייצג את בעליו כמו ששעון אפרורי מייצג את בעליו הרבה יותר מאשר בגדים אופנתיים.

  • יאיר דקל  On 24 באוגוסט 2013 at 15:58

    תרצה, נכון, שחר נבות מעיר ומסביר בעקבות תיאוריות פסיכולוגיות. הוא מדגיש שהאופנה משפיעה – אם לא שלטת – בלבוש, אבל לדעתו – בשעונים לא. לכן, בשעון יש בחירה אישית.
    אני לא יכול מכיר את תורתו מספיק כדי להגיד שהוא צודק, אבל נתקלתי בלא מעט מקרים שה"איבחון השעוני" היה מדוייק.
    אשר לסיפורים, תודה. אני משתדל.

    • Tirza Hechter  On 24 באוגוסט 2013 at 19:42

      גם כשצעירים עונדים שעונים ענקיים עם כפתורים מכל צד וכו' – מדובר בבחירה אישית? או שמא, באופנה? נבות מתייחס לזה כבחירה אישית?

  • Tirza Hechter  On 24 באוגוסט 2013 at 15:32

    יאיר, אתה מיטיב לספר סיפור.
    שחר נבות מתבסס על תיאוריות פסיכולוגיות. אבל העניין עם השעון ומה הוא אומר עלינו אמור בעצם לגבי כל פריט לבוש ושייך לקטגוריה של השפה הבלתי מילולית שלנו אני לא מחדשת לך בוודאי בעניין הזה אבל הוספתי אותה בעקבות ההערה שלך בפסקה האחרונה של הרשימה .. על אלה שאינם עונדים שעון.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: