דוד שראה מיכלאנג'לו

באחרונה עסקתי פעמיים בדוד המלך, בשני פוסטים בבלוג הזה: האחד על ספרו של שׂטפן היים והשני פוסט אורח באותו נושא מאת ידידי, שמעיה קידר – המשך לביקורת על דוד המלך. כאשר הדברים נכתבו, כבר ידעתי שאני יוצא למפגש משפחתי באומבריה, איטליה, אבל באותו מועד לא חשבתי על פגישה מחודשת עם דוד המלך, האחד, היחיד והאלמותי – פסל דוד מאת מיכלאנג'לו, המוצג באקדמיה בפירנצה.
ראיתי את תמונת הפסל הזה עשרות פעמים באלבומים, בספרים, בדוא"לים המתרוצצים ברשת ולכאורה שׂבעה העין מראות. הפעם הקודמת, שראיתי את המקור במלוא גדולתו באולם האקדמיה, היתה לפני 34 שנים. בתי טרחה לבדוק את החשבון.
דוד ראש

זכרתי את ההתפעלות שלי  כאשר עמדתי למרגלות הפסל הענק והתרגשתי. אני זוכר היטב שיצאנו מאולמות האקדמיה המיוחדים אל כיכר העיר וראינו את ההעתק המדוייק של הפסל, שפרנסי העיר הציבו במקום שבו מיכלאנג'לו העמיד אותו ולפני שחטפו אותו אל האולם. לא דמה ההעתק למקור, למרות שהוא העתק מדוייק. אולי משום שהיונים נלחמו על פיסת פסל כדי להטיל שם את פרשן. אולי משום שבפסל של מיכלאנג'לו יש קסם שאינני יכול לפענח.
הרהרתי, האמנם, במלאות השנים ואחרי עבור הזמן, עדיין אתפעל?
כאשר נכנסנו אל האולם הארוך, רצוף התמונות והפסלים, ראינו מרחוק את הפסל ניצב במלוא הודו בירכתיים, על כן גבוה, מואר ומביט עלינו מגבוה. לקח זמן והייתי צריך להתקרב, כדי לחזור אל התדהמה. אל הנשימה הנעתקת. הקסם לא פג.
באולם מוצבים פסלים אחדים של מיכלאנג'לו, שטרם הושלמו. כל אחד מהם כמו הכנה לפסל הגדול. העוצמה של יציאת דמות האדם מן האבן והכוח של הפסלים עצמם, עצרו אותי בזה אחר זה לפני שהגעתי אל דוד. יש הרבה אנשים באולם, אבל איש לא מסתיר, איש לא מפריע, ואיש גם לא מדבר.
ארבעה כסאות ושני ספסלים ניצבים אל מול הפסל וישבתי על אחד מהם שעה ארוכה. קשה לחדול מן הקסם. זה הפסל עצמו. לא צילום, לא תמונה, לא העתק.
אני רוצה לחזור לשם.

השלמות מויקיפדיה: הפסל "דָּוִד" נוצר בין השנים 1501-1504 על ידי מיכלאנג'לו בואונרוטי, ודוד נראה יוצא לקראת גוליית ובידו קלע. הפסל נוצר בתקופת שלטונם של בני בית מדיצ'י כסמל לעצמאותה של העיר פירנצה.
מיכלאנג'לו ראה את פיסול האדם כצורה העליונה של האמנות, בכך שהיא מחקה את יצירת הבורא. הפסל המושלם נמצא בתוך האבן וכל שעל הפַּסָל לעשות הוא לשחרר את הפֶּסֶל הכלוא בשיש. דוגמאות לכך יש בארבעה או חמישה פסלים באותו אולם, שבהם הסלע עדיין ניצב והפסלים הושלמו רק בחלקם. הם כמו יוצאים מן האבן.
גובה הפסל דוד 517 ס"מ. הפרופורציות אינן מדויקות במכוון: הראש והכתפיים גדולים באופן יחסי מאשר יתר חלקי הגוף. הכוונה הייתה, שהצופה יוכל לראות את חלקו העליון של הפסל באותו גודל יחסי כפי שנראה חלקו התחתון.
אני ראיתי שמישהו הדביק פלסטר על עקבו השמאלי של דוד ובווידיפדיה מצאתי שפעמיים פגעו ונדלים בפסל: הראשונה הייתה בסביבות 1510, כאשר שברו את ידו השמאלית. הפעם השנייה הייתה ב-1991 כאשר ונדליסט שבר את הבוהן ברגל השמאלית. בווידיפדיה לא מצאתי הסבר לפגימה בעקב. 

לקצר את התור
כאשר הגענו, כל המשפחה, אל האקדמיה, היה יום חם ופירנצה הזיעה בשמש הקיץ. עשרות אנשים השתרכו בתור הארוך על פני הסמטאות. הצטרפנו לאחרונים ובידינו כרטיסים שנקנו מראש באינטרנט. מיד התייצבו מולנו שתי נציגות בחולצות צהובות והציעו כרטיסי-קיצור-תור.
הן ביקשו 20 יורו לאדם, כדי להעביר אותנו לאל-תור. הכרטיס המקורי עלה 11 יורו לאדם.
לעמוד בתור הלוהט או לעבור לצל – זאת השאלה.

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: