בורקס של הרבנות

בורקס גבינה שבלולי

בורקס גבינה שבלולי

יום קיץ חם היה וישבנו שלושה כבדי משקל בבית קפה לואיז על הכרמל. בריזה צחה קיררה את האוויר אבל לא את האווירה. לא, זאת לא הארוחה שהטרידה, אלא האוכל. יותר נכון, הרבנות הראשית וההחלטה שלה להעניק צורה קבועה לבורקס.
פתאום, אחרי הקפה, התעורר הוויכוח. "הרבנות החליטה לקבוע לנו צורה לבורקס!" – נצטווח אחד, שתמיד הוא רגוע. השני, התעורר ממנוחת הצהריים ב"למה מכריחים אותי לאכול דווקא ככה?"
"אתם צווחים, כי זאת הרבנות שהמליצה על צורה לבורקס. מה איכפת לכם אם יאפו לכם עגולים או מרובעים?" – שאלתי. "הרי כל הזעקה שלכם מכיוון שהרבנות קבעה משהו. הרבנות קבעה – צועקים, גם אם זה כלל לא מעיק או מציק. אילו היה גוף אחר קובע, נגיד, משרד התעשיה או איך קוראים לו, בוודאי לא היה איכפת לכם. הרי הם לא מתערבים בטעם".
הנימוק לא כל כך הועיל והמלה "רבנות" המשיכה להסעיר את ידידי והם לא אבו להירגע.
אז שלפתי את נשק יום הדין: "אתם יודעים איזה צורה יש לקרואסנים שאתם אוכלים? הרי לדניש יש צורה של שבלול, לשוקולד צורת ריבוע וצורה שונה לקרואסן שקדים". לפתע השתררה שתיקה ליד השולחן. שני חבריי, ישבני בתי קפה קבועים, לא ידעו.
הזמנתי את המלצר להביא קרואסן שוקולד והוא הביאו לשולחן וצורתו מרובעת. כך יודעים הלקקנים להבדיל בטעמים, ולא רק בארץ ולא מטעמי כשרות.
היתה דממה ליד השולחן והבעת פניהם של חבריי כעוסה. לא מוכנים להפסיד בוויכוח.
הלכתי לחפש את האסמכתא ומצאתי ב-ynet, שהרב חגי בר-גיורא ממחלקת הכשרות סיפר כי התקבלה תלונה מאנשים שנפשו במלון בצפון הארץ, שלאחר ארוחה בשרית אכלו בורקס גבינה משום שעל פי צורתו סברו כי הוא פרווה. הרב בר גיורא ציין כי הסכנה היא לא רק דתית-הלכתית אלא גם בריאותית, כאשר אנשים הרגישים למוצרי חלב עלולים לאכול בטעות בורקס גבינה.
חשבתי לעצמי, אולי כדאי לחייב את המעוניינים לשאול ואין צורך לחייב את כל הציבור. אבל לי לא איכפת מה צורת המאפים.
שיחת רחוב
אורבייטו, כמו הערים העתיקות באומבריה, איטליה, מצטיינת ברחובות צרים. כאשר העמדנו את המכונית להוריד את המזוודות אל הצימר, היא תפסה את מלוא הרחוב. בקושי נשאר מעבר להולך רגל. מדרכות, כמובן, אין.
שמענו שיחה בין שתי נשים וכאשר הרמנו את הראש, ראינו ששתיהן עומדות בחלונות זו מול זו ומדברות. אנחנו המשכנו במעשינו וכאשר הרמנו את הראש בשנית, עדיין שמענו את השיחה, אבל את הנשים לא ראינו. הן נכנסו לדירות ודיברו בלי להביט זו בזו.
אחרי זמן מה, יצאה שכנה אחרת אל הרחוב ונכנסה לשיחתן כשהיא מטאטאה את המדרכה וכלל לא מרימה את הראש. היא ידעה איך הן מדברות. זה עורר סקרנות ונשארנו לעמוד ברחוב. אל הסמטה יצא שכן נוסף, קשיש שעון על מקל, שמע ונכנס לשיחה עם שלושתן.
הארבעה דיברו על ענייני דיומא. אבל באיטלקית…

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • יאיר דקל  On 17 ביולי 2013 at 12:45

    אביבית,
    צר לי שאת מחפשת דווקא קונדיטוריה לא כשרה. זאת נראית לי הקיצוניות המנוגדת לזאת של החרדים וכמו כל קיצוניות, היא מיותרת.

  • יאיר דקל  On 16 ביולי 2013 at 7:46

    הבהרת את עמדתך, ויפה עשית. עכשיו אתה יכול להזדהות.

  • יאיר דקל  On 15 ביולי 2013 at 23:20

    זומבלולה, על הכינוי שבחרת, לא אגיב. אבל התמונה – מלאכת מחשבת!
    הטיעון שלך שעוסקים בעניין שולי כדרך ליצור "איש קש" הוא טיעון ראוי. במקרה הנוכחי, לא רציתי ליצור איש קש וכתבתי בתגובתי הראשונה "השאלה אם הרבנות היא הגוף הקובע היא שאלה חשובה". לא הקדשתי מקום לשאלה החשובה הזאת, אלא לנושא שהוא פחות חשוב, אבל ראוי לדיון: מדוע כל החלטה של רבנים או של דתיים מעוררת מהומה כל כך רבה ותוקפנות כל כך רבה. ואני מדגיש, כל החלטה, כי עניין הבורקס הוא שולי כפי שרק שולי יכול להיות.
    את תגובות הנגד האוטומטיות אני שומע בכל פעם שהמלה "רבנות" נזכרת. אני מדגיש את המלה אוטומטיות.
    נראה לי שיש טעמים רבים וחמורים לכעוס על הרבנות, על רבנים ועל קיצוני האורתודוקסים. אבל הייתי רוצה לשמוע תגובות ענייניות לכל נושא ונושא. לא "איש קש" לצורך הוויכוח. אני מבקש להסיר את האוטומטיות מן הדיון.
    אם עוררתי משהו בנושא, זה עורר בי שמחה.

    • zambaloola  On 16 ביולי 2013 at 0:17

      לא התכוונתי חלילה שהנקודה שהעלית היא שטות – נהפוך הוא. הנקודה שהעלית היא פטיש בראש המסמר – למה כל פסק הלכה או אמרה של הרבנים הופכת להתכתשות.

      ניסיתי להסביר שבגלל שהבעיות האמיתיות של הרבנות ויחסי דת-מדינה הן כאלה סבוכות, הרבה יותר קל להצביע על כל מיני פסקי הלכה (מוזרים ככל שיהיו וחסרי השפעה על הרוב) כעל "זו הבעיה האקוטית ביותר העומדת בפני העם היהודי" – ז"א איש קש.

      לפי דעתי יש לכך כמה סיבות, אחת מהן היא שיש רווח פוליטי לעסקנים משני הצדדים שצריכים למצוא צידוק לקיומם ("תראו את הנבערים הללו, נכנסים לנו לצלחת כמו באירן/צפון קוריאה/מאדים תתרמו לעמותה", לעומת "תראו את הנבערים הללו הקמים על התורה לכלותה כמו המן/אנטיוכוס/חמלניצקי תתרמו לעמותה").

      שנית – זה לא דורש מחשבה. מחשבה זה מסובך וריאקציה פבלובית לא מאמצת את המח במיוחד. עושים וי, מרגישים נאורים, נרדפים וצודקים (או חרדים, נרדפים וצודקים) בלי בעצם לעשות משהו בעל משמעות בנידון (מקסימום איזה מכתב זועם לעורך או פשקוויל מטורלל). יותר טוב מזה? גם ככה חם ואתה עוד דורש מאיתנו לחשוב?

  • zambaloola  On 15 ביולי 2013 at 22:47

    "אם בגלל הבורקס כל המהומה או מפני שרבנים העיזו וקבעו הלכה חדשה?"

    בתורת ההגיון קוראים לכל השטות הזו "איש קש". כאשר נגמרים הטיעונים, בונים איש קש ומתקיפים אותו במקום את הטיעון המקורי.

    למשל – העובדה שהרבנות שולטת בחיי האישות בארץ היא לדעתי עוולה מוסרית שאין כדוגמתה. אבל הנושא לא פשוט (כלומר הוא כן, אבל במציאות שבה אפילו אחד כמו אביב גפן מתחתן עם רב אורתודוקסי קשה לראות איך פותרים אותו) הרבה יותר קל להתגולל על צורת הבורקס כדוגמא להשתלטות הדת החשוכה על חיינו.
    כל הנושא סתם מתדלק אנשים (מכל הצדדים) לכמה שבועות עד לנפיחה הבאה (שכמובן תאשש את עמדותיהם.הא-פריוריות.)

    מה שיפה זה לראות את כל ערכי הליברליות נזרקים מהחלון בגלל צורת הבורקס…. מעניין מה יקרה כשיגישו רבע עוף.

  • zambaloola  On 15 ביולי 2013 at 22:31

    "לצערי, למרות שאני גרה באזור מרכזי ועמוס, ממש לא קל למצוא קונדיטוריה לא כשרה ולהימנע מאלה הכשרות, כפי שהייתי רוצה לעשות."

    חיפשתי והפכתי בחוקי המדינה ובחוקות של מדינות אחרות, ולהפתעתי לא מצאתי את הזכות לגור ליד קונדיטוריה לא כשרה (או לחלופין מסעדה שמגישה פואה-גרא) ברשימת הזכויות הבסיסיות של האדם.

    קשה למצוא קונדיטוריה לא כשרה? אז מה? אם קשה אז מכריחים אחרים להתיישר לפי הנוחות שלך (וזה פרופר ענין של נוחות בורגנית)?

    מבחינה מוסרית – את מוכנה להכריח את הקונדיטור לוותר על הכנסה (שלא לדבר על קונדיטורים שרחמנא ליצלן אפילו מאמינים שיש חבר דימיוני בשמיים) רק כדי שלא תצטרכי לנסוע 20 דקות לקונדיטוריה לא כשרה?
    לך מותר לעשות שיקולים של נוחות ולבעל העסק אסור?

  • חוה קרין  On 15 ביולי 2013 at 20:57

    לי, חשובות הקלוריות ולא הצורה. את סוג המילוי יאמר לי המלצר. זה תפקידו. למה צריך רבנות? סתם בזבוז כספים – באים דופקים שעון והולכים. נו באמת, עברו ימי הביניים. שיצומו הקנאים.

  • רוני ה.  On 14 ביולי 2013 at 11:50

    בעיניי ההחלטה מצוינת. ההחלטה מנסחת מנהג שהתקבע כבר במידה רבה, והאפשרות להסיק על תוכן המילוי מצורת הבורקס היא מדויקת ונכונה מאוד מבחינת עיצובית. מניסיוני בתכנון ממשקים, זה עיצוב נכון: בעיצוב החזותי של כל אלמנט צריכה להיות יתירות; צריכה להיות דרך לדעת על פי הצורה החיצונית מה יש בפנים. ככה בונים מסורת וככה בונים תרבות. השאלה אם זה תפקיד הרבנות או לא היא שולית בעיניי – אם ההחלטה נכונה אני לא רואה סיבה להתנגד לה.

  • avivitmishmari  On 13 ביולי 2013 at 20:37

    השאלה היא לא אם צריך צורות שונות למילויים שונים (זה דווקא הגיוני שיהיו כאלה). השאלה היא אם הרבנות היא הגוף שאמור להחליט על אלרגיות למזון, ומה פתאום תעודת הכשרות של המקום תלויה בדברים כאלה. באותה מידה יכול אדם שומר כשרות להתבלבל בין מעדן חלב רגיל למעדן סויה, אחד חלבי ואחד פרווה. אני לא רואה את הרבנות מחייבת אף יצרנית לתת צורה שונה לגביעים.

    • יאיר דקל  On 13 ביולי 2013 at 20:58

      ידעתי שהתגובות לא תהיינה אוהדות, אבל זה בסדר גמור, כי הנושא מאד ראוי לדיון.
      השאלה אם הרבנות היא הגוף הקובע היא שאלה חשובה. לעומתה, השאלה אם אנחנו קופצים כנשוכי נחש מכיוון שהרבנות קבעה – עניין שולי לחלוטין וחסר ערך – גם היא שאלה מהותית. שעליה היה הדיון/ויכוח שלנו בבית הקפה.

    • zambaloola  On 13 ביולי 2013 at 22:59

      הרבנות לא מחייבת אף אחד לעשות שום דבר. כל חנות יכולה לאפות בורקסים באיזה מילוי ובאיזה צורה שהאופה חושק בה. שום שוטר לא יבוא למאפיה ויעצור את הבעלים אם הוא יכין בורקס ממולא בייקון וגבינה בצורת כוכב.

      הרבנות נותנת תעודות כשרות. כשרות זה מושג דתי – ומעצם הגדרתו משולל כל הגיון חילוני. לכן זכותם לדרוש כל תנאי שעולה על דעתם – הזוי ככל שיהיה – על מנת שהם יתנו את גושפנקת הכשרות *שלהם*.
      וכמו ששוטר לא יבוא לעצור את האופה על צורת הבורקס, הוא גם לא יסגור חנות ללא תעודת כשרות של הרבנות.

      ההחלטה של בעל העסק היא עסקית גרידא – אם הוא רוצה קליינטים דתיים, הוא יעשה שמיניות באויר כדי לקבל את אותה תעודה שחשובה (ולא משנה מאיזו סיבה) לאותם לקוחות. לא רוצה? לא צריך. אף רב לא עומד עם אקדח לרקתו ומחייב אותו לקבל תעודת כשרות.

      וגילוי נאות – אני אתאיסט מוחלט, אוכל שרצים ובועל נידות, ופעם אחרונה שהיה אכפת לי אם חנות או מוצר נושאים תעודת כשרות היה …… אף פעם.
      וכשאני מכין בורקס קשה לי להבחין בהבדלי הטעם בין בורקסים מלבניים ממולאי גבינה לבורקסים משולשים ממולאי גבינה.

      • יאיר דקל  On 13 ביולי 2013 at 23:41

        אתה צודק. כללי הרבנות מחייבים רק את מי שרוצה בכך (בענייני אוכל), ובכל זאת עם ישראל מתרגש מאד (מדי!) כאשר רבנים קובעים לו את… צורת הבורקס.
        האם בגלל הבורקס כל המהומה או מפני שרבנים העיזו וקבעו הלכה חדשה?

      • avivitmishmari  On 14 ביולי 2013 at 8:25

        זו אכן החלטה של בעל העסק, אם לשחק את המשחק האווילי הזה או לא. אלא שיותר מדי בתי עסק חוששים משום מה (כלכלית או אחרת) לפעול ללא אישור כזה.

        והשאלה אינה כלכלית בלבד – היא גם מוסרית. האם נוח לך לקנות בבית עסק שיש גוף שמקפיד בהקפדות שונות שאינן נוגעות לך כלל וכלל? לצערי, למרות שאני גרה באזור מרכזי ועמוס, ממש לא קל למצוא קונדיטוריה לא כשרה ולהימנע מאלה הכשרות, כפי שהייתי רוצה לעשות.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: