למה פוליטיקה?

אני מתעניין בפוליטיקה, עוקב אחרי שידורי הטלוויזיה, שומע רדיו וקורא בעניין רב את הדיווחים על ההתרחשויות הפוליטיות. למה?
בתקופת המשא ומתן האחרונה, בעלת התהפוכות והספינים המופלאים, הקדשתי מחשבה לנושא. לא עשיתי משאל בין חברים ולא חיפשתי מומחים כדי להבין. תהיתי לעצמי: למה פוליטיקה?

יאיר לפיד, הזוכה הגדול. האם ימצא את הכסף?

יאיר לפיד, הזוכה הגדול. האם ימצא את הכסף?

הנשאל היחיד, המשיב היחיד והמסכם הייתי אני. התשובה שלי: הפוליטיקה היא טלנובלה: יש גיבורים קבועים, יש "טובים" ויש "רעים" ויש שעוברים מקבוצה לקבוצה. התככים בפוליטיקה מרובים יותר ומתוחכמים יותר מאשר אלה שיש בסדרות ה"ריאליטי" ואחד היתרונות הגדולים שלהם – בפוליטיקה התככים הם אמיתיים. בסדרות הריאליטי הכל מפוברק או מומצא ומנוהל תמיד על ידי במאים.
אבל פוליטיקה זה לא רק יתרונות (לצופה מן הצד). יש גם חסרונות: הצדדים מרמים לא רק אחד את השני, אלא גם אותי, הצופה מן הצד. כל הזמן ממטירים עלי ספינים (בעברית: שקרים ותרגילים), שמתבררים בתוך זמן קצר כשקרים ותרגילים, שלא מחזיקים מים. מי שנופל בפח הזה באופן מתמיד הם הכתבים הפוליטיים ומערכת הבחירות האחרונה הוכיחה זאת יותר מבעבר.
בתחילת מערכת הבחירות הופיעו תגובות בטוקבקים ובעל פה בנוסח אחיד למדי: מדוע צריך לבזבז כל כך הרבה כסף על מערכת בחירות שתוצאותיה ידועות מראש. אחרי כחודש  הם חדלו. האם "יד נעלמה" דאגה לפרסם את התגוביות הללו?
כשהתחילה מערכת הבחירות ה"גיבור" של רבים מהכתבים הפוליטיים היה ארתור פינקלשטיין, שחזה 44 מנדטים לליכוד. איפה הוא היום? לעומתו, עמיר פרץ עזב בסערה את מפלגת העבודה כי שלי יחימוביץ לא הסכימה להצהיר שהיא לא תיכנס לממשלת נתניהו (אחר כך כן הצהירה). הוא חבר להתנועה של ציפי לבני וזכה בפרס: שר בממשלת נתניהו. עמרם מצנע לא קיבל קידום. מדינת הקומבינה כבר אמרנו?
כתבתי כבר שאני קורא את הדיווחים הכתובים ומקשיב לשידורים. לא פעם אני מופתע לשמוע שיאיר לפיד ויתר או שהליכוד כשל או שנסדקה ברית ה"אחים" ונפתלי בנט מוכן לחבור לדתיים (דבר שלא היה  לו יסוד). ותוך יום או יומיים לכל היותר, התברר שזה היה עוד בלוף מבית מדרשה של מפלגה אחרת.
אולי זה יותר משעשע לעקוב בעין ביקורתית אחרי הפרסומים ולגלות את השקרים השקופים עד שקופים למחצה. זה עושה את הדבר יותר מעניין.
הפתיעה אותי התנהגותם של הפרשנים הפוליטיים. כמו עדר הם שעטו אחרי "מידע" זה או אחר בלי לבדוק ובלי לברר. לפחות, יכלו להוסיף הערת אזהרה שיש הכחשות או חסרים אימותים למידע. כך, למשל, דהרו הפרשנים הפוליטיים אחרי "גוש הימין" ו"גוש השמאל". לא ראיתי משפטים של הסתייגות, אלא קביעות נחרצות. כמו ידעו אמת לאמתה.
המערכת העתונאית כולה יצאה בביקורת מתמדת על יאיר לפיד בתקופה שהוא התחמק מלהודות שהוא הולך לפוליטיקה. אחר כך כשהקים את מפלגתו, המשיכה הביקורת העתונאית ביתר שאת. ממש מאבק נגד האיש שהעז לצאת מצג הטלוויזיה אל המאבק המפלגתי. הציבור הוכיח שלתקשורת אין הכוח שמייחסים לה. אחר כך כשהתנהל המו"מ  הקואליציוני, שמתי לב שנטיית לבם של הכתבים לענייני מפלגות היתה לטובת ראש הממשלה המובס חלקית. לא היתה זו תפארתה של התקשורת.
סיפורה של מערכת הבחירות האחרונה ובעיקר של המו"מ על הרכבת הממשלה, מזכיר לי את סיפורי העיירה של גדול המספרים דאז, שלום עליכם (שלום רבינוביץ). פרנסתו היתה על כתיבת סדרות בעתונים היהודיים – כל יום פרק נוסף בעלילות של יהודי העיירה. כל יום פרק מושך, שהקורא להוט לדעת מה ההמשך. כל יום קונים את העתון כדי לקרוא עוד סיפור בסידרה האינסופית.
והיום, לקראת הגמר, כאשר נפתלי בנט דורש, יאיר לפיד לוחץ, הליכוד מגיב וישראל ביתנו לא טומנת ידה בצלחת – האם אין זה סיפור בהמשכים?
וכך זה נמשך עד שבכיכר פטרוס הקדוש הכריזו "האבּמוס פאפאם". יש לנו אפיפיור.
הם ידעו שזה ייגמר בבחירה וגם אצלנו ידעו שזה ייגמר בממשלה. אבל הדרך היתה מעניינת.

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • דן אורי  On 20 במרץ 2013 at 10:27

    צדקת! מסכים עם רוב הדברים. בכל הנוגע לעסקנים הפוליטיים . גם בנוגע לעיתונות הבלתי אמינה בעליל לא חדלה לקשקש מניפולוציות או שהציגה את הרהורי לבה ודעותיה כאילו הם מציאות, עובדות וחדשות אמת.
    לצערנו רוב הקוראים מקבלים את דברי הקשקשנים האלה כאילו נחצבו מהר סיני

    אבל לומר שהתקשורת רדפה את לפיד? הגזמת! התקשורת סללה לו שביל של זהב ושטיח יותר אדום מזה שמקבל נשיא ארה"ב.
    כמו קנדי שהיה חתיך וכריזמטי ובמידה רבה בזכות אלה נבחר בעקבות התמודדותו עם ניקסון (המזיע) כומו לא מגולח בעימות טלוויזיה.
    אבל קנדי היה נשיא שלא לגמרי הצליח למרות נערצותו

    גם לפיד נבחר בזכות חתיכותו, .כתיבתו והתעמולה העצמית שעשה לעצמו כעיתנואי בידיעות אחרונות. איש ללא השכלה אך עם הרבה תעוזה וכריזמה בעיקר בקרב נשים.

    אני מאחל לו את כל ההצלחה שבעולם, בכנות!!!!
    כשלונו לא יהיה כשלון ללפיד אלא לכולנו.יצליח – נסיר את הכובע ונצדיע.
    גם יש לו כמה אנשים טובים ברשימה

  • אחת העם  On 16 במרץ 2013 at 11:29

    לדעתי אין זה מקרי, שרובנו מגלגלים על לשוננו בקלות מונח כמו דמוקרטיה אבל נרתעים משהו כשאנחנו שומעים כמעין "משקל שכנגד" את הצירוף "מונוקרטיה".
    לכאורה – מה רע בשליט יחיד, בין אם הוא שליט שהגיע לשלטון כצאצא של שליט קודם (מונרכיה!) או שהועלה לשלטון מאחר ש"הרוב החליט" שניתן להסתפק ב"קומנדנטה" אחד ויחיד. ואכן, יש פה ושם אנשים שמכריזים שמבחינתם עדיף שתינתן למישהו האפשרות לקבל החלטות במהירות וביחידות, ממש כמו בשורה של מצבים שבהם כל אחד ואחת נתבע להגיב בזריזות.
    כדאי וכדאי לעצור כאן לרגע ולחשוב מה באמת רע כל כך בגעגועים למעין "באטושקה", לאותו שליט-יחיד, שיהיה כמו בסיפורים היפים על הכליף הארון אל ראשיד – אדם שמשכיל להיות בעל "מאות רבות" של עיניים ויודע את כל הסודות והסתרים של כל אחד ואחת מנתיניו?!
    תוך כדי הכתיבה מרחפת לנגד עיני רכבת Lehar אשר בה נסעתי לקראת סופה של המאה העשרים. יושבת איתי אשה ומתנהלת שיחה על דא ועל הא. וברגע מסויים קשה לי לגלות אדישות מנומסת כלפי הצהרותיה על געגועים ל"פיהרר"…
    רבים מאיתנו, שביקרו בגרמניה או באוסטריה שמעו הצהרות כמו "טוב, אולי הוא גם הגזים אבל בסך הכל לאנשים היה הרבה יותר טוב…
    די אם נסתפק בידיעה על מה שהתחולל ברחבי העולם במאה העשרים כדי ליצור רתיעה מוחלטת מכל מה שכרוך בוויתור על הדמוקרטיה לטובת שלטונם של יחידים מורמים מעם.
    אין להכחיש שהפיתוי להתעטף במתכונת הנוצצת והיעילה כל כך של שלטון יחיד הוא עצום, אבל כך גדול הצורך להבין ששלטון של יחיד ככזה איננו יכול להיות יעיל או נוצץ. חשוב לזכור שכאשר רבים משחיזים את כושר ההמצאה והיזמות שלהם – יש סיכוי טוב בהרבה לעמידה באתגרים. ואפשר להרחיב עוד על האסונות שהמיטו דיקטטורים על עמיהם.

  • Yehuda Talmon, Adv.  On 15 במרץ 2013 at 22:19

    הבעיה שבטלנובלה הזאת יש אנשים אמיתיים שגורלם תלוי ( תרתי משמע ) בשחקנים על המגרש הפוליטי.
    בשורה התחתונה יש לנו ממשלה מהימניות שידענו,
    ובנושא הכלכלי, והלוואי שאתבדה, מהר מאוד נשמע את הפיזמון הידוע: דברים שרואים מכאן…

    Sent from my iPad

  • יאיר דקל  On 15 במרץ 2013 at 11:50

    "חשים גועל או מתאהבים" – איזה יופי של ניתוח פסיכולוגי.

  • benziv  On 15 במרץ 2013 at 6:40

    מסכימה. הפוליטיקה היא ממלכת הדרמה, המקום שבו נולדים ונערפים אנשים והגיבור מושפל. הצופים מחככים ידיים. או חשים גועל. או מתאהבים.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: