לידיעת המאמינים: סגור בשבת

מסיבות אישיות הייתי צריך לצאת לבטן גב. האי רודוס נבחר כמקום המתאים. כאשר הוסענו באוטובוס משדה התעופה דרך מועדוני הנופש שעל שפת הים, הסתכלתי על הבתים וגיליתי את הארכיטקטורה הים תיכונית – בתים לא מרובעים. פינות אלכסוניות, קצוות עגולים. א-סימטריה יפה.
כשהגעתי לעיר וטיילתי בה, גיליתי פינות מוכרות: הנה בית בדיוק כמו בשדרות רוטשילד, הנה בית שמזכיר את רחוב אחד העם או ברנר, וזה ממש ממש בן יהודה. בניינים משנות השלושים, לפני המודרנה המכוערת, בתים שמתרוממים לגובה שתי קומות או שלוש. מקסימום ארבע. אין מגדלים. אין התנשאות ואולי גם אין טייקונים. תרבות אחרת. ים תיכונית.
אחד היתרונות של רודוס, כמו של יוון כולה  – יש כאן קפה טורקי טוב. בכל קפטריה מוכנים לבשל בשבילי את הקפה בניחותא על גזיה קטנה. זו עומדת בצד מפלצת האספרסו, למען מי שאינו אוהב את הנס-שהוא-קפה.
כדי לא להעליב את המקומיים, אני לא מזמין "קפה טורקי", אלא "קפה יווני" או "קפה מקומי". בשפת המקום, אפשר להזמין את הקפה בשלוש דרגות מתיקות: ללא סוכר (סקֶטוֹ), מתוק בינוני (מֶטריוֹ) ומתוק מאד (גליקוֹ).
מנסיוני בקפריסין, שם הייתי פעמים אחדות, את הקפה הטוב ביותר אני מקבל בבתי הקפה הקטנים של זקני הכפר. פיבוס, נהג המונית שהסיע אותי, גילה את הסוד של בתי הקפה האלה, שבהם משחקים שש-בש כל היום ולוגמים קפה טוב. הזקנים. 

זה לא יכול להיות בתל אביב הישנה?

הלכתי על הטיילת ואני תוהה מי כאן ישראלי, ושומע שיש באי הרבה מטיילים מבחוץ, אבל נציגינו מעטים מאד. וכשאני חושב שסוף סוף "זיהיתי" ישראלי, האיש פותח את הפה ביוונית שוטפת. ואז, כאשר זיהיתי יווני, הוא קרא אל חברו "אהלן אריה"…
נכנסתי לאחת מסמטאות הטיילת להציץ אל הגינה הציבורית ומצאתי! בית קפה קטן, כסאות דהויים ושולחנות שצבעם נעלם ויושבים הקשישים. בעיני, זקני הכפר.
הצטרפתי אל אחד השולחנות ולא טעיתי. הקפה – מעולה. האושפיזין מקומיים והאווירה – של זקני הכפר. אגב, כאן, במרחק עשרה מטרים מן הטיילת השוקקת, הקפה עולה חצי מחיר.
בשבת הלכנו לבית הכנסת. אחרי שביקרתי בהמון כנסיות בארצות שונות ומרובות, החלטתי שבכל מקום, אבקר בבית הכנסת המקומי. לפי ספרי ההדרכה, כאן נמצא בית הכנסת "קהל שלום" שהוא הוותיק ביוון. נבנה ב-1577.
הגענו למקום ומצאנו על הדלת שלט מפורט המודיע, בין היתר "סגור בשבת". הפתעה זאת לא הרתיעה אותתי וביום ראשון חזרתי בעקשנות למקום. כעת היתה במקום המשגיחה והיא סיפרה שבית הכנסת משמש כמוזיאון ומזמן אינו אתר תפילה. גם "ארונות הקודש" הם פיקציה – פרוכות מכסות על כלום. "יש כאן רק חמש משפחות. אין מניין", היא אמרה.
ליד בית הכנסת שלושה חדרים המשמשים כמוזיאון ליהדות האי, ששגשגה כאן במאות שעברו. יהודי האי גורשו לאושוויץ ונותרה כאן ככר היהודים ("חודריה") לזכרם עם אנדרטה שחורה בשפות שונות. במוזיאון ראיתי ש-151 יהודים לא גורשו. הקונסול הטורקי פרש את חסותו עליהם נגד הנאצים.
בית הכנסת מטופח ומצוחצח וכך גם המוזיאון לזכר יהודי רודוס. בבית הכנסת, בשעריו ובמוזיאון – אין אף מלה בעברית. השלטים באנגלית וביוונית.
המצב קשה?
יוון מצב כלכלי קשה מאד – אומרים ומפגינים. ברודוס, החנויות מלאות מכל טוב ונראה כאילו המשבר לא הגיע עד כאן. אבל יום אחד אמרו לנו שיש שביתה כללית בגלל המצב. אחר הצהריים שמענו ממרפסת החדר רמקולים וראיתי ברחבה שליד הטיילת אסיפת מפגינים. שמעתי את הקולות ולא הבנו, אבל זכרתי שהמלה "פאתוס" היא ביוונית.

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • חוה קרין חוי,  On 29 באוקטובר 2012 at 17:16

    חבל שלא התייעצת איתי – כל מקום באיי יוון יפה יותר מרודוס. רודוס זה כמו אילת. אם אתה רוצה לפגוש יוונים, סע לקוס או לסנטוריני.
    מכל האיים, טוס לסטרומבולי – שם תראה חופים וולקניים, חול שחור ומים צלולים, טורקיז משגע ולמעלה בפיגה ההר מתפרץ, ואוכלים שם את הפיצה הטיעמה ביותר בעולם.
    לא פלא שאינגריד ברגמן התאהבה בטירון פאול יש שם הבית לזכרם.
    טייל ותהנה ותשתה הרבה קפה והרבה סלט יווני אמיתי.
    לחיים.

  • יאיר דקל  On 27 באוקטובר 2012 at 22:46

    עמנואל, תודה.
    ובכן, טעיתי ואמרתי פעם אחת "קפה טורקי". קשה להיגמל מהרגל של הרבה הרבה שנים. בעל הקפה חייך אלי חיוך יווני מבין, בלי שידע על היחסים בין ישראלים וטורקים.
    אני מיד תיקנתי.

    • יאיר דקל  On 29 באוקטובר 2012 at 20:45

      חווי, תודה על ההערות.
      בסנטוריני הייתי וגם לסטרומבולי הצצתי (לא לבית של טירון פאואר ואינגריד ברגמן. חבל).
      בתוכניתי להמשיך לבקר באיי יווון.

  • עמנואל פדהצור  On 27 באוקטובר 2012 at 20:06

    יפה שלא אמרת "קפה טורקי". בביקור בפיראוס ואתונה לפני שנים רבות בקשנו, בחנות פיצוחים, "פיסטוק חלבי". בעל החנות לא הבין מה אנחנו מבקשים. רק לאחר הסברים מרובים, אמר לנו ביוונית את שם המוצר המבוקש. לשם מה צריך להלל ארץ אחרת?… אגב, פיסטוקים לא היו לו…

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: