מישהו מצפצף אלי

מוזר. בימים האחרונים שמעתי מפעם לפעם את השריקה המשפחתית שלנו. עשרות שנים אנחנו מזדהים, מזעיקים ומודיעים בעזרת המנגינה של יונתן הקטן, שהגננת מלכה לימדה אותי בגן הילדים. פתאום מישהו זר שורק.
האם זה ילד מילדי השכנים ששמע את השריקה ומותח אותנו? לא יאומן שמשפחה נוספת בשכונה בחרה דווקא את השריקה שלנו. ובכל זאת?
 פעם, כשטלפון סלולרי לא היה, היתה השריקה אמצעי הקשר העיקרי בשכונה. לכל משפחה  ולכל קבוצה היו שריקות מיוחדות ובדרך זו היו מתארגנים, מגיעים ונאספים. אנחנו, במשפחה, אימצנו את השריקה בכל מקום, גם ב…סופרמרקט. כאשר התפזרנו בין המדפים ואיש לא ראה את אחיו, הזעיק אותו בשריקה. שריקה חרישית, לא להפריע את מנוחת הקונים. במקום צעקה ישראלית רמה, שכולם שומעים וזועפים, השמענו שריקת שיר קלה, שלא עוררה כמעט תשומת לב, ואנחנו שמענו והתכנסנו.
הטלפון הסלולרי ושאר אמצעי הטכנולוגיה המתקדמת חיסלו כמעט לחלוטין את הצורך בצפצופי

למצולמת אין קשר לכתבה

ם, אבל גם היום אנחנו מתקשרים בדרך פרימיטיבית זאת וכאשר אני שומע מרחוק את "יונתן הקטן", מיד

אוזניי מזדקפות. גם אם אין איש מן המשפחה בסביבה.
והנה, ההפתעה. בשעות הבוקר אני שומע מפעם לפעם את השריקה שלנו.

הבוקר, שוב שמעתי אותה מכיוון החצר, יצאתי אל השער והחלטתי שהפעם אתפוס את השורק. יצאתי למדרכה והנה היא ריקה. אין איש למרחבי העין לא משמאל ולא מימין. אין שורק. ובכל זאת יש שריקה.
הסתכלתי על העצים בחצרו של השכן ופתאום נפל לי אסימון. ציפור – אינני יודע איזה – אימצה את השריקה "שלנו". כך, במשך רבע שעה או יותר, קראה ציפור אלמונית אל יונתן הקטן והזעיקה… אותי.

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • חוה קרין חוי,  On 22 באוקטובר 2012 at 16:47

    לכל תנועת נוער היתה שריקה ואילו בבית של פולניה לא שורקים. כך ששריקה ביתית היתה רק ביני ובין אחותי. הבעיה שבשלב מסוים הגיעו השריקות עם 2 האצבעות – שריקת הבוז שהיתה אופינית לככירות של בגין האורטור הגדול ואז לא כבר לא היה ערך לשריקה עדינה לא בין 2 ל-4 ולא בכלל. לצערי הבוז נשאר ומורשת התנועה נעלמה. כמה חבל.

  • יאיר דקל  On 16 באוקטובר 2012 at 15:01

    תודה על התגובות.
    הסיפור אמיתי כי אין לי דמיון להמציא דברים כאלה.

  • benziv  On 16 באוקטובר 2012 at 14:00

    איזה סיפור יפהפה! מקסים! ממש עוף השמים נושא את הקול!

  • אחת העם  On 16 באוקטובר 2012 at 13:36

    רשומה יפהפיה!

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: