שטרודל אמיתי בירושלים העתיקה

יום חם בירושלים. בסמטאות השוק מזיעים ורק יריעות הבד המכסות את הסמטאות מאפשרות ללכת בשעות לפני הצהריים הקשות. פני מועדות אל ההוספיס האוסטרי*, שכתובתו הרשומה אצלי: ויה דולורוזה פינת רחוב הגיא. אכן, היום זו הליכה של ויה דולורוזה.

גג ההוספיס האוסטרי

מפעם לפעם אני נעצר לשאול את מי מבעלי החנויות את הדרך אל ויה דולורוזה. כולם יודעים.
כדי לדייק, אני שואל כמה מהם איפה רחוב הגיא. אף אחד לא יודע.
לבסוף, שאלתי היכן האוסטריאן הוספיס. כולם ידעו. 42 שנה שאנחנו מחזיקים בירושלים ואת רחוב הגיא לא מכירים. עובדה.
הייתי בביקור בירושלים ואני יודע שהעיר מלאה הפתעות ופינות נסתרות. בחוברת החיים הטובים, שנועדה לפנסיונרים, מצאתי כתבה של ד"ר אדם אקרמן המשבח את ההוספיס האוסטרי, שבו ביקרו בעבר הקיסר פרנץ יוזף ואשתו סיסי ובו אפשר לקבל את השטרודל הכי אוסטרי בירושלים. הסתקרנתי. אחרי 155 שנה הגיע הזמן שגם אני אציץ למעוז החוצלארצי הזה.
במרכז הויה דולורוזה, בפינת רחוב הגיא, עומדים שני אנשי משמר הגבול ליד מחסום שחוצה את הרחוב בחלקו. בחום הלוהט הם מתייבשים ליד המוני תיירים וגם מעט ישראלים. מאחורי גבם קיר חומה, שלא שמתי לב אליו בכל פעם שעברתי בדרך היסורים. הפעם, חיפשתי ומצאתי.
חומה ושער מתכת כבד נבנו כאן. שלט קטן מגלה שהגעתי אל מעוז השטרודל ונזקקתי לפעמון כדי להיכנס אל המצודה.
עולים במדרגות ועוד מדרגות ומגיעים לקבלה של ההוספיס. זה עדיין מלון ששמר על צביונו כפי שנבנה בעבר כמלון בירושלים. אלפים רבים עוברים בצומת הרחובות הסואן תמיד ונדמה לי שאיש לא שם לב, כמוני, לאכסניה. בפנים, מאחורי הקבלה מסתתרת הקפטריה, שבה רבים הצליינים, אך גם מעט ישראלים. ההזמנה הקבועה: קפה עם שטרודל.
ליד הדלפק צעירה בלונדינית. היא דוברת גרמנית וקצת אנגלית. עברית? מה פתאום?… אחרי שהיא גובה את הכסף – הרבה יותר יקר מבתל אביב – היא מפנה אותי אל שני תושבי ירושלים המזרחית דוברי עברית ברורה. לא, הם לא מן הרובע היהודי.
הקפה ומאפה באמת יוצא מן הכלל. אינני יודע אם הוא אוסטרי, כי בווינה לא הייתי, אבל השטרודל באמת משכנע.
מן הקפטריה יצאתי אל גן שבו עצים מצלים, משיבי נפש בעיבורה של עיר האבן. החומה מסתירה את העצים מהולכי הרגל בחוץ והשטרודל משיב נפש גם הוא.
גילו את אוזני, שכדאי לעלות לגג ולצפות ממנו על גגות העיר העתיקה. מראה מיוחד. עליתי שתי קומות במדרגות המעייפות ביום הקיצי. רק כשירדתי, גיליתי שיש מעלית נסתרת למחצה ואפשר להגיע אל תצפית הנוף גם בלי מאמץ.
אדע לפעם הבאה…
*ההוספיס איננו מוסד או בית מחסה. זה מלון-אכסניה נעים ונחמד.

בסמטה בשוק 
 בשוק העיר העתיקה ראיתי מגיע מולי איש במלוא ימיו, זקנו הגדול מטופח ושפמו עשוי.
הרהור חלף בראשי: האם כיפה על ראשו והוא יהודי דתי, מאנשי שלומנו, או שראשו מגולה והוא פנאטי פלשתיני, רחמנא ליצלן, ועלול לפגוע ביהודים חפים מפשע? חלפתי על פניו וראיתי שראשו מגולה, אבל המעבר עבר בשלום.
תודה לאל.

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • benziv  On 23 באוגוסט 2012 at 10:30

    תרבות שלמה סביב שפמים ושטרודלים – איפיון של ירושלים….

  • אחת העם  On 23 באוגוסט 2012 at 10:16

    בדרך כלל כדאי להישיר מבט לשפתו העליונה של גבר מזוקן. אם "שפמו עשוי" בדרך כלל המדובר בנוצרי או ביהודי כי חובבי הקנאות המוסלמית מעדיפים להופיע בציבור ,ללא שפם ולהסתפק בתפאורה הזקנית…

  • יאיר דקל  On 23 באוגוסט 2012 at 8:27

    כל הנוכחים בקפטריה היו "אשכנזים". חלקם דוברי לועזית וחלקם דוברי עברית. כנראה לא חשדו בי…

  • corinnahasofferett  On 22 באוגוסט 2012 at 23:49

    לא חשדו בך שאתה אוסטרי?

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: