דוד המלך במבט אחר

 

רובנס בעקבות ליאונרדו דה וינצ'י

כאשר ישבנו בשיעור תנ"ך בכיתה ו' או ז' בבית הספר היסודי, אף אחד לא שם לב לשאלות-סתם, שבהן הטריד תלמיד חרוץ את המורה. גם מי שהיה פקוח אוזן בשיעור, לא ידע שמטרת השואל היתה לעורר את תשומת לבה של יפת-הכיתה, שגם התעניינה בתנ"ך. לי, שישבתי באותה כתה, התפענח הסוד כעבור כששים שנה, כשהגיע לידי הרומן החדש של סם רקובר, "למה לא רצחת את המלך?"  
בפרק הפותח שואל התלמיד, בן (גיבורו המשני של הספר), את המורה: "למה יואב לא רצח את דוד המלך?" שואל ולא מקבל תשובה. יפת-הכיתה דווקא ענתה לו: "אתה פסיכי"…
את התלמיד שהיה לפרופ' (לפסיכולוגיה), סם רקובר, שאלת התנהגותו של מלך ישראל הטרידה והוא שינן וקרא ולמד והגה ובסופו של דבר כתב את הרומן שעוסק בימים ההם של מלכות דוד. בתיאור מיוחד במינו משווה המחבר את הפוליטיקה, התככים והשלטון בחצר המלך לאירועים והפוליטיקה, שאנחנו קוראים ושומעים עליהם באמצעי התקשורת בני ימינו.  
הרומן מתאר את בן, חייל ישראלי שנפגע במלחמת לבנון השניה ושוכב מחוסר הכרה בבית החולים רמב"ם בחיפה. בזמן שהוא מוטל בבית החולים רמב"ם ואשתו מבלה ימים ולילות ליד מיטתו, רואים רופאיו שעיניו מרצדות והוא חולם. על ידי כך מייצר המחבר דו-שיח בין חייל בן זמננו ובין שר הצבא של עם ישראל בעת התגבשותו. יואב בן צרויה של הספר מכיר היטב את המציאות הישראלית ומקביל את סיפורי ההיסטוריה עם מה שקורה לצה"ל היום.
התנ"ך מספר, שכל ימיו היה יואב בן צרויה נאמנו הראשי של דוד ובסוף נרצח על ידי שליחיו של המלך הזקן. מזכיר, אולי, במשהו נאמנים של ראשי ממשלה המושלכים על ידיהם כחפץ נטול ערך.  
במהלך הספר משבח יואב בן צרויה את עצמו ולעומת זאת הוא מתאר את דוד גיבור ישראל כרודף נשים וקר מזג, איש שתאוות שררה מוליכה אותו וכלל איננו גיבור. הוא היה שחקן אדיר שידע לנכס לעצמו את כל הצלחות הצבא ורמטכ"לו בן צרויה.  
התנ"ך הוא ההצדקה לשובנו לארץ ישראל ומקור זכותנו עליה. מספר הספרים אנחנו למדים על ההיסטוריה של עמנו. הספר "מדוע לא רצחת את המלך?" איננו מקבל את הפירוש השיגרתי, המסורתי, לספר הספרים, אלא מציג תמונה שונה לגמרי, כפי שניתוח פסיכולוג מודרני את הדמויות שפעלו בחצר המלך.  
את ההיסטוריה אנחנו לומדים לפי מי שכתב אותה, לא לפי מה שהיה באמת. כבר אז פעלה נוסחת "עשית ולא דיווחת – לא עשית. דיווחת ולא עשית – עשית". בספרו טוען המחבר, שכך נולדה גם האגדה על דוד וגוליית. יואב בן צרויה מסביר לבן: "אתה מעלה על דעתך ששני צבאות ערוכים זה מול זה ולבסוף מכריעים את המערכה במשחק ילדים של הורדת ידיים? מתקבל על דעתך, שאבן קלע תחדור את השריון והקסדה של ענק פלישתי ותמית אותו? זה סיפור שדוד המציא והכתיב למשרתיו".  
אנחנו סומכים את זכותנו על הארץ על המקרא ודוד, שמצאצאיו יבוא המשיח, הוא גיבור ישראל. הפירוש שמציע סם רקובר לאירועים, לחלוטין אינו תואם את מה שלמדנו בבית הספר והשאלות הקנטרניות שלו דאז, הפכו לתורה סדורה ולפירוש היסטורי מקורי.
כך, למשל, לפי הספר הזה, אהבת דוד ויהונתן לא היתה ולא נבראה. יואב בן צרויה מספר שדוד שלח שליחים לרצוח את יהונתן במסגרת תככי בית המלוכה. אחר כך חיבר המלך את הקינה המפורסמת וקרא אותה בפני העם בדמעות תנין, שידע לפברק בכשרון משחק אדיר. רציחות בין טוענים לכתר ובין מתחרים על משרות, היו חזיון נפוץ בחצרות המלכים והתנ"ך מזכיר אותם אבל לא תמיד בהקשרים האמיתיים.  
את התאהבותו של דוד המלך באשת אוריה החיתי מתאר הספר כפרי תחבולה של בת שבע הערמומית ושל סבה אחיתופל רב המזימות. לא בדיוק מה שאנחנו חושבים אחרי לימוד התנ"ך. רק חייל פצוע ומחוסר הכרה יכול להזות סיפור כזה, או פרופסור לפסיכולוגיה שצלל למעמקי הסיפור המקראי.  
זה ספרו השביעי של פרופ' סם רקובר (חמישה רומנים, שני ספרי ילדים) מלבד ספרים בתחום הפסיכולוגיה, כמובן.  
לכריכת הספר יש סיפור נפרד. ליאונרדו דה וינצ'י (שהמחבר העריץ מנערותו) צייר בשנת 1500 את קרב אנגיארי. הציור המקורי איננו, אבל הוא שימש בסיס לרובנס להעתיק אותו לציור משלו כעבור מאה שנה. רובנס לא ראה את קרב אנגיארי וגם כותבי התנ"ך לא חיו בימיו של דוד המלך. הכל אגדה.  
  = = =

מצא חן בעיני המשפט "יש גבול לטפשות, אפילו אצל אנשי צבא" (עמ' 30)

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • חוה קרין, חוי  On 3 באוגוסט 2012 at 19:36

    לא קראתי את ספריו של סם רקובר אבל המורה לתנ"ך שלי לימד אותי שרוב סיפורי התנ"ך מבוססים על סיפרוים מהמיתולוגיה, וכך חשבנו – לא ניסים ולא נפלאות.
    את הקינה על דוד ויהונתן אני אוהבת מאד ואני כן חושבת שהם אהבו "נעמת לי מאהבת נשים" – ברור למדי.
    לגבי המנהיגים שלנו יש לי מה לומר, אבל בטח לא מפי הגב' רזיאל – זו שהורידה את הפסיכולוגיה לרמת זנות.

  • חולי  On 31 ביולי 2012 at 10:02

    באותו הקשר גם הספר הישן של סטפן היים "דו"ח המלך דוד" מהנה מאוד.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: