מכתב לבת דודתי

נזדמנתי לירושלים למספר ימים ועברתי ברחביה, ליד המוסדות הלאומיים. בניינה הכבד של הגמנסיה העברית הסתכל עלי ואני כתבתי מכתב לבת דודי. בילדותה התגוררה בירושלים ומדי קיץ, היו הוריי שולחים אותי לדודה.
= = =

"ריבי, אתחיל בשאלה: האם המכולת שלכם היתה ברחוב קק"ל 13?
"אני מתאכסן ברחוב אבן עזרא. יצאתי לשוטט ברחובות הסמוכים, נפלתי על רחוב קק"ל ועברתי ליד המדרגות לדירתכם. זאת לא פעם ראשונה שאני עובר שם, קרוב למוסדות הלאומיים. הפעם נכנסתי לחצר וירדתי במדרגות הבית (לא רק במדרגות הגינה הציבורית הסמוכה) והגעתי עד המרתף שלכם ממש. נדמה לי שהמרפסת עדיין שם והוסיפו חדר לקומה מעליכם, כך שמבנה הבית השתנה במקצת. למיטב זכרוני, ביתכם היה הראשון שפנה לרחוב ונדמה לי שזה עדיין אותו בניין ישיש, בן למעלה משבעים שנה.

המוכר לא זכר

"קפיצה קטנה לרמת יצחק, שבשפלה הרחוקה. הורי בנו את ביתם לפני שבעים ואחת שנה והוא עדיין קיים (במצב עלוב) ומכאן שביתכם לשעבר יכול לעמוד על מכונו למרות שהוא בניין מטוייח ולא בנוי אבן, כמקובל בירושלים.
"הלכתי לראות את דירתכם, שצצה לי במפתיע, כשהלכתי ברחוב ובידי שתי מעטפות לשלוח בדואר. שאלתי אנשים היכן יש תיבת דואר. בדיוק כפי שאירע לי כשהייתי ילד אורח לפני כששים וחמש שנים.
"אחד מזכרונותי על ביקור אצלכם, שנשלחתי לשלשל מעטפה בתיבת הדואר. אולי היה זה מכתב להורי.
הלכתי כילד לאורך המדרכה, כפי שאחותך או דודתי הדריכו אותי, ולא מצאתי. חזרתי לביתכם מאוכזב: אין תיבת דואר!
"אבל יש תיבת דואר", השיבה בת דודתי כועסת. "לך תספור מאה צעדים ותמצא את התיבה".
"יצאתי שנית, ואני אפילו זוכר שזאת היתה שעת אחר הצהריים, הלכתי ברחוב וספרתי צעדים וכשמלאו מאה, עצרתי באמצע והסתכלתי סביב. וראו זה פלא: באמצע המדרכה עומדת תיבת דואר אדומה, עגולה וגדולה. ואפילו הכתר הבריטי התנוסס מעל פתח המכתבים. שלשלתי.
"אז הבנתי מדוע לא מצאתי, אני הילד הקטן, את התיבה הגדולה. לא הייתי רגיל לתיבות העגולות. בשכונה שלנו הכרתי את תיבת הדואר הקטנה המרובעת. לפיכך, הלכתי כשעיני תלויות בקירות הבתים ומחפשות תיבות קטנות. ולא היו…
"כך,  כעבור יותר מששים שנה, פעמיים נקלעתי לתיבות דואר ברחוב קק"ל בירושלים.
"ריבי, ולמה שאלתיך על המכולת? ובכן, בסיורי השבוע, בדרכי בחזרה מתיבת הדואר בשמש היוקדת בצהרי יום קיץ (עם פחות זיעה מאשר בתל אביב), עצרתי בקיוסק לקנות שקדים קלויים ואננס ממותק ומיובש. האיש, שישב בפינת החנות הקטנה והחשוכה, נראה מבוגר ממני. שאלתי, אם הוא במקרה זוכר את משפחת כהן מן המרתף הסמוך שהיתה להם מכולת ברחוב. לא זכר. ואז שאלתי אם את המכולת מלפני ששים שנה הוא זוכר. השיב לי, שהיו שתי מכולות ברחוב ואחת מהן היא חנותו דהיום.
"לפי גודל החנות והחשיכה בה, אני מאמין שהיא יכלה להיות חנותכם".
יאיר

התשובה לא הגיעה מיד, אבל הגיעה. כתבה ריבי בת דודתי:
"לפני מספר שבועות גררו אותי הבנים והנכדים לירושלים בתואנת שוא ושם התברר לי, להפתעתי, שלכבוד יום הולדתי הם ערכו לי טיול ל'מחוזות ילדותי' – אם אינני טועה גם התקשרו אליך להתעדכן בפרטים – וכך הגעתי אחרי יובלות לאותו רחוב קק"ל ההיסטורי. אף פעם לא ערכתי לעצמי מסע נוסטלגי שכזה, ומה יש לומר, ממש ממש התרגשתי!
"באשר לשאלתך, אז החנות של הורי בטח עברה כמה וכמה גלגולים מאז שהורי עזבו את ירושלים, עד כמה שאני זוכרת החנות היתה גדולה ורחבה ואמא ניהלה אותה ביד רמה עם מעט מאוד עזרה מאבא שהיה על תקן של 'אינטלקטואל' יותר מאשר של חנווני…
 "אגב. מספר הטלפון של החנות – כפי שהודפס על פנקסי התשלומים (הרי הכל רשמו "על החשבון" ולא שילמו במזומן) – היה "שח רחוק 4002".
= = =
הערה: החנות ברחוב קק"ל הינה קטנה וחשוכה. לא כפי שזכרה אותן הנערה מאותם ימים רחוקים…

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: