חזרתי לימי קדם

חיכיתי בקוצר רוח לרפורמה בתקשורת הסלולרית. השירות שקבלתי מחברת סלקום בשנותיי כלקוח עורר בי משטמה עזה כלפי החברה העושקת הזאת. כאשר התירו את המחסום, מיהרתי לחברה סלולרית חדשה, התנפלתי בשמחה על נציג השירות ואמרתי חסר נשימה: "לא חשוב המחיר, העיקר להשתחרר מן השודדים".
נציג החברה לא היה המום מן ההתנפלות עליו ותוך זמן קצר הסדיר את הבירוקרטיה, אבל הסביר לי שאני צריך טלפון מן הדור השלישי. "גם אדם שרוצה רק לדבר ולסמס, לא לגלוש, לא מוסיקה, לא משחקים?"
"כן" השיב ברצינות של בירוקרט מתחיל.
אז פניתי אל חבל ההצלה שלי: האינטרנט. כאן היו הצעות שונות לסלולר מן הדור השלישי ובחרתי אחד מן הזולים – רק לדבר ולסמס. מצאתי את חברת פון ליין והזמנתי אצלם טלפון לא יקר – נוקיה ב-350 ש"ח. הורדת מחירי השירות תחזיר לי בהקדם את ההוצאה.
תוך ימים אחדים הגיע המכשיר מחיפה, עיר הולדתו ואני התחלתי להתאמן על הדור החדש. אבל…
אבל – מלה קצרה שאחריה מסתתרות עוד מלים הרבה. עוד פרשיות, אפילו.
המכשיר גילה נטיות סרבניות ונזקקתי לתיקון. "שלח אותו אלינו בדואר", אמרה אנסטסיה בקול נעים.
מיהרתי לדואר ושלחתי בדואר שליחים את הטלפון הקטן והסימפטי אבל סרבן. תוך יום זה מגיע לחיפה, הסבירה הפקידה בדואר.
למחרת, התקשרתי לאנסטסיה והפלא ופלא – המכשיר הגיע. עוד יום אחד ויתוקן/יוחלף – אמרה אנסטסיה הנחמדה "ואז אשלח לך ביום רביעי כדי שיגיע אליך ביום ששי. לפני החג".
בינתיים, התחלתי להתרגל לאין טלפון. כמו פעם, בימי קדם. אז לא ראיתי צורך בטלפון סלולרי. "יש לי טלפון בבית והמון טלפונים במשרד. מי שצריך אותי – ימצא", אמרתי וסירבתי לקבל את ה"אזיקים האלקטרוניים". לא צריך להטריד אותי בכל מקום שאני נמצא – חשבתי.
כן, זה היה פעם, בימים רחוקים. אז לא ידעתי שאצטרך למכשיר הקשר הזה כדי להתקשר מטור שלוש בסופרמרקט לטור חמש כדי לברר אם צריך לקנות פלפלים צהובים או דווקא אדומים. אז גם לא טלפנתי מן הדרך כדי לברר אם צריך לקנות כרטיסים להצגה בערב. החיים הסתדרו, איך שהוא, בלי תקשורת כל כך צפופה, ובכל זאת היו יפים.
נחזור אל חברת פון ליין והטלפון הנעדר. יום ששי הגיע, בדואר אין חבילה. התקשרתי אל הספק שלי בחיפה וענה קול גברי: "לא, אנסטסיה איננה היום. לא, היא לא שלחה את הטלפון שלך. אני רואה אותו על המדף. אשלח ביום שני". ביום ראשון חג וכך נעדר המכשיר מידיי.
"אפשר לשלוח לי אותו בדואר שליחים? זה עולה עוד עשרים שקל, אבל מזרז את המשלוח", שאלתי בקול חלוש.
"אין תקציב לזה. חוץ מזה התחייבנו להחזיר את המכשיר בתוך 12 ימי עבודה (מינימום שבועיים, בעברית מדוברת). זהו". תשובה פסקנית.
אז התחלתי כבר להסתגל לחיים בלי הסלולרי והם לא כל כך רעים. אבל ההפתעות עדיין לא הסתיימו.
המכשיר הגיע, תקין ופעיל עם פתק החלפה של UV. PHONE LTD. שם חדש.
השלכתי את הפתקים אל הערימה שבפינת השולחן. אבל…
כשהגיע הדו"ח החודשי של ישראכרט, הסתכלתי ברשימת ההוצאות. אני נוהג לעשות זאת ומצאתי:  ניכוי של 350 ש"ח לטובת גוף בלתי מוכר, וי.אי.פי. אס. פעמיים 350 ש"ח ביום אחד? מוזר.
צלצול מהיר אל ישראכרט (כן, מן הסלולרי החדש) העלה שמדובר ב"איזה משהו מחיפה בעניין סלולרי".
טוב, אני מחכה לקבל כסף בחזרה בעקבות ההרפתקאה של החלפת טלפון.
על שעזבתי את סלקום – אינני מצטער. שווה כל רגע.

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • אחת העם  On 14 ביוני 2012 at 4:33

    אפשר לענ"ד לעבות את הנ"ל לכדי (עוד) מאמר מדעי על "התמכרות לחפיצים" אם רק נוסיף לו את הביבליוגרפיה המתאימה . ובאשר לי אני מוכנה בהזדמנות להוסיף ולספר משהו משלי, על פרשה כמעט קפקאית שבה התעללתי ב…עצמי במשך שלושה ימים נוראים (ו…ילד?!).וכל זאת , כשלכאורה -חשתי שאיבדתי את הניידון שלי ולמעשה רק היטבתי (מאוד) להחביא אותו ושכחתי איך ולמה. אבל כדאמרי אינשי : סוף טוב ,הכל טוב!

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: