שואה שלנו ושואה שלהם

אילו עברתי בחנות ספרים וראיתי בחלון הראווה ספר בשם נעלמים, לא הייתי שם לב. ואם מחברת הספר היא קים אקלין – שם לא ידוע לי – הייתי עובר מיד אל הספר החדש של עמוס עוז. אבל הספר נעלמים נקבע לדיון בבוק קלאב, אז לקחתי וקראתי.

תמונה

מן המוזיאון בקמבודיה

קראתי סיפור אהבה יפה של קנדית בת 16 מקוויבק לסטודנט מקמבודיה שלומד בארצה ומנגן בצ'פאי קמבודי במועדוני לילה. סטודנט גולה, שאיננו יכול לחזור לארצו, כי גבולותיה סגורים ופול פוט עוסק שם ברצח עמו בשיטות זוועה.

הספר התחיל כרומן והמחבר הוביל אותי לאט לאט מאהבה עזה של כמעט-ילדה לכך שהיא נוסעת לחפש את אהובה שחזר לארצו אחרי שפול פוט הודח משלטון האימים, אבל הדיקטטורה נמשכת וגיבורת סיפורנו מוצאת את עצמה נתקלת באימי המשטר הקמבודי ולבסוף מוצאת גם את גולגלתו של אהובה במעמקי נהר בצפון המדינה. סיפור, שהופך מצמרר יותר ויותר אבל זה לא מנע ממני להמשיך עם המחברת עד תום המסע.

הדיון בבוק קלאב התקיים בשבוע שעבר, שבו היה יום השואה וכך, אולי בלי כוונה, הביא אותנו לשאלות עמוקות יותר: השואה שלנו והשואה שלהם. אותנו ניסו להשמיד הגרמנים, האוסטרים, האוקראינים, הפולנים ואחרים. אותם רצח באכזריות מזוויעה מנהיג עמם – פול פוט.

השם, שקראתי עליו בעמודי חדשות העולם והיה מרוחק ממני, נתגלה כמישהו דומה למפלצת הנאצית.

אחת המשתתפות בבוק קלאב היתה בקמבודיה וביקרה במוזיאון האסון המקומי. "מוזיאון עלוב, רמה נמוכה ובו תמונות. אבל יכולתי לקחת תמונות משם ולשלב אותן ביד ושם. אותן תמונות".

מישהי אחרת חזרה מטיול בארץ שואה אחרת – ארמניה. שם האוייב, שעשה בחריצות את מלאכת ההשמדה, היו הטורקים. אלה, הקרובים כל כך, שאפילו משה שרת שירת בצבאם ויש לנו חשבון מרמרה איתם.

השואה, מסתבר, מאד מאד דומה ואין צורך להרחיק עד קמבודיה או ארמניה כדי לראות את הדוגמאות. בירושלים יש מוזיאון ארמני, המציג את שואתם לא הרחק מיד ושם, שמציג את שואתנו.

בעת הדיון בספר "נעלמים" תהינו אם זה רומן שכתבה מומחית להיסטוריה של המזרח הרחוק או אוטוביוגרפיה של מחברת קנדית. בסוף הספר מצאתי כמה עמודי תודות גדושים שמות ואתרים, שמהם שאבה המחברת את ידיעותיה. האשה, שתיארה בפרטי פרטים את ידידותה עם קמבודים שעזרו לגיבורת הסיפור למצוא את אהובה הנרצח, לא הודתה ברשימותיה כמעט לאף קמבודי. התודות היו למכוני מחקר… כלומר, קראתי בעניין רב רומן מגוייס.

 ועל אף המסקנה הזאת, הספר ראוי לקריאה. גם למדתי מעט על אסונו של עם רחוק והוא עורר מחשבות על שואה שלנו ושואה שלהם.

תערוכה אקטואלית
עברתי ליד מוזיאון ארץ ישראל בתל אביב וראיתי שלטי ענק לתערוכה המתקיימת שם:

"יש אליפות!"
"מאה שנות כדורגל בישראל".

מתאים בדיוק למשחקי מכבי פתח תקוה והפועל רמת גן נגד בני לוד.

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • חוי קרין  On 30 באפריל 2012 at 13:59

    אין שום השוואה בין רצח מתוכנן להשמדת עם כמו בשואה לבין רוצח על רקע אידיאוליגי כמו סטלין, מאו וכל הרודנים שבאו אחריהם. מתוך עמם הם באו ועמם יכול להתקומם, מה שלא יכול היה העם היהודי המפוזר על אדמות פולין אוקראינה, רוסיה, הונגריה וגם התכנית לחסל את כל יהדות צפון אפריק.
    למרות זאת נהניתי מהתגובה של אתי

  • יאיר דקל  On 28 באפריל 2012 at 20:27

    אתי, הקידמה מאפשרת שימוש נרחב בנשק ובעזרי השמדה בקנה מידה שלא נודע בעבר. השמדת עמים נעשית בתדירות גבוהה ובמספרים שלא יאומנו. עמנו הוא אחד הנפגעים הראשונים והגדולים. בא הספר נעלמים והרחיב את התמונה האיומה.

  • benziv  On 28 באפריל 2012 at 19:34

    אכן. יצא לי להיות גם בארמניה, במוזיאון הג'נוסייד שלהם, גם לקרוא את הספר "הנעלמים", גם לחוות את יום השואה שלנו – והפרספקטיבה שלי – התרחבה. רצח עם, הוא משהו שהולך וקורה ושוב הולך וקורה, במקומותינו. המין האנושי – לא יצא מושלם.

  • אחת העם  On 24 באפריל 2012 at 6:40

    אכן ,זוהי גדולתה של הספרות המכונה ספרות יפה גם אם במקרים מסויימים היא "משתפשפת"עם ההיסטוריה וגם אם הטקסטים שלה מעוררים אז לעתים קשיים של אמינות או דיוק. .

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: