המחאה – תהיה רצינית או לא?

הקיץ מתקרב וריח המחאה עולה באויר. היוזמים מתניעים, הפוליטיקאים שוקלים איך להרוויח (האופוזיציה) ואיך למסמס את זה (ראש הממשלה), הציבור סקרן והכלכלנים מנפיקים הסברים. ויש, כמובן, פרשנים שמציעים איך לעשות "נכון" את המחאה.
באוגוסט 2010 פרסמתי בבלוג זה שני מדדים "ספונטניים", לא מקצועיים, שנותנים לי תמונת מצב כלכלי: מספר הטיסות לחו"ל ומספר המכוניות החדשות שעל הכביש. יותר נוסעים ויותר מכוניות על הכביש – המצב הכלכלי יותר טוב.
הדיווח אומר, שחלה ירידה של כקרוב ל-7% במסירות רכב חדש ברבעון הראשון השנה לעומת הרבעון הראשון אשתקד, אבל בחודש מארס חלה עליה של כעשרה אחוזים לעומת פברואר. שיפור קל. בעיני – אלו תנודות קלות מאד ואינן מהותיות בשוק הרכב החדש. כלומר, המצב לא הולך לקראת משבר.
חיפשתי ולא מצאתי נתונים מעודכנים על מספר הטיסות לחו"ל בחודשים האחרונים, אבל הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עזרה לי ולפני ימים אחדים סיפקה נתון אחר: הסעיף השני, אשר תרם לעליית המדד בחודש האחרון, הוא "הבראה ונופש בארץ ובחו"ל". סעיף זה עלה ב-2.7% בחודש אחד. שני נתונים לא קריטיים בעיני הכלכלנים אבל לי הם מציגים תמונה של לא-בדיוק-מיתון.
מכאן אני מסיק, שהמוני בית ישראל אולי ייצאו לרחובות בימי הקיץ החמים, אבל לא נראה לי שהם יעלו על בריקדות.
כאשר כתבתי את הפוסט החצוף על המדדים, נתקלתי בתגובות שליליות, בעיקר מצד כלכלנים. הם אמונים על מדדים מקצועיים (תוצר לאומי גולמי וכו') אשר רק הם יודעים לפענכם. בעזרת מדדיהם הכלכלנים מפרסמים דו"חות מסובכים ומצליחים להסביר מה שקרה. הם פחות מצליחים להסביר מה יקרה.
ברור לי שהתומכים בדעתי (המעטים) אינם ממהרים להביע דעה. המבקרים, מאידך, שולפים את המקלדת בקלות.
עכשיו, מצאתי תנא דמסייע: טיים מגזין. ב-26 במארס האחרון פרסם העתון במדורו מאני לנד, ששה מדדים למצב של כלכלת ארצות הברית. כל המדדים של המגזין אינם כלכליים "קלאסיים". הם עממיים, ממש בדומה לשיטה שבה הצעתי את המדדים "שלי".
מה הם המדדים של המגזין היוקרתי? כמה ביקורים היו במכוני יופי (גדל, לדעת עורכי טיים) וזה סמן לשיפור מצב הכלכלה. אבל לא רק. גם המכירות של הלבשה תחתונה גדלו ומקור אחר למידע על מצבה הכלכלי של אמריקה: מספר… הביקורים במגרשי גולף!
אם מישהו צוחק מאי-הרצינות של עורכי טיים, הם נותנים לו סיבה נוספת: הם בדקו את היקף המכירות במסעדות. נו, באמת? זה רציני?
גם מספר הקרוואנים, שנמכרו בארצות הברית בחודש דצמבר גדל ב-30% לעומת נובמבר. אין להם מה לעשות לאמריקנים שבמשבר כלכלי – לצאת לטיולים בקראוונים. והאינדיקטור האחרון: שיעור המשלמים בעד צפיה בטלוויזיה גדל מעט בשנת 2011.
אם לנו המדדים שלהם לא כל כך חשובים, למי שבוחן את מצב הכלכלה האמריקנית, כנראה כן. אני למדתי מעורכי טיים איך הם בודקים את סיכוייו של אובמה. במקביל, אני מבקש להעריך אם מחאות הקיץ שלנו רציניות או לא. נראה לי שלא כל כך.

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • יהודית קנולר  On 4 במרץ 2017 at 11:06

    מוצא חן בעיני מדד דקל. הכלכלנים לא יודעים כלום כי הם לא פותחים עיניים. שנים טענתי כי אי אפשר להפריד בין כלכלה לרווחה ואם זה היה כך לא היה נוצר הקיטוב הנורא הקיים היום כאן וגם בעולם. כל זמן שה"חכמים" משתמשים בנתון השכר הממוצע במשק צוחקים עלינו.

  • מנחם רהט  On 1 במרץ 2017 at 17:32

    יאיר היקר, יישר כוח. אף שהבלוג שלך די ישן (2012|) לא נס ליחה ולא כהתה עינו. מסתבר שוב ושוב שלא כל החוכמה נמצאת באקדמיה ואצל המומחים מכוח עצמם, מקום עיסוקם או מכוח סמכות אחרת כלשהי. יש גם חוכמת הרחוב.
    אמנם נאמר במשלי (כמדומני) חוכמת המסכן בזויה, אבל זה לא בגלל שהיא כשלעצמה בזויה, אלא מפני שעצם העובדה שאיש מסכן משמיע אותה, הרי שגם אם זו חוכמה אמיתית, היא מתבזית ומושפלת מפני שיצאה מפי מסכן.
    אנחנו תודה לאל לא מסכנים ועל פי מדדים רבים, לא כולם אקדמיים, חיים כמעט בשיא העולם. קח לך מדד אחד בלבד: היורו והדולר מתרסקים כל הזמן והשקל מתחזק. זה לא אומר משהו?
    אני זוכר שנתניהו, בימי כהונתו הראשונה שלף מכיסו מטבע של שקל (זה היה לנגד עיני, לא באמצעות מדיה כלשהי), והבטיח שהמטבע הזו תהיה מהחזקות בעולם, לפחות כמו הדולר. הסתכלנו עליו כעל הוזה.
    מסתבר שהוא היה יותר מכך. אפילו הוא, שרואה עצמו כמי שנבין בכלכלה, לא שיער שהשקל יתחזק יותר מן הדולר, או שיהיה 'לעומתי' מולו.
    מצד שני, הקיץ כפי שאתה אומר קרב והמחאה החברתית (שהיא ביסודה פוליטית כלומר בעלת מניעים פוליטיים) בוודאי תשוב למקומותינו. דרך אגב, לא הצלחתי להיכנס למאמרו של פלוצקר, שמובא במייל שלך.

  • יאיר דקל  On 19 באפריל 2012 at 22:23

    לאחת העם – תודה. אני כותב על מה שמעניין אותי וזה בגובה העיניים.
    לאביבה משמרי – את מחזקת את דעתי שאפשר להשתמש במדדים שאינם דווקא של הכלכלנים המקצועיים. הבאתי דוגמאות כמו המדדים של הטיים, בתגובה להערות מזלזלות של כלכלנים, שבעיניהם מה שאיננו כולל מונחם כי תל"ג ודומיו איננו נחשב. אני מנסה לראות את התמונה הכללית ובשביל זה המסעדות הן מדד מצויין.

  • avivamishmari  On 19 באפריל 2012 at 9:44

    לא הבנתי מדוע זה לא רציני לבדוק את היקף המכירות במסעדות. הרי אחד מסימניו של מיתון הוא בפירוש קיצוץ בהיקף ההזמנות במסעדות (יוצאים פחות, מזמינים פחות, בוחרים מסעדות זולות יותר). אם כבר היו צריכים לבדוק גם כמה נאכל במסעדה וכמה נלקח הביתה – במיתון נוטים יותר לקחת הביתה, ולא רק כדי להימנע מדמי השירות).

  • אחת העם  On 19 באפריל 2012 at 5:40

    כל הכבוד להמשך ההתעקשות על דברים שנמצאים בגובה העיניים ולא רק ברומו של עולם המדדים ומגובשים כנוסחאות/נוסחות!

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: