החזית שבה איננו נלחמים

 האם תמו ימי הלחימה בדרום? בעת כתיבת הדברים יש הסכמה כללית שהושג משהו עם החמאס. האם זאת הפסקת אש, הידברות, או מו"מ בתיווך מצרי? על כך אין הסכמה ויש דיווחים שלמרות הפסקת האש(?) ירי הרקטות נמשך.
בינתיים התגובות שאני שומע הן בנוסח "צריך להראות להם" ו"צריך להכות אותם מכה קשה מאד". דברים בנוסח הכל-כך צה"לי "מה שלא יושג בכוח, יושג ביותר כוח". וכבר אמרתי שהמלה "מוח" אינה כלולה במשוואה הזאת.
אין בכוונתי לפתוח כאן במסע תבוסני, אלא להאיר חזית, שנראית לי חשובה ביותר: תעמולה והסברה. זאת חזית חשובה לא פחות מכוח האש של צה"ל והיא לא נזכרת כלל בדיון הציבורי. בזכרוני לא עולה שום דיווח בשנים האחרונות על מסע תעמולה ישראלי ברצועת עזה. לא שמעתי על יוזמה חשובה לעורר את דעת הקהל בעזה ולפנות אליה ישירות לא באמצעות השלטון שם. הנאומים של מנהיגינו, שמכוונים לכאורה אל מעבר לגבול, נועדו רק לקהל הישראלי ואין להם שום השפעה על הציבור הפלשתינאי. נקודת המוצא שלנו היא שאין עם מי לדבר ורק הכוח ישיג את מטרתו.

האם לוחמה פסיכולוגית ותעמולה הן חשובות? לפני מספר ימים התראיין לתוכנית "60 דקות" של רשת CBS ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן שבמשך שמונה שנים היה גיבור ישראל והיום הוא האיש המבוקר ביותר. הוא התראיין לגבי תקיפה אחרת, תקיפת הגרעין האיראני. דגן אמר שכדי לפתור את הבעיה מוטב להחליף את השלטון באיראן. אם תרצו, אפשר ללמוד מכך, שהחלפת השלטון בעזה טובה יותר מאשר תקיפה צבאית. וכיצד אפשר להחליף את שלטון החמאס בלי לפנות ישירות אל הפלשתינאים?
סליחה, בעת כתיבת הפוסט, נזכרתי שפעם, בעבר הרחוק למדי, צה"ל כן הפעיל מערכת הסברה/לוחמה פסיכולוגית: בכל אמצעי התקשורת הוצגה אז חיילת בשירות סדיר, שתפקידה היה לאייר עלונים ואלה הופצו בעזה. צה"ל הציג בפני הציבור את מערכת ההסברה הישירה לעזה – חיילת שלמדה גרפיקה!

+ + +  

עכשיו, בעיצומו של סיום המלחמה הקצרה הזאת, גייסות התקשורת נאספים כאיש אחד להסביר לנו את תוצאות המערכה, את מספר ההצלחות של כיפת ברזל וכדומה. גם מדווחים, שהעלות סוללה של כיפת ברזל הכוללת 100 טילים היא כ-100 מיליון דולר. נוסף לכך, עלות כל טיל היא כ-50 אלף דולר.
מבלי להיות מומחה ללוחמה פסיכולוגית (ל"פ) ובלי להתיימר להנחות מערך תעמולה, אני משוכנע שמחיר של טיל כיפת ברזל אחד או שניים יכול לספק הרבה תוצאות בתחומים שאיש לא מקדיש להם תשומת לב. לוחמה פסיכולוגית ותעמולה עשויים לחסוך כמה וכמה חיים במחיר הרבה יותר נמוך מאשר מבצע צבאי הרואי.וויקיפדיה
האם יש לוחמה פסיכולוגית – או שהיא נסתרת, כך שאיש לא יודע עליה (כולל הפלשתינאים) או שהצנזורה מצליחה עד ששום רמז לא מסתנן לכאן?
נוכח הנסיון שלי בשמירת סודות ישראליים – אני קצת בספק. יותר נכון להסיק, שאין לוחמה פסיכולוגית כלל או שהיא כושלת כליל.
בוודאי יהיו מומחים שיספרו, כי יש לוחמה פסיכולוגית. אם תועלה טענה כזאת, אפשר לומר שהמלחמה הזאת היא כל כך חשאית שאיש לא מרגיש בה (כולל הפלשתינאים) או שהצנזורה כל כך מצליחה, ששום רמז לא מסתנן לישראל. אבל נוכח הנסיון שלי בשמירת סודות – אני קצת בספק. יותר נכון להסיק שאין לוחמה פסיכולוגית, או שהיא כושלת כליל.
אני מאמין שאין הסברה ישראלית ראויה לשמה בעזה וגם לא במדינות אחרות במזרח התיכון. אירוע מן העבר מדגים את יכולתנו בהסברה. האיש בעל החזון והרעיונות המציא את "המזרח התיכון החדש" בעת שהיה ראש ממשלה או שר חוץ. הרעיון זכה להדים יוצאים מן הכלל מִצפון לגבול סיני הצפוני. על גדת הנילוס, לעומת זאת, היה כעס וביקורת.
התקשורת הישראלית התגייסה להלל את הרעיון ולשבח את בעליו: זה מוכרח להיות "פיצוץ" של הסברה וזכה לכותרות ראשיות. אבל נשיא מצרים, חוסני מובראק בשיא כוחו, התמרמר. הידיעות מקאהיר הופיעו בקטן בעמודים הפנימיים של העתונים ואל הטלוויזיה לא הגיעו.
מסתבר שהמצרים נעלבו מן ההתנשאות הישראלית, כאילו אצלנו יודעים יותר והיהודים באו למזרח התיכון כדי ללמד את הילידים. איש מיועציו של שמעון פרס לא הסביר לו איך מדברים עם הערבים. איך יש להגיד להם דברים כדי לשכנע ולא להעליב.
נראה לי שאי ההבנה לא חלפה עם השנים. אלה, שנוקטים בשיטה של "מה שלא הושג בכוח" – חושבים שהם יודעים הכל. לא צריך ללמוד. לא צריך הסברה. לא צריך תעמולה ולא צריך לוחמה פסיכולוגית.

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • ציונה פסל  On 30 במאי 2012 at 14:16

    אם בםיטורין עסקינן, קראתי בתדהמה על הפיטורין שאתה נקטת בהם או על ההשעיה של דליק ווליניץ.

    • יאיר דקל  On 30 במאי 2012 at 19:45

      ציונה, לא פיטרתי את דליק וולניץ, אינני מכיר אותו ומעולם לא ראיתי אותו.

  • חוי קרין  On 19 במרץ 2012 at 16:30

    ראה את מה שכתבתי: מנהיגים ניתן להחליף את העם קשה יותר, בעיקר אם הוא יהודי… איך אמרו בנקוי ראש: צריך להחליף את העם הוא מטומטם.אז מה עושים"?

  • חוי קרין  On 19 במרץ 2012 at 15:23

    מדינה שרק מדברת בכוח ולא מפעילה טיפה של מוח חייבת לדבר עם החמאס.
    בהזדמנות זו, צריך
    להוציא מהלקסיקון את השואה -זו זילות השואה.
    צריך לתכנן תחכניות חומש ותכניות חופש ושלום בין העמים לא מתוך התנשאות אלא מתוך השתלבות. הגיע הזמן ללמוד ערבית. חובה ולקרב ולהתקרב לשכנים. בשכונה לא כוח רק מוח !
    חוה קרין

  • יאיר דקל  On 14 במרץ 2012 at 12:38

    נראה לי שהרחקת בהיסטוריה מן הנושא הקרוב כל כך שבו עסקתי.

  • אחת העם  On 14 במרץ 2012 at 12:11

    אכן – חציר העם…
    לפעמים נראה לי שהאסון הגדול ביותר שקרה ליישוב היהודי בא"י עם תחילת המאה העשרים היה נצחונו של…אב"י. אב"י ?! זהו, כמובן אליעזר בן יהודה , אותו יהודי בעל מוח קודח ,שלפחות לפי המקובל אצלנו בגללו עברנו לדבר בעיקר בעברית, במקום – באנגלית ו/או בערבית שתי הלשונות המנדטוריות האחרות. דיבורי החולין בעברית אולי גורמים לתוספת של גיטואיזציה שבה אנחנו שוכחים שבמשך הדורות היו יהודים רבים שידעו כי כדאי להכיר גם את "דינא דמלכותא" ובוודאי שכדאי להזכיר לעניין זה את רבשקה , אחד מהלוחמים הפסיכולוגיים הקדמוניים . ובקיצור?! מדוע אין השקעה נרחבת בלימוד הערבית- הופכת לאחת מהמשימות החינוכיות והתרבותיות המשמעותיות ביותר של מדינת ישראל ? עד מתי תתנהל מדינת ישראל כמעין חללית שמנותקת מסביבתה המיידית ?!

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: