חניון מונגש ביער – זה לא אמהרית?

יום שלישי שלפני הגשם ואני פוגש את ידידי משכבר הימים, שמוּרי, ובכוונתנו לטייל כמו בכל שבוע. הפעם – להרצליה.
"לא", הוא אומר. "ידיד שלי, מדריך טיולים, הציע לי לטייל ליער ראש העין. יש שם צבעונים".

יש צבעונים

"למה לא?" – השבתי. "ימי החורף הם הטובים ביותר לטיולים בטבע. ביום – יבש, לא חם. לא מזיעים ונעים לשוטט. וכמה ימי גשם יש לנו"…
שמוּרי שלף מכיסו מפה מקומטת שהשאיל לו המדריך ואני כיוונתי את ה-gps אל ראש העין, אל רחוב נחל רבּה פינת רחוב קיבוץ גלויות. ראש העין קרובה, אבל בבורותי לא ידעתי שיש לה יער.
זמן קצר ואנחנו מגיעים אל קרן הרחובות, פנייה שמאלה אל דרך עפר מהמורתית ואנחנו באים אל היער. אז אפילו לא ידעתי שהוא ניטע על ידי הקרן הקיימת בשנות השמונים של המאה הקודמת ושטחו מעל אלף דונמים.
תוך דילוג על הבורות, אנחנו מגיעים אל כמה שולחנות פיקניק שהציבה הקרן הקיימת ויש אפילו אורחים: מכונית משטרה ולידה אופנוע של שומרי החוק חונים ליד שולחן פיקניק והם נהנים. אנחנו לא מתקרבים אל שומרי החוק. שישמרו הם את שלהם ואנחנו את שלנו.

חניון גם לילדים נכים

המשכנו עוד על הדרך ומצאנו חניה משולטת: "חניון מונגש בראש העין; נתרם על ידי משתתפי טורניר הגולף השנתי השביעי של קק"ל טורונטו קנדה". זה עושה לי רושם של אמהרית. מונגש? קשה להאמין שטורניר הגולף בטורונטו מתנהל על ידי יוצאי אתיופיה.
עצרתי לרגע את הטיול בין העצים והקדשתי מחשבה למלה העברית הזאת. מונגש? כן, מלשון לגשת. השפה העברית גמישה. בבית פניתי אל שני מילונים ואת ה"מונגש" לא מצאתי.
חזרנו ללכת  מן החניון אל שולחנות פיקניק נוספים, עברנו בין העצים לאורך הערוץ של נחל רבּה כשהרוח הנעימה מלטפת לנו את הפנים ומנופפת בעוצמה בצמרות העצים. על האמדה פרחים משובצים בין שיחי היער ואנחנו מחפשים את הצבעונים, שהמדריך הבטיח. אבל בדרך יש  הפתעה: המון המון נרקיסים. הרוב לבנים, מיעוטם ורודים והם מכסים את הקרקע בכריות, כריות של צבע.

בין הנרקיסים לא מסתתרים הצבעונים. אדומים, אדומים, הם  פזורים בקבוצות וקורצים – רק תבוא להריח. להסתכל, לא לקטוף!
יער עירוני הוא יער ראש העין. אנחנו הולכים בערוץ ועלינו מביטים בתי השכונה של גבעת הסלעים.
"שמע, לא ידעתי על היער והוא כל כך קרוב. ביום יפה אקח את הנכדים לכאן. לפיקניק" – סיכם שמוּרי כאשר חזרנו אל המכונית. נסענו משם אל כפר קאסם הסמוך לשתות קפה שחור. אמיתי.

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • יאיר דקל  On 8 במרץ 2012 at 22:46

    קראתי וחייכתי להנגשה שלך.
    כשהגעתי לחניון עמדתי, לרגע, מופתע מן המלה החדשה. לא זכרתי שיש מומחי הנגשה.
    בכל מקרה, טוב שיש מי שאיכפת לו גם מילדים נכים, שיוכלו להנות וגם את זה צריך לציין.

  • אחת העם  On 8 במרץ 2012 at 22:19

    אומנם ,לענ"ד עדיף היה להשתמש בתיאור מעלותיו של החניון בביטוי כמו "נגיש". עד כמה שהבנתי יש אחראי – נגישות שמקצועם בכך (למשל – דני פריגת) ויש מתנדבים , "משוגעים לדבר" שמתמחים בנושאים כמו הנגשה , כלומר הגברתה של נגישות, למי שמתקשים להגיע מסיבות כמו ליקויי ראייה , תנועה וכיוצ"ב.
    מאידך ,ייתכן שמישהו אסף תרומות כדי להפוך את אותו חניון לנגיש יותר ומן הסתם הונצח הדבר ע"י התפתחות בביטוי שלפיה "החניון הונגש והונגש ,עד כדי היותו מונגש" – ממש כמו שקורה פה ושם ,כאשר משביחים נדלן והנדלן "משיב תודה" ונהפך להיות – מושבח …

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: