זכות הציבור לרכילות

על זכות הציבור לדעת שפכו הרבה מלים, כי יש מי שרוצה שהציבור לא יידע ואלה מתדלקים את הדיון הציבורי. על מחללי קודש אלה, אינני רוצה לדבר. אבל מה רוצה הציבור לדעת? רכילות.  
הנה הפרשה החדשה מלשכת ראש הממשלה – בכיר הלשכה נתן אשל חשוד שגילה יחס ידידותי מדי לפקידה בכירה בלשכה. בכל לשכה ובכל מקום שיש אנשים, גברים ונשים, עלול להתפתח יחס מיוחד. בלשכה מסויימת הדברים הגיעו עד אונס ממש. לא בלשכת ראש הממשלה.  
אבל שלושה בכירים – המזכיר הצבאי יוחנן לוקר, מזכיר הממשלה צבי האוזר וראש מערך ההסברה ד"ר יועז הנדל – התלוננו בפני היועץ המשפטי לממשלה. לא המוטרדת התלוננה. להלן הלא-מתלוננת.  
משום מה מזכירים לי פרטי הפרשה החדשה משהו מפרשיות קודמות.  
חיים רמון הועמד לדין על נשיקה אחת יותר מדי. קל לזכור, שגם שם לא היתה מתלוננת. המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, אלוף גד שמני הוא שפנה אל היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז והתלונן. המשטרה פתחה בחקירה וקצינה בכירה במשטרה רדפה אחרי המנושקת ושידלה אותה להתלונן. הסיפור הסתיים בהודאה באשמה של חיים רמון ואחרי כן התקיים מסע יחסי ציבור אדיר כדי לשכנע את הציבור לא לדעת… חיים רמון הצליח ופסק הדין שלו נמחק מן התודעה. הציבור שאינו רוצה לדעת, מעדיף את גירסת יחסי הציבור על פסק הדין.  
גם בפרשת הנשיא האנס היתה לא-מתלוננת – א' ממשרד התחבורה.  
א' זו, שהיתה פקידה בכירה מאד בלשכות של שרים ושל ראש ממשלה, לא שקטה על שמריה. כאשר משה קצב היה מועמד לנשיא המדינה, היא התרוצצה בין חברי כנסת ועתונאים ואמרה להם: "אל תצביעו בשבילו. אתם יודעים מה הוא עשה לי?" זאת הגירסה שהגיעה אלי מכלי שני, מעתונאית ששמעה את הדברים מפיה של אותה א' בימים של ערב בחירת הנשיא.  
אמרה לה העתונאית: "לכי להתלונן במשטרה!" השיבה א': "את יודעת מה יעשו לי? איזה לינץ' והכפשות? וחוץ מזה, מי ירצה לקבל לעבודה פקידה בכירה, שמוציאה דברים מהלשכה ומתלוננת על הבוס?"
מעניין, דברים דומים אני שומע (ברכילות בתקשורת) מפי ידידותיה של הלא-מתלוננת האחרונה, זאת מלשכת ראש הממשלה. זאת, שנתן אשל גילה כלפיה ידידות יתירה (לפי גירסת הרכילות).  
אינני מכיר את הנפשות הפועלות בלשכת ראש הממשלה, אבל שמתי לב שאת נתניהו מלווה אשה צעירה, חרדית חבושת "סיר". בא ידיעות אחרונות ופרסם ביום רביעי, 25.1.2012, תמונה מפוקסלת של הלא-מתלוננת והנה היא עם כובע שמכסה את שיערה. חשבתי שזיהיתי את האשה ואז תיקנו אותי: יש בלשכה שתיים חבושות כובע. זאת לא זאת, זאת ההיא…
כדי שלא אמשיך כסומא בארובה, בא גלובס ומפרסם את שמה של האשה.  פרסמתי את הדברים וקבלתי תגובה ממשרד יחסי ציבור: "אני מבקש שתשמיט את שמה המלא של ר' מכיוון שעורך הדין שלה כעת עובד על תביעות בנושא. לא הייתי רוצה שבלוגר יפגע מדבר כזה".
האם הציבור זכאי לרכילות? האם פרשיות כאלה הינן רכילות או מידע חשוב על התנהלות הלשכה של ראש הממשלה? הכל בעיני המסתכל.