זכות הציבור לרכילות

על זכות הציבור לדעת שפכו הרבה מלים, כי יש מי שרוצה שהציבור לא יידע ואלה מתדלקים את הדיון הציבורי. על מחללי קודש אלה, אינני רוצה לדבר. אבל מה רוצה הציבור לדעת? רכילות.  
הנה הפרשה החדשה מלשכת ראש הממשלה – בכיר הלשכה נתן אשל חשוד שגילה יחס ידידותי מדי לפקידה בכירה בלשכה. בכל לשכה ובכל מקום שיש אנשים, גברים ונשים, עלול להתפתח יחס מיוחד. בלשכה מסויימת הדברים הגיעו עד אונס ממש. לא בלשכת ראש הממשלה.  
אבל שלושה בכירים – המזכיר הצבאי יוחנן לוקר, מזכיר הממשלה צבי האוזר וראש מערך ההסברה ד"ר יועז הנדל – התלוננו בפני היועץ המשפטי לממשלה. לא המוטרדת התלוננה. להלן הלא-מתלוננת.  
משום מה מזכירים לי פרטי הפרשה החדשה משהו מפרשיות קודמות.  
חיים רמון הועמד לדין על נשיקה אחת יותר מדי. קל לזכור, שגם שם לא היתה מתלוננת. המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, אלוף גד שמני הוא שפנה אל היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז והתלונן. המשטרה פתחה בחקירה וקצינה בכירה במשטרה רדפה אחרי המנושקת ושידלה אותה להתלונן. הסיפור הסתיים בהודאה באשמה של חיים רמון ואחרי כן התקיים מסע יחסי ציבור אדיר כדי לשכנע את הציבור לא לדעת… חיים רמון הצליח ופסק הדין שלו נמחק מן התודעה. הציבור שאינו רוצה לדעת, מעדיף את גירסת יחסי הציבור על פסק הדין.  
גם בפרשת הנשיא האנס היתה לא-מתלוננת – א' ממשרד התחבורה.  
א' זו, שהיתה פקידה בכירה מאד בלשכות של שרים ושל ראש ממשלה, לא שקטה על שמריה. כאשר משה קצב היה מועמד לנשיא המדינה, היא התרוצצה בין חברי כנסת ועתונאים ואמרה להם: "אל תצביעו בשבילו. אתם יודעים מה הוא עשה לי?" זאת הגירסה שהגיעה אלי מכלי שני, מעתונאית ששמעה את הדברים מפיה של אותה א' בימים של ערב בחירת הנשיא.  
אמרה לה העתונאית: "לכי להתלונן במשטרה!" השיבה א': "את יודעת מה יעשו לי? איזה לינץ' והכפשות? וחוץ מזה, מי ירצה לקבל לעבודה פקידה בכירה, שמוציאה דברים מהלשכה ומתלוננת על הבוס?"
מעניין, דברים דומים אני שומע (ברכילות בתקשורת) מפי ידידותיה של הלא-מתלוננת האחרונה, זאת מלשכת ראש הממשלה. זאת, שנתן אשל גילה כלפיה ידידות יתירה (לפי גירסת הרכילות).  
אינני מכיר את הנפשות הפועלות בלשכת ראש הממשלה, אבל שמתי לב שאת נתניהו מלווה אשה צעירה, חרדית חבושת "סיר". בא ידיעות אחרונות ופרסם ביום רביעי, 25.1.2012, תמונה מפוקסלת של הלא-מתלוננת והנה היא עם כובע שמכסה את שיערה. חשבתי שזיהיתי את האשה ואז תיקנו אותי: יש בלשכה שתיים חבושות כובע. זאת לא זאת, זאת ההיא…
כדי שלא אמשיך כסומא בארובה, בא גלובס ומפרסם את שמה של האשה.  פרסמתי את הדברים וקבלתי תגובה ממשרד יחסי ציבור: "אני מבקש שתשמיט את שמה המלא של ר' מכיוון שעורך הדין שלה כעת עובד על תביעות בנושא. לא הייתי רוצה שבלוגר יפגע מדבר כזה".
האם הציבור זכאי לרכילות? האם פרשיות כאלה הינן רכילות או מידע חשוב על התנהלות הלשכה של ראש הממשלה? הכל בעיני המסתכל.  

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • אוסנת  On 31 בינואר 2013 at 11:20

    יאיר, העדות שלך מפרשת קצב לגבי עיתונאית שטוענת ששמעה משהו, נקראת עדות מפי השמועה- לא ממש רציני.

    • יאיר דקל  On 31 בינואר 2013 at 13:19

      אוסנת, את צודקת – כעדות משפטית, זאת עדות מפי השמועה. אבל אני לא מביא עדויות משפטיות, אלא מציג את המציאות שאני מכיר.
      העתונאית שסיפרה לי את הסיפור מוכרת לי שנים רבות כאשה רצינית. אני מאמין לדבריה ויתר על כן – ההתנהגות כלפי מתלוננות על אונס הינה נוראה, בדרך כלל. חשבתי שראוי להציג את הדברים ברמה הציבורית, לא ברמה המשפטית.

  • ג.  On 31 בינואר 2012 at 11:43

    אני מקווה שיתבעו את יודה בלו על פרסום שמה. זה אונס, לא פחות.
    וגם אתה היית צריך להמנע מכך. זכותה.

    • יאיר דקל  On 31 בינואר 2012 at 13:35

      ג. דעותינו חלוקות.
      תמיד חשבתי שתפקידה של העתונות לפרסם מידע. ככל האפשר יותר.
      יכול מישהו לחשוב שפרסום פרט זה או אחר אסור או בלתי מוסרי או מזיק. מישהו אחר יכול לחשוב להיפך על אותו עניין. מסקנה: תיק"ו.
      לצורך המחשה אביא מקרה שקרה לי כשהייתי עורך מדור המכתבים במעריב לפני שנים. התקשרה אלי קוראת והתלוננה שידיעה בטחונית מסויימת פורסמה. השבתי לה שהפרסום אושר על ידי הצנזורה וכן שהידיעה פורסמה בחו"ל. כלומר, אויביינו יודעים את המידע. אם לא נפרסם – מי שלא יידע את המידע הזה יהיו רק… אזרחי ישראל.
      היא לא שוכנעה. לי נראה שהיא שגתה.

  • שמוליק  On 29 בינואר 2012 at 3:23

    יאיר אנא צור עימי קשר בדחיפות בענין תודה

  • עידית  On 27 בינואר 2012 at 8:31

    האם אלה שתי האפשרויות היחידות -"תחמן חכם ומוכשר או איש צח והגון וטיפש"? מה אתה מייחס לנתן אשל?

    • יאיר דקל  On 27 בינואר 2012 at 10:14

      עידית, כמובן שאין אלו שתי האפשרויות היחידות. מספר הברירות רב. הצגתי את השאלה כנושא למחשבה.
      את נתן אשל אינני מכיר, ראיתי אותו בחטף רק בטלוויזיה ואני יודע רק את המתפרסם בתקשורת. בעיני העתונאים הוא לא אהוד והם אומרים שגם בעיני עמיתיו ללשכה איננו חביב. אבל הם אומרים עליו שיש לו כישורים בלתי רגילים להשגת מידע והפעלתו.
      אני מבקש להדגיש את דעתי שאין עניין משמעותי לציבור בנתן אשל. הוא מונה על ידי ראש הממשלה, הוא איש אמונו ולכן ראש הממשלה הוא האחראי לפתרון הבעיה, אם יש בעיה.

  • יאיר דקל  On 26 בינואר 2012 at 21:30

    יוסי,
    אין לי מידע-פנים. למעשה, רביב דרוקר אמר דברים דומים במהדורת החדשות בערוץ 10 היום. לפי הרכילות, נתן אשל הוא אבי היוזמה ולדרוש את פיטוריו של רביב דרוקר. אז לרביב יש, אולי, עניין לפגוע בנתן אשל. שוב פיסת רכילות.

  • יוסי דר  On 26 בינואר 2012 at 20:51

    שלושה בכירים בלשכת רוה"מ פונים ליועמ"ש הקודם, שוטחים בפניו את הסיפור, וזה אומר להם קטגורית, כך על פי הפירסום, שעליהם לפנות ליועמ"ש ולהגיש תלונה. הלזה ייקרא רכילות?

    ואגב, העובדה שהנפגעת (לכאורה) אינה מתלוננת – אך מגבירה את החשש שיש דברים בגו (אם לזכור שהקרבן של קצב מסרה את גירסתה כעבור 10 שנים, וגם זאת – לא מיוזמתה).

  • יאיר דקל  On 26 בינואר 2012 at 19:58

    להערכתי הצנועה, הפרשה נופחה מעל ומעבר לפרופורציה. אני מאמין שיחסים אישיים הם שגרמו לפרסום.
    ויותר חשוב – האם עדיף שהיועץ לראש הממשלה יהיה תחמן חכם ומוכשר או איש צח והגון וטיפש?

  • benziv  On 26 בינואר 2012 at 19:43

    זכות הציבור לדעת שהמדינה מתנהלת כיאות. מידע כזה עוזר?

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: