כולם רמאים כולם*

כשהורי הגיעו ארצה, אמרו להם שבשוק של יפו כולם רמאים. פנטזיה מזרחית שולטת כאן. בתל אביב – כך התרשמו – חיים אנשים הגונים. תרבות אירופה מול תרבות המזרח.
טוב, זה היה פעם. מזמן מאד.

על מי הם מדברים?

לפני שבוע כתבתי פוסט על הטעיה בחנות בגדים, כאשר מכרו לי במירמה כרטיס ויזה מיותר. חברת אשראי עולמית ענקית. לא חברה שמרכזה במזרח התיכון. ההוא, של פעם. ויצאתי ממנה עם טעם לא נעים. היום, במקרה בשעת כתיבת הפוסט הזה, התקשרה אלי אלין, נציגה של החברה, והודיעה לי שהכרטיס בוטל. 
בעקבות האירוע שקרה לי, קבלתי תגובות באתרי הבלוג שלי (הוא מתפרסם בשלושה אתרים) וגם תגובות בעל פה. "עשו לי אותו דבר", סיפר שמואל, ידידי הטוב. "הציעו לי כרטיס דיינרס, ואמרתי שאני לא רוצה כרטיס. אבל הוא הגיע אלי בדואר ואני מנסה להיפטר מהספח הזה"…
"החתימו אותי על כרטיס של הרשת ואני חברת מועדון, אבל לא ברור לי אם הנפיקו לי גם כרטיס אשראי מיותר", סיפרה ידידה ותיקה, שאיננה מתמצאת כל כך בענייני בנקים, אשראים וכדומה.
חשבתי שחברות כרטיסי האשראי הענקיות אינן לבד. גם בנקים מכובדים הואשמו פעם ופעמיים בהטעיית לקוחות, בתשלום עמלות שלא היו צריכות להיות וכדומה.
רגע, מישהו נאשם באמירת אמת? פוליטיקאים, למשל. הם מבטיחים הבטחות שלא יעלו על דעתם לקיימן ("מחשב לכל תלמיד", למשל) ואנחנו מקבלים זאת כמובן מאליו. הרי אלה פוליטיקאים – אומרים האזרחים הקטנים במשיכת כתפיים מיואשת. אנחנו שוכחים, שהפוליטיקאים הם המחוקקים. הם בוחרים את הממשלה, שמנפיקה לנו את החוקים. האם אלה שכחו שצריך לומר אמת?
האידיאל הישראלי המוחלט הוא להתפרסם בתוכנית "ריאליטי" כלשהי, שהיא כמובן תוכנית בלוף-אמת, שצוות מיומן מנהל את המריונטות המצולמות בכאילו-ריאליה. והאידיאל הגדול יותר של כולם – כסף. להיות עשיר חסר ערכים. המעושרות, למשל.
כסף, הרי זה טייקונים. הם עשירים, הם מפורסמים, הם מצליחנים. הם גם "מסַפרים". ואז מתברר לנו שהטייקונים אינם מצטיינים בדייקנות ובעסקי אמת. מי שהפקיד את כספו בידיהם, אם בהשקעות ישירות במניות או אג"ח ואם באמצעות קופת הגמל שלו, מגלה שהתספורת היא עליו. על כספו. האמת – איננה ערך שיש לה ערך בעסקים.
איך הפך השוק המזרחי להיות הערך העיקרי במדינת ישראל?
* הכותרת על פי השיר "כולם חכמים כולם". ביצוע מקורי: הגששים. מלים ירון לונדון; לחן יאיר רוזנבלום.

כולם חכמים כולם
כולם מטפסים בסולם
עושים כסף כולם,
קונים דירות, נוסעים לחו"ל – רואים עולם
כולם חכמים כולם.

בקישור: הגששיות   

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • benziv  On 16 בינואר 2012 at 14:49

    אני יכולה להוסיף עוד סיפור:
    קניתי בחנות ה"לב הכחול" נעליים בצבע בורדו, שיתאימו לבגדים שאני לובשת. יצאתי שמחה וטובת לב, אבל אהה… בעקב של הנעל השמאלית שלי היו קילופים ופיצוץ/סדק – בתחתיתו, ובשמש הסתבר גם שלנעליים גוון שונה. הלכתי אל החנות, אמרו שיחזרו אלי, נתנו לי אישור על השארת הנעליים וזהו. לא חזרו. חזרתי לחנות. אמרו שיחזרו. המשכתי לחכות. שבועיים אחרי שהייתי בחנות התקשרו להגיד שאני יכולה לבוא ולבחור כל נעל אחרת.
    שמחתי.
    אבל זה סוף עונה.
    הנעליים שמדדתי היו לא מתאימות.
    ביקשתי זיכוי מתוך ידיעה שאחזור שוב. לא נורא. לא קרה כלום.
    אין זיכוי, אמרה המוכרת.
    את שרות הלקוחות הצלחתם להשיג? גם אני – לא.
    התקשרתי לישראכארט – הצלחתם לאחרונה להשיג? גם אני לא.
    שלחתי פקס. אמרו שיחזור תוך 24 שעות.
    בינתיים – לא חזרו, ויש להם עוד שעה לחזור אלי.
    יחזרו? לא בטוח.

    בינתיים אני ממליצה – אל תקנו ב"לב הכחול", חפשו את הלב החם, הלב שאוהב לקוחות…

  • יאיר דקל  On 16 בינואר 2012 at 8:58

    קורינה, כתבתי את הדברים בכעס. כעס שהולך ומצטבר עם השנים והגיל. ובכל זאת אני אופטימי ומקווה שאת ואני איננו היחידים שמחפשים אנשים ישרים.

  • Corinna InHebrew Hasofferett  On 16 בינואר 2012 at 3:46

    כשפוגשת א/נשים ישרים – שזה אמור להיות הנורמטיבי – אני מתפלאת פליאה, אסירת תודה. זכיתי בפיס אנושי. כמעט אותם סיכויי זכייה.
    http://corinna-hasofferett.com/blog

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: