רשלנות עברית

"אי-אפשר עתה לנחש מה היה צלצולו של המבטא העברי בימי אבותינו הקדמונים, ואולם דבר אחד ברור – מבטאם הצטיין בדייקנות מובהקה. הם לא דברו בחפזון, לא בלעו הברות, לא ערבבו תנועה בתנועה – בקיצור, לא ידעו את אופן-הביטוי המרושל הנשמע כעת ברחובותינו".
את הדברים הללו לא כתבו היום וגם לא אתמול. מצאתי אותם בפתח  של  תדפיס מיוחד של "המבטא העברי", שיצא לאור בהוצאת "הספר" בשנת תר"ץ. למי שאינו יודע, כמוני, היתה זו שנת 1930. את "המבטא העברי" כתב סופר, משורר ויודע עברית מעולה – זאב ז'בוטינסקי.
הספרון, שהגיע לידי, יצא בהוצאת המחלקה לחינוך ולתרבות בגולה לציוּן מאה שנה להולדת המחבר. קראתי והתפעלתי.
כשאני שומע את המאנפפים בסלולר, אני מצטער. כשאני שומע את השדרים "מנגנים" את המלים ברדיו – אני כועס. כשאני קורא בקונטרס העתיק הזה את התיאור כפי שכתב  האיש, שהיה גם מנהיג ציוני-לאומי, אני רואה שהיה עוד חוזה מלבד בנימין זאב הרצל.
האם אפשר לשפר את הדיבור, את האינטונציה? כן. מה הפתרון? הדיקדוק!
אבותינו הקדמונים כתבו כללי שפה חכמים, כותב ז'בוטינסקי ומציע לשמור על כללים אלה כדי להימנע ממה ששמע ברחוב: "המבטא הרשלני, בלי קו ובלי חוק ובלי טעם, שבו ז'ירגננו את דיבורנו, והשפלנו את לשוננו, אחת הלשונות הנהדרות-ביותר והאצילות-ביותר שבעולם, עד כדי מדרגה על רעש חסר גוון ואופי". צריך לזכור שהוא שמע את זה בראשית המאה הקודמת.
 ז'בוטינסקי קולע לבעיה, שגם אני מבחין בה בדיבוריהם של קריינים ושדרים ברדיו: הנגינה, בעיקר בסוף משפט המסתיים בהרמת קול מיותרת. ל"מקצוענים" האלה מתאימה קריאתו "אל תשירו בדברכם", כשהוא מבכה את "הכעור הזה שהולך ומתערה בחיינו". בעיניו, זה מחייה את הגיטו "אפילו עם יללותיו".
 בקונטרס, ז'בוטינסקי מציע דרכים שונות ותרגילים להגייה נכונה של מלים, הברות ואותיות. נראה לי שכדאי ללמוד מן הספרון הישן הזה וללמד אותו הן בסמינרים למורים והן – בקורסים לשדרי רדיו וטלוויזיה.  
מתלונן הסופר על "האינטונציה הגיטואית שאיננה מסתגלת הן לתוכן השיחה והן לחזקת הרגש". הוא מביא דוגמא: "אשה תאמר לחברתה – "הבראתי, ברוך השם" – ומנגינת-דבריה בכיינית, כאלו סיפרה על אסון".
ז'בוטינסקי מציע תרגילי דיבור שונים כדי לשפר את דרכי הדיבור, דבר החשוב במיוחד לקריינים ושדרים. "ואחרי-כן – השגיחו על דיבורכם, ועוד יותר – על דיבור ילדיכם, כי מבית-הספר יוצאת השפעה זו": אולי טעה המורה ואולי, לפעמים, גם בגלל רשלנותו.
דברים כדורבנות.

משהו על פוליטיקה
נוכח פעילות החקיקה הנסערת בכנסת, נזכרתי בדברים שאמר משה פייגלין לקראת הבחירות המקדימות למרכז הליכוד: "כדי להשפיע לא צריך להקים מפלגה. מספיק להכניס כמה חברי כנסת למפלגה גדולה"…

יובש בגשם
גשמי הזעף הזכירו לי אוקסימורון שחיבר אורי אלוני, בעבר עורך להיטון: "חכיתי לה שעה בגשם – התייבשתי!"

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • יאיר דקל  On 24 בנובמבר 2011 at 23:30

    ציפי תודה,
    נכון, אם ז'בוטינסקי היה שומע את העברית של היום, היה מתקשה בהבנתה. אבל אני קורא את העברית של ז'בוטינסקי וכלל אינני מתקשה בהבנה. חלק מהתלונות שלו הינן התלונות שלי על אותן בעיות בדיוק.
    מאד שמחתי לגלות את הקונטרס הזה.

  • ציפי  On 19 בנובמבר 2011 at 20:42

    אני מסכימה איתך.
    אם ז'בוטינסקי היה שומע את העברית העכשווית הוא לא היה מכיר אותה ואת המשמעויות החדשות שנתנו למילים שונות.
    העברית היא שפה חיה ותוססת שלא היתה לה הזדמנות כשפות אחרות לחיות כשפות אחרות ולהתקדם. ראה אנגלית מודרנית שאינה דומה לשפה השיקספירית.
    כבכל שפה תמיד תהיה שפה גבוהה ומהוקצעת ורצוי שכולם ילמדו אותה ויכתבו בה ותהיה שפת העם שישתמשו בה ביום יום.
    כך דרכו של עולם.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: