שקר הטוקבק

כתבה חשובה הופיעה ביום ששי האחרון בידיעות אחרונות, 7 ימים – "טוק שואו".
הכתב, שחר גינוסר, מצא אי התאמה קיצונית בין דיעות הציבור החיוביות כלפי מחאת האוהלים כפי שהן משתקפות בתקשורת, ובין טוקבקים עוינים בהמוניהם, שמופיעים באינטרנט.  הוא כותב ש"87% מחבקים את זעקת מעמד הביניים, אבל האינטרנט הוצף בתגובות עוינות". הפתרון: טוקבקים בתשלום.

מתוך "אוצר המלים" מאת פרופ' ח. רבין ודר' צ. רדי הוצאת קרית ספר בע"מ, ירושלים תשל"ו 1976

אפשר לנחש עובדה זאת וכבר העליתי את החשש מפני התופעה בפוסט שכתבתי אחרי נצחונו הגדול של אובמה בבחירות בארצות הברית. אובמה עשה שימוש מושכל וחיובי ברשת. חששתי, שבישראל יעשו ברשת שימוש מושכל ושלילי. שחר גינוסר בדק את התופעה והציג שם של משרד פרסום, שעוסק בהפצת טוקבקים ממומנים וכן הציג ארגון, שהוא שלוח של מועצת יש"ע למטרת יחסי ציבור מבלי יזהו את הגורם האמיתי שעומד מאחוריו. עוד מזכיר שחר גינוסר שמשרד ראש הממשלה מעורב עד צואר בטוקבקים העוינים הללו.
אני מניח שמשרד זה, שאמון על הפצת ספינים בתקשורת ובכל דרך אפשרית, אינו מזניח את האפשרות לשלוח טוקבקים באמצעות עובדי מדינה, עובדי המשרד.
כאשר כתבתי את הפוסט ב-27.11.2008 קבלתי תגובה: "יש לך הוכחה?" לא היתה לי הוכחה, רק חשש. אבל עברו חודשים ספורים והתגלה שחברת החשמל, שעמדה תחת מתקפה ציבורית, שכרה טוקבקיסטים והללו הציפו את הרשת בתגובות נגד ועד העובדים. החשש שלי אושר.
לכאורה, אין משמעות רבה לטוקבקים הללו, כי "הכל" יודעים שרוב התגובות הינן תוצר של משרדי פרסום (אולי מוטב לקרוא להם משרדי שקר?), שפועלים לפי הזמנה. אולם נסיוני כחובב רשת מגלה שאנשים, גם בני תרבות ולא רק נמוכי המצח, מאמינים לכל הבל ושטות שעוברים בדואלים. מכיוון שאני מכיר את רוב מכותביי, אני נדהם כל פעם מחדש איך הם מאמינים לאיומים, אזהרות או הבטחות, שאין להם שחר. כך, גם מאמינים שהטוקבקים משקפים דיעה אמיתית של הכותבים.
לא רק אנשים מן השורה מאמינים. גם חברי כנסת. אלה, שמחוקקים את חוקינו. איך אני יודע? מנסיון העבר.
לפני עשר שנים ויותר, עמדה ממשלתו של יצחק רבין להטיל מס על רווחים בבורסה. שר האוצר דאז, אברהם ביגה שוחט, פעל נמרצות למען החוק. נגדו פעלו נמרצות עשירי הארץ, שאז עדיין לא קראו להם טייקונים, אבל היו להם אנשי יחסי ציבור כמו היום.
באותם ימים, כרעה מרכזיית הכנסת תחת עול הטלפונים של מתנגדים למס על הבורסה. חברי הכנסת התרשמו מאד מדעת הציבור האותנטית. מה זאת אומרת? הרי העם מתקשר ומביע את הזעזוע האמיתי של המשקיעים מפני המס האכזרי.
באותם ימים רחוקים, הייתי עורך מדור המכתבים במעריב. עתון נפוץ עם מספר מכתבים גדול כל יום. וראה זה פלא – אף מכתב לא התמרמר על המס המוצע. אף אחד לא הביע את זעמו בכתב!
פניתי לעורך הכלכלי והצגתי את הפער בין זרם הטלפונים ואפס המכתבים. חשבתי שהדבר ראוי לפרסום. לצערי, מעריב נכשל אז במשימתו העתונאית.
והיום? היום יש טוקבקים. יותר קל, יותר זול ויותר מהיר מטלפון (או מכתב למערכת…)

תזכורת

ב-13.12.2010 פורסם בהארץ, שהשרים אישרו חוק המתיר לחשוף פרטי טוקבקיסטים.
עד היום זה לא התממש.

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • גיל  On 15 בספטמבר 2011 at 17:35

    אני כבר הרבה זמן אומר שמגיבים באינטרנט צריכים להגיב בשמם המלא, או לפחות ששמם המלא יהיה ידוע לכותבי האתר. במסווה של אנונימיות יש בעיקר רפש והשמצות.

  • יאיר דקל  On 15 בספטמבר 2011 at 15:25

    לאחת העם,
    אינני יכול לומר מה עושים עתונאים אחרים, אלא לומר מה אני עשיתי בשנותיי הספורות כעורך המכתבים במעריב:
    # פרסמתי הודעה בעתון, שלא אפרסם מכתבים שיגיעו ללא שם מלא וכתובת.
    # לא כתבתי אף מכתב למערכת מעריב. גם לא בתקופה שלא הייתי אחראי למדור המכתבים למערכת.
    # לא גייסתי מכתב מאף אחד מחברי המערכת. לא היה צורך בכך.
    # בכל תקופת עבודתי בעתון, היתה רק פעם אחת שהעורך ביקש ממני לפרסם מכתב מסויים למערכת, שהגיע אליו. אותו מכתב היה אותנטי. למעט מכתב זה, איש לא דרש ממני לפרסם או להימנע מפרסום מכתב כלשהו.
    אותו עורך מדור מכתבים למערכת, שהזכרת בתגובתך, אינו מייצג את העתונאים. כמו בכל מקצוע, גם העתונאים לא כולם בעלי ערכים.

  • יאיר דקל  On 15 בספטמבר 2011 at 15:18

    לטל, קשה לי להאמין שמעמד הביניים הבלתי מאורגן, גייס המוני מתקשרים בטלפון למרכזיית הכנסת. אני מאמין שהמעמד העליון, העשיר והמאורגן, גייס משרד יחסי ציבור. במשרד יחסי ציבור עובדים אנשי מעמד הביניים והם שכרו את אנשי המעמד הנמוך לעשות את העבודה השחורה.
    גם היום, לא מעמד הביניים מגייס את הטוקבקיסטים בתשלום.

  • אחת העם  On 15 בספטמבר 2011 at 10:53

    אוי איך גרמת לי להשיל עשרות שנים במחי הקריאה ברשימתך! פעם , לא חשוב כל כך מתי בדיוק חשבתי שבבתי חולים מועסקים רופאים ושאר בעלי מקצועות פרה רפואיים ובעיתונים מועסקים עיתונאים וכן הלאה והלאה. ומל"כ ?! כלומר: מכתב למערכת עיתון ככזה , ז"א כמו שהתפרסם ?! אם כתבה אותו חיה בוטבול או חיה שוורץ – אפשר כמעט לחשוב שבעוד רגע היא תתגלה לי בתור לאחד האוטובוסים בעיר מגוריה.
    באותם ימים רחוקים שבהם עוד לא היה באוניברסיטה "חוג לתקשורת" הצעתי ברוב תמימותי לאחד מהמורים שאצלו למדתי ,מדה"ח שאכתוב עבודה על "מכתבים למערכת". וכדרכי בד"כ התגייסתי עם קבלת הסכמתו לעבודה זאת בכל רמ"ח וגו'. וכך, גם הגעתי בין היתר לעורך מסויים של מדור המכתבים למערכת שניפץ לי את כל מה שחשבתי לפני כן על אותם מכתבים למערכת . הדברים שכתבתי בעבודה אומנם עוד לא פורסמו מעולם ברבים ואותו עורך איננו כבר לצערי בין החיים – אבל מותר לי לציין כי יצאתי ממנו ממש אבלה וחפויית ראש : נדמה לי שכיום הייתי פחות מתאבלת ויותר מתפעלת מהדרך שבה הצליח אותו עורך להשחיל את הפועל לח"צ לרוב המשפטים שרשמתי אז מפיו.
    והכל נעשה ממש "בנחמדות" , תוך כדי הסבר שרוב המכתבים נכתבים בעצם על ידי חברי המערכת תחת כל מיני שמות -סרק/עט וזאת בגלל לחץ זה או אחר שתמיד מופעל על מערכת העיתון .ויצאתי ממנו כמעט בדמעות שליש הן על חיה בוטבול והן על חיה שוורץ שנגזלו ממני כבאחת, ועוד יותר מכך על מי שמוכרים לנו את אותם מוצרים מפוקפקים שמשעטנזים לנו את "רצון הכלל" ועלולים להמיט עלינו בכך צרות צרורות. ואין לדעתי הרבה בין "חצרות המל"כים" לטורי הטוקבקים" דהאידנא…
    נחתם בברכת כוח"ט מאחת העם

  • טל  On 15 בספטמבר 2011 at 0:41

    מס על רווחי ההון הוא פגיעה במעמד הביניים, ככה שאם כבר צריכה היתה לעלות השאלה לא מי התקשר בהמוניו למשרדי הממשלה, אלא מי גרס את המוני המכתבים שאמורים היו להגיע.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: