מדינת משטרה

"אם לא תאכל – יבוא שוטר", כך נהגו אמהות "דני'לה תאכל בננל'ה" לאיים על הילדים בשכונה בימים ששוטר לא היה איש משטרת ישראל, אלא שוטר רשע של השלטון הבריטי. כן, ימים רבים חלפו מאז. אבל אני בטוח שהאיום הזה, שיבוא השוטר הנורא, נשאר טבוע במוחם של הילדים דאז, הקשישים דהיום.

דודי כהן - המפכ"ל שיצא למלחמה במשפחות הפשע

אצל אנשים אלה נקלטת בקלות ההאשמה ש"המשטרה מתנכלת". האשמה שמטיחים נציגיו של איש ציבור שנחקר או מפורסתם שחשוד.
דובריהם של בעלי ממון שסרחו או של בכירי ציבור שמעלו וגם עורכי הדין והיחצ"נים של אלה, מופיעים מעל כל במה ומטיחים אשמות במשטרה. הדוברים הללו חלקי לשון מפגיזים את המאזינים והצופים בשלל האשמות נגד המשטרה העוינת. הציבור, נראה לי, שש לשמוע שהשר הינו נקי כפיים והאמן חף מפשע וחבר הכנסת וראש העיר – לא ייתכן שעברו עבירות. זאת המשטרה הנוראה ש"מחפשת אותם". סתם, השוטרים האיומים מצלמים את ראש העיר שכמובן לא עשה דבר. סתם, החוקרים המגעילים מזמינים לחקירה את האמן הנערץ כל כך. סתם, המשטרה מדליפה לעתונאים זריזי העט את הפרטים מן החקירה.
סתם. הכל סתם.
פעם, לפני שנים הרבה, הייתי כתב לענייני משטרה בסוכנות עתי"ם ואם לא זכיתי שכל ההדלפות יגיעו אלי, שמעתי מעמיתי בשיחתנו במזנון בית המשפט קצת פרטים על ההדלפות. מוזר, לפעמים לא היו אלה אנשי החוק שהדליפו אלא… פרקליטיהם ודובריהם של המפורסמים.
כך, למשל, היה שר שנחקר במשטרה ולא נעצר. בסוף היום היו נציגיו מתקשרים לעתונאים ומספרים פרטים מהחקירה: מה נשאל השר ומה השיב. הם לא גילו הכל ומה שגילו היה מעניין ומסקרן אבל – חצי אמת.
במקרה אחר – לא פלילי – הופיע מדי יום בעתון של המדינה דיווח מלא על ישיבת בית המשפט שהתקיימה בדלתיים סגורות. בירור קצר ליד שולחן העתונאים במזנון בית המשפט גילה כי המדליף היה… פרקליטו של אחד הנתבעים במשפט. ההדלפות היו מאד מאד עוינות לאותו איש. כן. היה זה עורך הדין שמעל.
מאז הלך והתעצם כוחם של היחצ"נים של אישי ציבור וסלבריטאים. גם עורכי הדין עברו השתלמות מאסיבית בהדלפות חד-צדדיות ומגמתיות. אחרי הדלפות כאלה, קל מאד להאשים את השוטרים הרשעים.
לפני ימים אחדים הופיע בטלוויזיה פרקליטם של ראשי משפחת פשע ואמר למראייניו אני מגן על "אלה שאתם קוראים להם עבריינים". באותו משדר אמרה סניגורית של חשוד: "כל כך הרבה זמן הוא עצור והמשטרה לא הציגה לנו (הסנגוריה) שום חומר ראיות".
אכן טיעון יפה ונשמע משכנע. אבל, למיטב ידיעתי, המשטרה אינה צריכה לספק לסנגוריה שום חומר ראיות במהלך החקירה ולפני הגשת כתב אישום. להיפך, גילוי חומר הראיות עלול לחבל בחקירה והרי מטרתם של ה"רשעים" למצוא ראיות, אם הנחקר אכן אשם ויש להעמידו לדין. זה תפקידה של משטרה, למי ששכח.
בכל זאת, מתארגנות אסיפות תמיכה בנחקרים מפורסמים ("הוא זכאי"). אחר כך הללו מובאים לבית משפט ולבסוף חלקם יושב בכלא. כאשר המשטרה מילאה את תפקידה בהצלחה.
חשבתי לעצמי, האם אלה שמוחים על "המשטרה הרשעה", אינם אלה שמתלוננים שאין רואים שוטר ברחוב? האם אלה שמתלוננים על קיומו של הפשע המאורגן, אינם אלה הקובלים שהמשטרה חזקה מדי? האם אלה לא אותם אנשים שסוגדים לעבריינים, כאילו הם ראויים לחיקוי?
אם בידי הבחירה בין מדינה ללא משטרה לבין מדינה בלי סלבריטאים עבריינים – אני מעדיף את המשטרה.
גילוי נאות – כדי שלא אחשב כדובר המשטרה, אני מצהיר שבשלושים השנים האחרונות לא פגשתי שום שוטר, מלבד אלה שעצרו אותי בדרך וביקשו רשיונות…