ישראל-מקסיקו 0:1

השיחה התקיימה יומיים לפני ההפגנה הענקית והמסקנות עניינו אותי מאד.
ישב מולי רותם רבר, מאמן כושר עצמאי שהזדמן בנסיבות אישיות למקסיקו וסיפר על הנסיעה.
"אשתתף בהפגנה. בוודאי שאשתתף. אני קורע את התחת בעבודה, מתגורר בשכירות בקצה הרחוק של גוש דן ובהחלט אני חלק מן המפגינים. הביקור אצל עשירי מקסיקו היה מדהים, מלמד ו…עודד אותי לחזור".
הפגישה עם מקסיקו מהממת. אני יוצא מן המטוס, מגיע למשטרת ההגירה, אימיגריישן של נתב"ג 1900. פקיד מסתכל עליך עושה משהו במחשכים ושם חותמת. הגעתי למסועים מיושנים. כאן אמריקה? כשקבלתי את התיקים, עברתי בדיקה ונתתי הצהרה שלא הבאתי מוצרי מזון ועברתי ברנטגן (בכניסה למדינה!). זה מה שמטריד אותם. אחר כך הבנתי שחומרי נפץ לא חשובים…
ביציאה מאולם המזוודות עושים לי "מבחן". אני מגיע אל השומר וקבלת הפנים מפתיעה – הוא לא פותח את הדלת, אלא מצביע על כפתור אדום. עומד ליד הכפתור ולא מוציא הגה מפיו. אם הכפתור פותח את הדלת – אתה עובר. אם הדלת לא נפתחת – פותחים לך את התיק לבדיקה.
יצאתי מדלת האולם וקבלתי גל של אוויר מצחין. זיהום מטורף. מספר המכוניות והיקף התנועה שראיתי – אין דברים כאלה בעולם. נוסעים למלון במהירות של חמישה קמ"ש בגשם שוטף (אם לא עומדים). המונית נוסעת בבריכות. מתנדנדת כשהצמיג כולו שקוע במים והנהגים שמנגד מתיזים ומתיזים. במקום נסיעה של עשרים דקות, כפי שהייתי נוסע בארץ, לקח לנו שעה וחצי.
הכבישים – ולא רק בדרך לנמל התעופה – משובשים ומלאי בורות, שאיש לא טרח לתקן. הרבה "טופה" – מהמורות כביש. אלה מאד גבוהות וצרות ומקפיצות את המכונית עד שהיא קופצת באוויר. . חלק מה"טופה" מסומנים, חלק מגיעות בהפתעה.
אבל הדרך הראשית משדה התעופה לא משעממת. רק עניה ומוזנחת מאד. הכל ישן. בכל רבע השעה הראשונה זונות מימין ומשמאל. כל מיני בתי בושת. בנייני ארבע קומות, חלקם לא גמורים, עם ניאונים צבעוניים, חלקם שרופים. הכל מלוכלך עם גרפיטי על הקירות – כתובות קשקושים כאלה. אנשים שציירו את השמות שלהם או לבבות. כל הקירות מלאים ויש גם בניינים מפורקים למחצה – בנו ארבע קומות מהן שלוש בנויות ואחת – רק שלדי ברזל ערומים.
לא רק בתי בושת. יש גם מוסכים. מתקדמים והרחובות מלאים נהר אדם. על המדרכות עם עגלות שבחלקן מוכרים מאכלים מקומיים או מיצי פירות, חזירים מסתובבים על גחלים, כל מיני דברים מגעילים כאלה. מסריח. נורא.
הגעתי אל המלון והוא נראה כמו אי קטן באמצע אוקיינוס. שירות אדיב, אנשים נקיים מסודרים, חליפות. בר אלגנטי. בניין גבוה בין הקטנים והוא באמצע המרכז, שהוא ממש דוחה.
כאן היתה לי הזדמנות לברר מדוע המהמורות הנוראות האלה וקבלתי תשובה: אנשים לא עוצרים באדום, כי הם פוחדים שישדדו אותם. אז קובעים טופה לפני הרמזור וטופה אחרי הרמזור וצריך לעצור…
הגעתי אל המארחים שלי, המעמד הבינוני הגבוה והם גרים בשכונת בתים בני שלוש וארבע קומות בשורות, כמו "בתי הרכבת" בארץ שנבנו לפני ששים שנה. אצלנו קראו להם "בתי עמידר". והבתים סגורים בגדרות עצומות עם שערי ברזל גבוהים מעל קומת אדם, שנפתחים בלחיצת כפתור ושומר, שמקבל את המכונית ומחנה אותה בחצר. זה כמו לגור בגן חיות, אבל אתה גר בכלוב.
בפנים הבית מאד יפה, מעוצב ברמה גבוהה, ארבע מכוניות למשפחה. אתה רואה את השוק המצחין שמסביב ואת החומות מצד שני, הבתים עם שערים. שני עולמות".
אבל זה האזור של המעמד הבינוני. לא הרחק משם, ארבעים דקות נסיעה, נמצא אזור העשירים באמת. כאלה, שסביון נראית לידם כמו שכונת גמדים. זה האזור שבו גר הנשיא – בתים ענקיים, ארמונות, חומות גבוהות, מצלמות אבטחה ושומרים מסתובבים עם נשק. כיכרות אדירות, מזרקה, מסעדות מפוארות. שם גם נשים שמאובזרות במעילי פרווה.
מדהים מדהים – מסביב כל החנויות שאתה רוצה, פראדה, גוצ'י סוכנויות רכב של מכוניות מהדגמים הכי יקרים שכמותן לא ראיתי בארץ.
תושבים רבים ברובע זה הם יהודים. הוא נקרא פולנקו, אולי על שם היהודים שבאו מפולניה. אולי, לא בדקתי.
כל מי שאמרתי לו שאני מישראל, הגיב בשאלה: אתה יהודי? ואחר כך אמרו לי: "אתה נורא נחמד". אחר כך הסבירו לי שהיהודים אצלם הם משונים, שונים. אז באות ההערות: מה השפה הזאת שלכם? מדוע אתם מבדילים את עצמכם? היהודים מדברים בשפה מוזרה. כל הזמן עם האף למעלה. סנובים.
אומרים שיש אלימות במקסיקו. אז אתחיל בסיפור שקרה לי. לא משהו שלמדתי מן העתון ולא מסיפורי המארחים. בשעת לילה חזרנו ממסיבה שיכורים יותר או פחות. הלכתי בחשיכה לאיזה פינה לפרוק את עודפי הבירה, ואני מושיט יד למכנסיים ופתאום קופצים עלי שני שוטרים עם נשק שלוף . אינסטינקטיבית הסתובבתי להגן על עצמי, אבל קפצו שניים מן החבורה שלנו אל השוטרים וצעקו אלי "לך, לך למלון. לך למלון".
חזרתי כעוס לחבורה והם אמרו לי בתקיפות "בוא נלך" בלי שום הסבר. רק במלון הסבירו לי שהשוטרים כנראה רצו כסף והחברים ישלמו להם.
אני, ששתיתי היטב, התחלתי להרצות להם שאי אפשר לשלם לשוטרים. בישראל לא משחדים שוטרים… אמרו לי – תבין, ככה זה פה. הם מקבלים שכר נמוך מאד וזאת השלמת הכנסה וזה רגיל לגמרי.
כל דבר שפוגש אותך שוטר – אתה משלם. גם על רצח אתה משלם לשוטרים והתיק סגור. כל הזמן יש מקרי שוד ורצח. חוק לא קיים שם.
אחרי האירוע עם השוטרים, שאלתי את מארחי ואלה הפילו עלי סיפורים על מה שקרה להם: האשה סיפרה שלפני עשר שנים עבדה בחנות פרחים והיתה שם בתה התינוקת. נכנס אדם עם אקדח, הצמיד אותו לראשה ודרש את הכסף. היא בכתה שלא ייקח את התינוקת כי אין להם כסף לשלם כופר. לקח רק את הכסף.
הבוס נזכר, שיצא עם בנו ממסעדה והחמושים שדדו את הארנקים שלהם וכן את השעון היוקרתי מאד של האב. כשבנו ביקש להסיר את השעון, אמרו "לא צריך. זה שעון רגיל"…
זה קרה לנו, הם אומרים ומעלים אירועים שפורסמו בתקשורת, כמו חטיפת הילד של בעל רשת חנויות ספורט מארטי. רצחו אותו ללא סיבה אפילו לא בקשו כופר.
ישבתי מול המארחת ושאלתי: איך אתם חיים כאן, לא יוצאים בערב, ופחד להסתובב ברחוב בחושך?
משכה בכתפיה והשיבה: המשפחה שלי כאן. הורים, דודים, בני דודים והמשפחה זה חשוב לנו מאד.
והמארח הוסיף אני לא הולך להצביע בבחירות. הכל מכור. הכל שחיתות ושוחד. אין אלטרנטיבה. אנחנו חיים בחוסר אונים. אין שום דרך לצאת.
סיכם רותם את רשמיו מהביקור: כשאתה חוזר לארץ אחרי שבוע שם, אתה רוצה לחבק כל שוטר ולהתפעל מן הדמוקרטיה. פשוט כיף לחיות כאן. גם אילו היו נותנים לי את מה שיש להם – הייתי חוזר לארץ.
= = =
פגשתי את רותם אתמול, אחרי ההפגנה. "שמע, אני גאה להיות ישראלי" – סיכם.

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • אחת העם  On 7 באוגוסט 2011 at 12:50

    אחד מקרובי המנוחים עבד במשך תקופה לא קצרה במצרים. וקרוב זה סיפר לי שבמצרים היה נוהג במכונית כשקופסת סיגריות מונחת לידו על המושב שליד הנהג.כאשר שוטר תנועה עצר אותו ,ידו של השוטר הייתה נשלחת אל קופסת הסיגריות ובתוכה היה כבר אמור להימצא שטר של כסף.
    והקופסה הייתה מוחזרת על ידי השוטר למקומה , ללא השטר כמובן .
    "וככה "-סיכם הקרוב שלי- " למדתי בקהיר היטב, ווי צו שמירען!".

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: