מקום שאין בו שר אוצר

הרופאים שובתים ושובתים יותר מחודש, אבל קצת בשקט. ביומים האחרונים, המתמחים מתעוררים ברעש והשביתה שלהם תופסת תאוצה. הרופאים בחדשות.
לפני זמן לא רב היתה שביתה ממושכת של העובדים הסוציאליים והיא הסתיימה בהסכם. כשירדה השביתה ההיא מן הכותרות, נשתכחה גם מתשומת לבי. שביתה פורצת, שביתה מסתיימת ואנחנו עוברים לשלב הבא.
אבל אתמול שמעתי ברדיו שיחה עם עובדת סוציאלית.
"אתם הגעתם להסכם. מה השתנה בשכרך?" – שאל המראיין.
"שום דבר. המשכורת שלי לא השתנתה בכלל".

"כלום?" התמיהה נשמעה מתוך הרדיו שלי במכונית.
"אני עובדת בעמותה ומשכורתי לא השתנתה. נכון, דיברו שההסכם יחול עם עלינו, אבל בפועל שום דבר לא קרה". הסתיימה השיחה.
הראיון עם העובדת הסוציאלית המקופחת לא היה במקרה. מיד ניכר הדמיון בין שתי השביתות הגדולות הללו. נזכרתי בפקידי האוצר, שנמצאים מצידו השני של שולחן המשא ומתן. פקידים, שידועים לשמצה.
הפקידים אמורים לשמור על קופת המדינה, אך קיימת השאלה איך עושים את זה. משום מה, יש תלונות חוזרות ונשנות על כך שהאוצר נוהג בקמצנות בלתי סבירה, כאשר מדובר במגזרים מקופחים. ניצולי השואה, למשל.
נזכרתי בטיול מאורגן לחו"ל מלפני שנים אחדות. כאשר האוטובוס נסע בערבות אוקראינה, מאתר שואה לאתר שבו חיו יהודים, ישבתי ליד חברת כנסת לשעבר, אלמנה מבוגרת. תוך שהשדות מתחלפים ביערות, שוחחנו והעליתי את הנושא של פקידות האוצר.
הייתי פקידה בכירה בתחומים סוציאליים בשירות המדינה, לפני שנהייתי חברת כנסת – היא סיפרה לי. קשרתי קשרים טובים עם בכירים באוצר וכך קבלתי תקציבים שאושרו לי. אבל פקידי האוצר מצטיינים בטקטיקות של השהייה ועיכוב כדי לא להעביר כספים מתקציבים מאושרים. הכנסת מאשרת ומשרד האוצר מטרפד.
שם, באוקראינה, בצל זכרונות השואה, למדתי מקרוב משהו על התנהלות המדינה.
מקום, שאין בו שר אוצר, הפקידות קובעת את המדיניות. לא לטובת האזרח.

= = =

השרים מאשרים ומאשרים ושוב מאשרים

לפני למעלה משנה וחצי כתבתי פוסט נזעם בכותרת זכות הציבור לדעת גם מי משמיץ. זה היה אחרי כמה פסקי דין, שסירבו לבקשות של נפגעי טוקבקים לגלות להם מאיזה מחשב נכתבו ההשמצות.
שמחתי התעוררה לפני כשבוע, כשראיתי ב-NRG
ובעתונים ידיעה שעוסקת באותו נושא: הממשלה אישרה הצעת חוק, שתשים סוף לחסינות הטוקבקיסטים – בית המשפט יוכל לחשוף זהות של מגיבים, שפרסמו לשון הרע והפרו פרטיות או זכויות יוצרים.  איזה יופי שהשרים החליטו סוף סוף לשנות את החוק!
התחלתי לגגל ומצאתי כי הידיעה החדשה לא כל כך חדשה. כשלושה שבועות לפני פרסום הידיעה הזאת (28.06.2011) כבר פרסם דה מרקר, שהצעת חוק של זבולון אורלב לחשיפת טוקבקיסטים משמיצים תועלה לקריאה ראשונה בכנסת. ח"כ אורלב הסביר, ש"המטרה אינה לפגוע בחופש הביטוי, אלא למנוע הפקרות ברשת ועבירות בוטות". מצויין!  
אבל גוגל גילה לי, כי גם זה לא חדש. "השרים אישרו חוק המתיר לחשוף פרטי טוקבקיסטים". דבר האישור פורסם בהארץ לפני יותר מחצי שנה – ב-13.12.2010. בידיעה פורסם, שמדובר בהצעת החוק של – הפתעה, הפתעה – ח"כ זבולון אורלב…   

אז השרים מאשרים וחוזרים ומאשרים ובינתיים – אין חוק. חיפוש ברשומות בהצעות החוק הממשלתיות שהוגשו לכנסת – לא העלה דבר. 
האם כדאי להיות אופטימי לגבי הצעת החוק הזאת?

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: