מלה טובה עולה ביוקר

פרופ' דן אריאלי כתב את הספר לא רציונלי אבל לא נורא ובפרק הראשון שלו הוא מטיף במרץ נגד תשלום תמלוגי-ענק למנכ"לים של חברות וקונצרנים גדולים. התמלוגים אינם תורמים לחברה, אלא רק לכיסיהם של המנהלים – הוא טוען. המשבר, שמוטט את כלכלת ארצות הברית ופגע בכלכלת העולם, מוכיח את התיזה של פרופ' אריאלי. ובכל זאת, מנכ"לים של בנקים שקרסו, חוזרים ומקבלים שוב בונוסים אדירים. כך הוא יכול להסביר בדוגמאות מאירות עיניים עד כמה אנחנו לא הגיוניים בהחלטותינו הכלכליות ובהתנהגותנו בכלל. לכך הקדיש את ספרו הראשון רב-מכר לא רציונלי ולא במקרה.

פרופ' דן אריאלי בהרצאה

פרופ' אריאלי הרצה את תורתו בדבר הבונוסים הענקיים והבלתי יעילים בפני מנהלי חברות ומנהלי בנקים גדולים בעולם. הוא מספר, שהם לא התלהבו. אמנם לא פיהקו בזמן ההרצאה, אבל נתנו "הסברים" למכביר מדוע דווקא להם מגיעים בונוסים עצומים.
אם תמלוגים גבוהים אינם התמריץ לעודד אנשים לעבוד יותר, ליצור ולתרום לעסק שבו הם עובדים – אז מה כן? לא מפתיע שהפתרון שהספר מציע הוא שבח, התייחסות, מלה טובה.
תמיד חשבתי כך, אבל כעת קבלתי חיזוק מפרופסור להתנהגות כלכלית, שמלמד באוניברסיטת דיוק בארצות הברית ובמעבדת מחקר של MIT
, שהגיע למסקנותיו אחרי נסיונות אקדמיים ולא סתם על סמך אינטואיציה. מיהרתי בהתלהבות אל יוסי ידידי, שהיה מנהל כוח אדם של חברה גדולה במשק, בזמן שעדיין לא קראו לזה "משאבי אנוש", ודיווחתי על הממצא.
"מה חדש? הרי זה ידוע", הפטיר האיש שמסתכל על הנעשה ממרומי גיל שמונים ועוד. "מלה טובה שווה הרבה יותר ממענק, וחוסכת הרבה", פסק.

אם זה כל כך ברור, אז מדוע המנהלים שלי לא ידעו את זה? – חשבתי. כשהייתי זמן קצר יחסית במעריב, אמר לי כתב ותיק, אהרן פריאל: "אם לא אומרים לך כלום, סימן שהם מרוצים. ידברו איתך רק כשיהיו להם תלונות"…
נדמה לי, שלא רק מנהלים במעריב לא ידעו את האמת הפשוטה הזאת. מנהלים רבים, רבים מאד, אינם יודעים זאת גם היום. ואם הם יודעים שצריך להגיד מילה טובה ולתת יחס, הם שוכחים זאת בעת שהם פוגשים את עובדיהם. כאילו מילה טובה עולה ביוקר.
כדאי שמנהלים בדרגים השונים יקראו את הספר וילמדו משהו, שכלל לא ברור להם. 

 חדוות הבלוגים

ידעתי, כמובן, מדוע אני כותב בלוג. עכשיו בא פרופ' דן אריאלי וניסח זאת בצורה מסודרת. ציטוט מהספר לא רציונלי אבל לא נורא. עמ' 87: 
"למה בלוגים כל כך פופולריים?
"קודם כל הם מעניקים את התקווה או את האשליה, שמישהו אחר יקרא את מה שכתבתם. ברגע  שהבלוגר לוחץ על 'פרסם', פניני החוכמה שהוא הפיק יכולות להיקרא על ידי כל אחד בעולם ומאחר שכל כך הרבה אנשים מחוברים לאינטרנט, הגיוני שלפחות כמה מהם ייתקלו בבלוג…
"לרוב המכריע של הבלוגים בעולם יש מספר מצומצם מאוד של קוראים – ייתכן שרק האימהות או החברים הכי טובים של הכותבים קוראים אותם. אפילו הכתיבה לאנשים בודדים, בהשוואה לכתיבה עבור אף אחד, מצליחה להניע מיליוני בני אדם לפרסם בלוגים."  

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • מומלצי הבלוגוספירה  On 14 ביולי 2011 at 7:59

    תתפלא כמה קוראים אותך.

    מומלץ במאמרים
    http://hamimlatsim.blogspot.com/2011/07/217-147.html

    אסתי

  • ליאורה  On 10 ביולי 2011 at 22:57

    העניין כל כך ברור לי. ונראה שהוא אינו ברור לכל. אגב זה עקרון חשוב לא רק בעבודה אלא גם במשפחה. בין הורים לילדים

  • יאיר דקל  On 10 ביולי 2011 at 21:09

    לשמחתי, אני יודע שלא רק החברים הטובים ביותר קוראים אותי (אמי ז"ל כבר לא יכולה). לפעמים, אני מופתע לטובה אבל לא תמיד.

  • benziv  On 10 ביולי 2011 at 17:58

    מדריך שלי מתחום הטלויזיה הקהילתי אומר: אני עושה סרטים לשישה צופים… כנראה שזה מספיק. אני תמיד שמחה כשמגיבים.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: