הצריף של בית המשפט

עברתי היום ליד היכל המשפט בתל אביב וראיתי שמגרש החניה הישן, ששימש את השופטים, את עובדי הבית וגם את העתונאים, נעלם. במקומו יש מגרש גדול חרוש בידי דחפורים.

היכל המשפט: מבחוץ הוא נראה טוב

נזכרתי ברשם בית משפט השלום, ששמו זאב כצנלבוגן, אם זכרוני אינו מטעני. הוא השתתף בסיור מוקדם שערך לשופטים אדריכל יעקב רכטר, מתכנן הבניין. בעוד האדריכל מתפאר בתפארתו של הבניין החדש, הרים רשם בית המשפט את ידו ושאל בצניעות: "ואיפה קבעת את מקומו של הצריף?"
השופטים הופתעו מן השאלה "החצופה" והאדריכל רכטר (לימים, חתן פרס ישראל) נדהם: "למה אתה מתכוון?"
"הרי לא יהיה כאן מספיק מקום ואז יוסיפו צריף. איפה אתה מתכוון להקים את הצריף?" – הסביר הרשם שראה את העתיד.
מצוקת המקום בהיכל המשפט איננה חדשה והבניין מיושן ובמידה רבה אינו מתאים לייעודו. מאז הוקם הבניין ב-1960, הועבר בית המשפט לענייני משפחה לרמת גן, חלק מהאגף האזרחי הועבר לבית אסיה, בית המשפט לתעבורה הועבר לדרום תל אביב, בפתח תקווה הוקם בית משפט מחוזי ועדיין צריך לבנות עוד ועוד מקום. עם ישראל מגיש לבית המשפט תביעות ותביעות סרק ללא גבול. התוצאה – השופטים עמוסים מעל הראש.
ב-6 במאי 2007 החליטה הממשלה על תוספת להיכל המשפט בהיקף של כ-23,000 מ"ר. עכשיו הגיעו הדחפורים וזה, הרי, לא יספיק. אז
איפה יעמוד הצריף הבא?
 ב-10.2.2011 כתבתי שהמשפט לא יכול להיות זול. בתי המשפט צריך להטיל הוצאות כבדות על מי שממהר לבית המשפט ללא סיבה מספקת.
אני בטוח ששופטי בית המשפט העליון לא קראו את דבריי, אבל לפני שבועות ספורים החליטו לחייב בהוצאות גבוהות צד שהטריד את בית המשפט בטענות סרק. תקדים מאד ראוי.

אמירה
שמעתי מידידי אורי אלוני, שאינו אוהד במיוחד את חברת הכבלים הוט:
– אתה חם על הוט?
– YES!

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • יאיר דקל  On 6 במאי 2011 at 14:40

    לטנגו צריכים שניים.
    מערכת המשפט לא "לקחה" סמכויות. הממשל הישראלי חלש עד חלש מאד כבר שנים רבות ומכיוון שנוצר ואקום, מערכת המשפט צריכה למלא אותו.
    מאידך, מערכת המשפט והסיסמא השגויה "הכל שפיט" – תרמה רבות לעומס על בתי המשפט.
    דודי, אתה צודק.
    נ. ב. גם כוחו של מבקר המדינה (שאיננו חלק ממערכת המשפט!) גבר מאד לא בגלל מר לינדנשטראוס, אלא מכיוון שהמערכת השלטונית זקוקה לריענון מוסרי.

  • אחת העם  On 6 במאי 2011 at 13:24

    שירותים של בוררות והתמשפטות אכן לא יכולים מטיבם להיות פתוחים לכל ארחימ פרחי ומבקשי עיסוקים לשעות פנאי.
    מאידך – נזכרתי בסיפור שרבים מיוצאי בבל אולי הספיקו לשמוע אותו במלוא תפארתו המילולית אבל אני אביא אותו כאן רק ב"תמציתו התמציתית" ולפיו גם הכליף הכי חזק בעולם צריך לתת מפעם לפעם קצת כוח לחלשים -כי אחרת הוא עצמו "נדבק" בחולשותיהם. והנמשל מאוד פשוט :יש צורך לחפש סדרי -בוררות והתמשפטות שיאפשרו גם לאדם שרוצה לקבל בחזרה מאתיים שקל שנגבו ממנו , שלא כדת ובאותה עורמה שיש לחזקים כשהם יודעים ומצליחים לעקוף את הצורך בהצגה בהירה ובעוד מועד של הסכמים- לעשות כך מבלי שיצטרך להוציא על כך…אלפיים ש"ח.

  • דודי  On 5 במאי 2011 at 18:18

    התלונות שהעלת בפוסט (והתלונות שכל מי שנתקל במערכת בתי המשפט מעלה יום יום), הן רק דרכה היפיפיה של הדמוקרטיה ושל עקרון הפרדת הרשויות לטפל בעודף הסמכויות שנטל על עצמו בית המשפט בישראל.

    מצד אחד, עלית הכח של הרשות השופטת מבכרת את השימוש בה על פני קבלת לשון החוק כפי שהיא ומעודדת הגשת תביעות וזריקת האחריות לפרשנות מהאזרח לשופט. ומצד שני, העומס רק יעלה והרשויות המוחלשות לא יתמכו בהגדלת תקציבי הרשות המתעמרת.

    אד אבסורדום. עד שהרשות הסוררת תכנע ותחזור לגודלה הרצוי והטיבעי – כפופה לכנסת ולממשלה, ומפקחת על שתיהן.

    גאונות מונטסקיה בחיי היום יום.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: